נשים כרמיאליות יום האישה כרמיאל
קולאז׳: פורטל זהר.נט

כרמיאליות מצליחות

שתפו

לרגל יום האישה הבינלאומי שחל השבוע: תשע נשים כרמיאליות חזקות ומצליחות – כל אחת בתחומה, חושפות בפנינו חלק מסוד הכוח והעוצמה שלהן

מאת גיל דובריש

לרגל יום האישה הבינלאומי שחל ביום שלישי השבוע, ביקשנו מתשע נשים כרמיאליות חזקות, אמיצות ומצליחות – כל אחת בתחום שלה, לספר לנו מעט על ההתמודדות היום יומית עם האתגרים שעומדים בפניהם וכיצד הצליחו לפתח את הקריירה שלהן, להתקדם ולצמוח בעולם שעדיין שואף לשוויון אמיתי בין גברים לנשים.

קרן אבן צור: להעז לחלום

קרן אבן צור. צילום מסך מיוטיוב
קרן אבן צור. צילום מסך מיוטיוב

קרן אבן צור, בת 36, נשואה לשרון אבן צור יליד כרמיאל, אם לשלושה, מתגוררת בכרמיאל משנת 2010.

קרן היא קוסמולוגית מומחית לטיפול וטיפוח ושמירה על עור הפנים ובעלת החברה קרן אבן צור – עולם הקוסמטיקה בכרמיאל. במקום פועל מרכז טיפולים חדשני לטיפולי פנים לכלל הנשים וחנות ייחודית למוצרי קוסמטיקה פעילה מהחברות המובילות שלא ניתן למצוא על המדף בפארמים.

קרן נולדה במרכז הארץ. להוריה היה חשוב שתעשה בחייה רק מה שהיא אוהבת. כבר מגיל צעיר בחרה בעצמה היכן ללמוד, באיזו מגמה להתמחות וגם בחרה לעסוק במקצוע שאהבה, קוסמטיקה. ״אני זוכרת שכבר בתיכון היו מגיעים אלי חברים ומבקשים שאטפל בפנים שלהם או שאמליץ על מסכה טובה או קרם״ היא מספרת.
בצבא שירתה בחיל האוויר ולאחר השחרור טסה לארצות הברית, שם חיה מספר שנים, התמחתה בקוסמטיקה, למדה על העולם הגדול, והיא מוסיפה בחיוך: …״והחשוב מכל הכרתי שם בחור נפלא שהיום הוא בעלי ושותף בכול וגם אבא מדהים לילדיי״.

– האם היה בחייך אירוע מכונן שגרם לך לפרוץ קדימה, או שמדובר בתהליך הדרגתי ולאורך זמן?
״תמיד רציתי להיות בעלת חברה ולעסוק בקוסמטיקה. אבל היה אירוע מכונן אחד שאני זוכרת במיוחד והשפיע על הבחירה שלי לעסוק בתחום. בצבא הייתה לי חברה טובה שסבלה מפצעי אקנה בצורה עדינה, כמו רוב הצעירים. יום אחד היא חזרה לבסיס לאחר חופשה של שבוע וכל הפנים שלה היו מצולקות בעקבות טיפול קוסמטי שעשתה אצל הקוסמטיקאית שלה. היתה כולה מצוברחת, כעוסה, עם דמעות בעיניים. היא נשבעה שיותר לא תלך לאף קוסמטיקאית לטפל בפניה. חיבקתי אותה וניסיתי להרגיעה ולבי יצא אליה. באותו רגע הבטחתי לעצמי להיות קוסמטיקאית סופר מקצועית ולמצוא דרכים לעזור לחבריי הצעירים לשמור על איזון העור ולטפל באקנה. זה היה תחילתו של המסע המקצועי שלי, מסע שבו רציתי ללמוד, להתפתח, לחקור, ליצור ולהביא תוצאות מדהימות לטיפוח העור״.

״האמת, אני מאמינה והאמנתי גם אז, שאין נשים לא יפות, יש נשים לא מטופחות. יש נשים שפשוט לא מאמינות שהן יכולות לעשות שינוי בעור הפנים, יש כאלה שלא יודעות איך לעשות זאת נכון, מה מתאים להן ומה לא מתאים, יש נשים שפשוט התאכזבו מטיפולים שונים והפסיקו לטפל בעצמן עקב כך. לכן, כשאישה מגיעה אלי, לעולם הקוסמטיקה, קודם כל אני רואה את היופי שבה, אני רואה את הצרכים של העור שלה ואת הרצונות שלה. בזכות הידע הרב שרכשתי לאורך שנים והתמקצעתי בחומרים פעילים, פיתחתי 35 סוגי טיפולים שנותנים מענה לסוגי העור השונים. כמו כן, הכנסתי למרכז הטיפולים מכשור טכנולוגי מתקדם ובחנות ריכזתי תמרוקים עם חומרים פעילים מהחברות המובילות בתחום הקוסמטיקה הטיפולית כדי שכל אחת תוכל לטפל בעור שלה גם בביתה ולקבל תוצאות רצויות. פשוט יצרנו אני והצוות שלי קסם של חוויה״.

– כאישה, האם נתקלת בסיטואציה שבה גברים זלזלו, ניסו להשפיל, מנעו ממך להתקדם, רק כי את אישה?
״האמת, ברגע שהחלטתי להיות עצמאית כולם תמכו בי. התמיכה הרבה ביותר בא מצדו של בעלי, בלעדיו לא הייתי יכולה לבנות חברה מצליחה ולנהל קריירה עשירה. בורכתי בבן זוג מדהים״.

– מה העצה שלך לנערות ונשים שרוצות להתקדם ולהצליח בתחום שבו יבחרו?
״ראשית, להעז לחלום. שנית, לדבר את החלום שלה כמה שיותר ולדבר אותו לאנשים שמאמינים בה. לבנות מטרות ויעדים שתומכים בחלום שלה ולצעוד קדימה. חשוב לזכור, על אישה להיות תמיד שלמה עם עצמה, עם מה שהיא רוצה ועושה, והסביבה? תמיד תיישר עם זה קו״.

בת שבע אבוחצירה: ממוקדת מטרה

בת שבע אבוחצירה. צילום אור דודק
בת שבע אבוחצירה. צילום אור דודק

בת שבע אבוחצירה, בת 51, נשואה ואם ל-3 ילדים, ילידת כרמיאל, היא מנכ"לית עין כרמים, תאגיד המים של כרמיאל וחברת הנהלת פורום מנכ"לים ארצית.

בת שבע היא בוגרת בית ספר הורוביץ כרמיאל, בעלת תואר ראשון B.A במדעי החברה עם התמחות בכלכלה ומשאבי אנוש באונ' בר אילן , תואר שני M.B.A בניהול ומנהל עסקים באונ' חיפה, התמחות באלכ"רים (ארגונים ללא כוונות רווח) ובוגרת לימודי דירקטורים במגזר הציבורי והעסקי, בוגרת לימודי קואוצ'ינג עסקי ואישי. בשנת 1989 התגייסה לשירות צבאי בחיל האוויר, לאחר שחרורה נישאה ובשנים שלאחר מכן ילדה שלושה ילדים.

בת שבע: ״אני ובן זוגי לא הגענו ממשפחות בעלות אמצעים ולכן עשינו הכל, בעבודה קשה מאוד, כדי להתקדם בחיינו שלב אחרי שלב. בשתי ידיים ובעמל רב בנינו את ביתנו וגידלנו את ילדינו. עבדתי בכל עבודה שרק יכולתי. היו לי אז שתי משימות מאוד ברורות: פרנסת המשפחה ורכישת השכלה״.

התפקיד המשמעותי הראשון שלה היה בבנק הפועלים, בהמשך במפעל אמתן תעשיות בטחוניות בע"מ שלימים הפך לאחד המובילים בתחומו בארץ. לאחר תחושת מיצוי, בחרה לצאת לדרך חדשה וציבורית וניהלה את מחלקת החשבונות והתקציבים בעיריית כרמיאל עם צוות של כ-12 עובדים. רגע לפני לידת בן הזקונים שלה, סיימה את התואר הראשון בהצלחה. בתחילת 2009 ראש העיר עדי אלדר מינה אותה לפרויקטורית מיוחדת להקמת תאגיד המים, כחלק מיישום חוק תאגידי המים שנחקק אז. כעבור שנה זכתה במכרז לתפקיד סמנכ"לית כספים בתאגיד עין כרמים ולאחר כ-7 שנים מונתה למנכ״לית התאגיד. מעבר לתפקידה, היא פעילה חברתית ומתנדבת בארגונים שונים למען הקהילה.

– האם היה בחייך אירוע מכונן שגרם לך לפרוץ קדימה, או שמדובר בתהליך הדרגתי ולאורך זמן?
״לכולנו יש צמתים מכוננים בחיים שמובילים אותנו לשינויים והחלטות, אחד מהן היה בשנת 2009 אז התמודדתי במכרז לתפקיד גזברית העירייה. היינו שתי מתמודדות ולא נבחרתי לתפקיד. ההרגשה היתה קשה, אבל לא נשברתי והאמנתי שבקרוב בע"ה אזכה בתפקיד ניהולי מרתק לא פחות. זו סיטואציה שיצאתי ממנה מחוזקת ועם המון מוטיבציה להוכיח לעצמי שאני מסוגלת. הפריצה שלי קדימה נעשתה צעד אחר צעד. זה מתחיל בתפיסת העולם שצריך לחתור לשוויון אמיתי בין גברים לנשים – לא בדיבורים, אלא במעשים״.

– כאישה, האם נתקלת בסיטואציה שבה גברים זלזלו, ניסו להשפיל, מנעו ממך להתקדם, רק כי את אישה?
״אני לא מרגישה שמנסים למנוע ממני להתקדם בגלל שאני אישה. לא העובדה שאני אישה שמה אותי במקום שאני נמצאת בו ולא העובדה שאני אישה תמנע ממני לנפץ את תקרות הזכוכית הבאות. מי שממוקדת מטרה, עסוקה כל הזמן בעשייה ולא בענייני מגדר, תשיג כל מטרה שהיא תסמן בדרך. אין ספק שבעידן הנוכחי לנשים יש יותר מקום בצמרת העשייה הציבורית, אבל עדיין קיים פער ניכר בין הגברים לנשים בתפקידי ניהול בכירים ובוודאי בגובה השכר. אני סבורה שלנשים יש פחות אגו והן בהחלט יכולות לקבל החלטות לא פחות שקולות ונכונות מאשר הגברים. לא יודעת אם יש מישהו בדרך שניסה למנוע ממני להתקדם או לעצור בעדי מלבצע תפקיד כזה או אחר. אני רק יודעת שאם היה אחד כזה, אז קרוב לוודאי שהוא נכשל״.

– מה העצה שלך לנערות ונשים שרוצות להתקדם ולהצליח בתחום שבו יבחרו?
״להיות ממוקדות במה שהן עושות ובמטרות שאליהן הן שואפות. לא לעסוק בענייני מגדר ולא לחשוש לשאוף, ליזום, לתכנן ובעיקר לבצע. אני פה בעבור כל אחת שמעוניינת בהכוונה. אני חושבת שיש באמתחתי כמה טיפים שיסייעו להן לנפץ ולפורר תקרות זכוכית, ללא צורך בפטיש. רק במחשבה נכונה, בתעוזה ובעשייה. כמו שאמרה אופרה וינפרי בצדק: ׳חשבי כמו מלכה, מלכה לא חוששת להיכשל. כישלון הוא רק אבן דרך נוספת לגדולה״.

מירב סארמילי: לדעת מה אתן שוות

מירב סארמילי. צילום אלה זית
מירב סארמילי. צילום אלה זית

מירב סארמילי, בת 56, תושבת כרמיאל משנת 1980. היא נשואה ליעקב סארמילי, אמא של עומרי, ירדן ורוני כרמל וסבתא ל-4 נכדים.

מירב מכהנת כיו"ר ויצו כרמיאל בהתנדבות זו השנה השישית ועובדת כרכזת מתנדבים בעמותת ער"ן כרמיאל תל חי.

לכרמיאל הגיעה כנערה ביחד עם משפחתה מקיבוץ כפר סאלד בשנת 1980, סיימה את לימודיה בהורוביץ כרמיאל. בצבא שירתה ברמת הגולן ומיד אחרי שהשתחררה מהצבא התחתנה.

– האם היה בחייך אירוע מכונן שגרם לך לפרוץ קדימה, או שמדובר בתהליך הדרגתי ולאורך זמן?
״בגיל 45 החלטתי לעשות מכינה קדם אקדמאית. במהלך השנים הבנתי שאם יש כישורים אישיים, תשוקה ובעיקר התלהבות מי מה שבחרתי לעסוק ולעשות בחיים אני לא צריכה תעודות או טייטלים כדי להצליח, סיימתי בהצלחה את המכינה אך לא המשכתי ללימודי התואר״.

״לפני כ-8 שנים, לאחר שהייתי שכירה כ-30 שנים בארגונים שונים כגון הסוכנות היהודית ומרכז קהילתי משגב, החלטתי לשנות כיוון ולעסוק בעשייה חברתית וקהילתית בכרמיאל. במהלך השנים עברתי הכשרות שונות, מנהיגות נשים במרחב הציבורי והפוליטי במדרשה למנהיגות נשים של עמותת כ"ן, קורס דירקטורים והכשרות מקצועיות נוספות בתחום החברתי קהילתי. ב-2016 קיבלתי הצעה להיות יו"ר ויצו כרמיאל. השתתפתי בקורס הכשרה ליו״ריות בויצו ישראל ומאז אני מובילה את העשייה בויצו סניף כרמיאל בנושאים ותחומים שונים: מניעת אלימות כלפי נשים, התוכנית ׳צומחות יחד בראש מורם׳ שמיועדת לנשים נפגעות אלימות יוצאות מקלט וילדיהן. בויצו כרמיאל מתקיימות תוכניות המיועדות לנשים, נערות, ילדים והגיל הבכיר, כמו ׳ממשיכות בדרך׳ – שמיועדת לנשים בהליכי פרידה מזוגיות, ׳שומרות הסף בקהילה׳ – תוכנית המכשירה ונותנת כלים לנשים איך לזהות נורות אדומות לגבי אלימות בבית, ׳פנינים מדע וטכנולוגיה׳ – המיועדת לילדים בסיכון שת"פ עם חברת לגו, ׳מנטורית לחיים׳ – תוכנית ליווי והעצמה לנערות בסיכון, ׳שעה טובה עם ילד׳, ׳בנות מצווה׳ ועוד. בסניף מופעלת לשכה משפטית וניתן ייעוץ משפטי ראשוני בדיני משפחה ודיני עבודה לנשים בלבד. הייעוץ ניתן ע"י עורכות דין מתנדבות״.

״מתנדבות ויצו גם מפעילות את הביגודית חנות יד שניה שבה נעשית עבודה יום יומית, קבוצות חברתיות לנשים כמו ׳לטינו אמריקה׳, ׳סורגות בקהילה׳ אשר סורגות פרוייקטים למען הקהילה, ׳מיחדוש׳ – מתפרה קהילתית למען הקהילה ועוד״.

– כאישה, האם נתקלת בסיטואציה שבה גברים זלזלו, ניסו להשפיל, מנעו ממך להתקדם, רק כי את אישה?
״במקרה שלי תמיד עבדתי עם מנהלים גברים וזכיתי להערכה והוקרה לאורך כל שנות עבודתי כשכירה. במהלך השנים התקדמתי ובצעתי תפקידים שונים ומגוונים. כל המנהלים איתם עבדתי פרגנו וקידמו אותי ואני מוקירה אותם על כך, זה לא מובן מאליו״.

– מה העצה שלך לנערות ונשים שרוצות להתקדם ולהצליח בתחום שבו יבחרו?
״העצה שלי לנערות ונשים לעסוק במקצוע שבו יוכלו לממש את עצמן ולהביא לידי ביטוי את היכולות והכישורים האישיים שלהן. לבחור מקצוע שיאפשר להן להיות עצמאיות מבחינה כלכלית ע"מ שלא תהיינה תלויות באף גורם. חשוב שנשים תדענה מה הן שוות גם מבחינת התפקידים השונים ותחומי התעסוקה וגם מבחינת השכר, חייבות לדעת מה הן שוות ומה השכר שמגיע להן. לצערי יש לנו עדיין עבודה רבה בתחום התעסוקה לנשים, יש התקדמות אך לא מספיק. והכי חשוב למצוא משמעות בחייהן, כל אחת בתחום שבו היא הכי מאושרת״.

טניה מזרסקי: חלומות מתגשמים

טניה מזרסקי צילום אלה זית
טניה מזרסקי. צילום אלה זית

ח״כ טטיאנה (טניה) מזרסקי, בת 45, נמצאת בזוגיות ואם לילד, תושבת כרמיאל משנת 2003. חברת כנסת מסיעת יש עתיד.

היא נולדה במדינה שלא קיימת יותר, ברית המועצות, בעיר בריאנסק (רוסיה). עלתה ארצה בגיל 17 לבדה, ללא הורים. למדה באוניברסיטה ובמקביל בכמה קורסים מקצועיים. כשהחלה את הלימודים, בקושי ידעה את השפה העברית ולא שלטה כלל ביישומי מחשב, אבל רצתה מאוד להשתלב בחברה ישראלית. הודות למוטיבציה הזו היא השלימה תואר ראשון ושני בהיסטוריה של עם ישראל. בהמשך עבדה מספר שנים בתחום החינוך הבלתי פורמלי וראתה בכך שליחות – להקנות ערכים לאומיים לדור הצעיר ולעולים החדשים.

לדברי טניה, היא תמיד אהבה לעבוד עם אנשים, למרות שמדובר בעבודה קשה מאוד ולא תמיד מוקירים לך תודה. היא מספרת שתמיד שאפה לעזור, לשפר, לקדם בכל מקום שהייתה בו ונמצאת בו עכשיו: הסוכנות היהודית, חברת השמה, שירותי בריאות, העירייה, ועכשיו הכנסת. ״רק קנה המידה השתנה, כעת יש יותר אחריות. עבודה יותר אינטנסיבית, עמוקה יותר ורחבה״ היא אומרת.

״כמובן, לא יכולתי לעשות את כל זה ללא עורף משפחתי. תודה להוריי היקרים, לבן זוג דואג ומפרגן ולבן המקסים שלי, תמיר בן 15, המתנה שלי מהשמים״.

– האם היה בחייך אירוע מכונן שגרם לך לפרוץ קדימה, או שמדובר בתהליך הדרגתי ולאורך זמן?
״הצמיחה שלי הייתה הדרגתית, אבל במהלך עשור אחד. לאחר שהתגרשתי. פתאום התחלתי להעריך את עצמי ולהאמין שאני לא פחות טובה מאחרים. הפסקתי לחפש פירגון ולהיות עצובה מביקורת. פשוט עבדתי, עשיתי את המקסימום במקום שהייתי בו״.

– כאישה, האם נתקלת בסיטואציה שבה גברים זלזלו, ניסו להשפיל, מנעו ממך להתקדם, רק כי את אישה?
״כן. בגיל 20 פוטרתי מעבודה כי לא קיבלתי את הצעתו של בוס לצאת איתו לבלות״.

– מה העצה שלך לנערות ונשים שרוצות להתקדם ולהצליח בתחום שבו יבחרו?
״יש מספר מפתחות להצלחה. באיזה שהוא שלב בחיים הבנתי ש׳אין אחר כך׳. אם את צריכה לעשות משהו, תעשי כאן ועכשיו. וכשקשה לך משהו ואת לא יודעת משהו, לא לוותר – לשאול, לברר, ללמוד, לנסות להבין את העומק, אז המידע יתן לך יותר כוח וביטחון. תאמינו בעצמכן! חלומות מתגשמים!״

 

מור כרמי: לצמוח מכל ניסיון וחוויה

עו״ד מור כרמי. צילום פרטי
עו״ד מור כרמי. צילום פרטי

עו״ד מור כרמי, בת 41, ילידת נתניה, נשואה ואמא ל-3 בנות, מתגוררת במשגב. היא עורכת דין עצמאית – בעלת משרד בכרמיאל המעניק ליווי וייעוץ משפטי בסכסוכים משפחתיים ובניית הסכמות, הליכי פרידה וגירושין בין בני זוג בגישור, גירושין או ייצוג משפטי של אחד מהצדדים בבית המשפט ובית הדין, ייעוץ משפטי לבני הגיל השלישי בתכנון משפטי עתידי – צוואות, ירושות, אפוטרופסות וייפוי כח מתמשך ובניית אמנה משפחתית בעסקים משפחתיים.

אחרי השירות הצבאי חשבה מור להיות דיילת אוויר. הניסיון הזה לא עלה יפה, אבל במקום זאת, התקבלה לעבודה כעוזרת אישית של מנכ"ל באחד מבתי ההשקעות המובילים בישראל.

במסגרת תפקידה נחשפה מור ל״עולם של המבוגרים״, לראשונה כאדם בוגר בעצמה, למדה על מערכות גדולות, על כסף וניהול, ראתה מקרוב כיצד אינטרסים מתנגשים, ואיך מפעילים מניפולציות להשגת מטרות. שם הבינה מור, שהעולם לא מתחלק רק לטוב ולרע אלא יש עוד באמצע. עם הגילויים האלה התגלגלה ללימודי משפטים, התחילה לעבוד במשרד בוטיק שהעניק בעיקר שירותי משפט מסחרי בינלאומי וצמחה. במשרד הזה גם עשתה את ההתמחות שלה.

בלימודי המשפטים הכירה את בעלה, הם התחתנו ונולדו להם שלוש בנות. את החיים שלהם החליטו להעתיק לצפון הארץ.

– האם היה בחייך אירוע מכונן שגרם לך לפרוץ קדימה, או שמדובר בתהליך הדרגתי ולאורך זמן?
״התשובה לשאלה זו היא גם וגם. אני לא יכולה להצביע על אירוע מכונן, התגלות או מפץ שהובילו אותי למקום שבו אני נמצאת. לא היה איזה מעשה קסמים אחד שהפך אותי למי שאני היום. לצד זאת, ברור שהיו אירועים, אישיים וקולקטיביים, משמעותיים שהשפיעו על התפיסות שלי, עיצבו אותי כאדם וכאשת מקצוע, העמיקו את רובד ההבנה הרגשי והמשפטי שלי והפכו אותי מודעת ומפוכחת יותר ביחס לאופיו של העולם״.

״ואם להיחשף קצת יותר, האירוע המשמעותי והמשפיע ביותר על עולמי המקצועי, נוגע דווקא לנקודה האישית ביותר בחיי הפרטיים. לפני כתשע שנים אחותי היחידה, שירי תמוז, נפטרה במפתיע בגיל 35 והותירה אחריה בן צעיר בגיל 6. הטרגדיה הזו דווקא בגלל מורכבות הנסיבות של אחותי כאם יחידנית שיצאה ממערכת יחסים חד מינית, היא שחידדה אצלי את החשיבות של התחום המשפטי בו אני עוסקת. דיני המשפחה החולשים על כל עולמנו האישי ומערכות היחסים בחיינו״.

– כאישה, האם נתקלת בסיטואציה שבה גברים זלזלו, ניסו להשפיל, מנעו ממך להתקדם, רק כי את אישה?
״טוב, גם לשאלה זו אענה תשובה מורכבת. כאישה חופשית הבוחרת כל יום מחדש לפעול במרחב מקצועי רווי מאבקים, קושי רגשי, תמרונים טקטיים ותכנונים אסטרטגיים, אני אדישה עד שאיני רואה או שומעת כל ניסיון כזה, אם ישנו. ובכל זאת, ברור לי לחלוטין שעדיין יש המפגינים יחס מקטין או מחפיץ אלא שהוא לא מצליח להגיע למודעות שלי. אני רוצה לומר דבר חשוב נוסף בעניין זה. נראה לי שלפעמים אנחנו מעניקים הרבה יותר מידי מקום לשיח על זה, הרבה מעבר לגודל התופעה. מרבית הגברים עדינים, מתחשבים ומכבדים נשים וגם את זה חשוב לומר״.

– מה העצה שלך לנערות ונשים שרוצות להתקדם ולהצליח בתחום שבו יבחרו?
״הפילוסוף האמריקאי ראלף וולדו אמרסון אמר בתרגום חופשי ׳להיות עצמך בעולם שכל הזמן מנסה לעשות אותך משהו אחר הוא ההישג הגדול ביותר׳. אנחנו חיים כפרטים בתוך מערכת מורכבת ורבת כוח, המסלילה אותנו ומנסה להפוך אותנו ליצירי רוח התרבות והתקופה. ההצעה שלי היא להאזין, יום יום, לקול הפנימי. להבין שאנחנו משתנים, לשאוף להשתנות, לצמוח ולהתפתח מכל ניסיון וחוויה ולהישאר נאמנים תמיד לקול הפנימי. כך, בעקביות ובסבלנות יכולה כל אישה, יכול כל אדם להגשים את האני שלו בתוך החברה״.

 

יפית בלמס: בחרתי לפרוש מהעקבים והאיפור

יפית בלמס. צילום פרטי
יפית בלמס. צילום פרטי

יפית בלמס (44), נשואה ואם לארבעה, היא מסעדנית, הבעלים והמנהלת של סנדוויץ׳ מאמא בכרמיאל.

יפית נולדה בחיפה, גדלה בקריות ועברה בהמשך לכרמיאל ולכפר שמאי. היא בת להורים עצמאיים בתחום המזון, גדלה בתוך הסירים והמחבתות של הוריה ונמשכה לענף המסעדנות מגיל צעיר. היא אחות ל-5 אחים עצמאיים בתחומים שונים.

את שרותה הצבאי עשתה יפית בחיל האויר, שם הכירה את בן זוגה. רוב שנותיה והשכלתה עסקה בתחום שוק ההון, גמל, פנסיה וחסכון וצברה ותק של כ-15 שנים בתחום.

– האם היה בחייך אירוע מכונן שגרם לך לפרוץ קדימה, או שמדובר בתהליך הדרגתי ולאורך זמן?
״בשנים האחרונות בעבודתי בשוק ההון הרגשתי רצון עז לקום, לפרוץ ולהגשים את החלום, להיות גם כן עצמאית בתחום המזון, בדיוק כפי שהוריי היו בילדותי אך לא היה לי האומץ. הכנתי את התוכנית בראש, חלמתי על הרגע, אך לא ידעתי מתי הרגע הנכון לכך. היו מספר נסיונות לרכישת עסקים שונים אך ברגע האחרון זה לא צלח וקיבלתי ׳רגליים קרות׳. לבסוף, נחתם החוזה לרכישת סנדוויץק מאמא בדיוק בשבוע בו מלאו לי 40 שנים. כנראה שרק אז הייתי מוכנה ומכוונת מטרה, או כמו שאמא אומרת: ׳כל דבר בעיתו״.

״זאת היתה הבחירה שלי, לפרוש ממשרה מסודרת, מהבגדים המגוהצים, מהעקבים והאיפור, לוותר על המזגן הצונן ולצלול עמוק לתוך השמן, הסירים החמים, הטיגונים, הבישולים, החיתוכים והסרוויסים של סופ"ש שלפעמים נראים כאילו אין להם קץ״.

– כאישה, האם נתקלת בסיטואציה שבה גברים זלזלו, ניסו להשפיל, מנעו ממך להתקדם, רק כי את אישה?
״לצד החלום על הבישול והגשמתו, ידעתי שאפגוש התמודדות עם ניהול המסעדה הכולל ספקים, לקוחות, עובדים, תשלומים, מיסים, סחורה, אחזקה ושאר פנינים המתלוות לעסק עצמאי. בשלב הזה אציין שהעסק הינו שלי בלבד וכי לבן זוגי קריירה שלא קשורה לעיסוקי בשום צורה ושהוא מגיע מידי פעם רק לביקור… ובעיקר כשהוא רעב. לא פעם מצאתי את עצמי מסבירה שאני הבעלים היחיד כששואלים ׳איפה בעל הבית?׳ או ׳איפה בעלך, אפשר לשוחח איתו?׳ לא משנה כמה פעמים יסתכלו עלי וישאלו ׳אפשר את הבעלים?׳ תמיד אחייך חיוך קטן בצד של הפה ואומר ׳אני הבעלים, זאת אני״.

– מה העצה שלך לנערות ונשים שרוצות להתקדם ולהצליח בתחום שבו יבחרו?
״ביום האישה הבינלאומי, כאשר מציינים הישגים כלכליים, פוליטיים וחברתיים של נשים אני גאה לציין את יום האישה הקטן שבתוכי. מאחורי כל אישה מצליחה – עומדת היא בעצמה. מוקדש באהבה לכל אישה בכל מקום ובאשר היא״.

 

עדית גל: שאף אחד לא יעצור אותך

עדית גל. צילום פרטי
עדית גל. צילום פרטי

עדית גל, נשואה ואם לשלושה, היא תושבת כרמיאל מאז 1991, מנהלת פדגוגיה עירונית במינהל החינוך מטעם רשת אורט.

עדית גדלה בראשון לציון, בת לאמא מורה ואבא מנהל ומפקח במשרד החינוך. בית "חינוכי" לכל הדעות. הייתה מדריכה בנוער העובד והלומד, תמיד במועצת התלמידים, פעילה בכל מה שאפשר, בעיקר בתנועת הנוער לאורך כל התיכון. בצבא שירתה בחיל ההנדסה כמדריכת קשר, שם גם הכירה את בעלה – ומאז הם ביחד. עדית למדה ספרות ותנ״ך באוניברסיטת תל אביב, ועם סיום לימודי ההוראה התחילה לעבוד במערכת החינוך, כמורה, מחנכת, כרכזת חינוך חברתי וכדוברת ביה״ס. קודם באורט הורוביץ, אח״כ באורט פסגות כרכזת חינוך חברתי וכמנהלת החטיבה העליונה. השנה היא עוסקת בפדגוגיה העירונית של כל מערכת החינוך בכרמיאל, גן עד י״ב בתפקיד שנבנה ומופעל ע״י רשת אורט.

– האם היה בחייך אירוע מכונן שגרם לך לפרוץ קדימה, או שמדובר בתהליך הדרגתי ולאורך זמן?
״מדובר בתהליך הדרגתי, אבל אני חושבת שכבר בתור מורה צעירה מאוד בלטתי ברצון לעשות דברים משמעותיים, להוביל תהליכים ובעיקר לחנך בני נוער בלי פשרות. אם תשאלו את אלי טייכר (מנהל אורט הורוביץ בעבר, ג.ד), הוא אולי זוכר שכבר בשנה הראשונה שלי כמורה בביה"ס התנדבתי גם לוועד המורים. גם לאורנה שמחון המנהלת האגדתית של אורט הורוביץ עשיתי קצת ׳צרות׳ עם הפעילות הפוליטית שלי, והאומץ להילחם על מה שנראה לי לא צודק, אבל חוץ מזה היא בהחלט העריכה את העבודה הקשה והמקצועית שלי, ונתנה לי בצורה הוגנת מאוד את כל המקום להתפתח ולהתקדם. האמת שהיא גם היתה עבורי דוגמה לאשה שמזיזה כל הר שהיא רוצה, ושום דבר לא יכול לעצור אותה״.

– כאישה, האם נתקלת בסיטואציה שבה גברים זלזלו, ניסו להשפיל, מנעו ממך להתקדם, רק כי את אישה?
״שרתתי כמדריכת קשר בבסיס הדרכה של חייל ההנדסה באדוריים. יום אחד התבקשה כל מחלקת הקשר לצבוע את כיתות הלימוד, וקצין הקשר שלנו (נדמה לי שהיה רב סרן) הודיע: החיילים יצבעו, והחיילות ינקו. אני מייד התקוממתי. אירגנתי שם סוג של מרד, ודרשתי שכולם יצבעו, וכולם ינקו. וככה היה… כשאני חושבת על זה – כבר בביה"ס היסודי כשאמרו בשיעורי המלאכה שהבנות ילמדו לרקום והבנים ילמדו נגרות, סרבתי להיכנס לשיעורים עד שלא יתנו לי לעבוד בנגרות! דווקא אהבתי לרקום, למען האמת, אבל דברים מהסוג הזה לא עברו אצלי בשקט…״

– מה העצה שלך לנערות ונשים שרוצות להתקדם ולהצליח בתחום שבו יבחרו?
״לשים את עצמן בראש סדר העדיפויות, להאמין בעצמן ואף פעם לא לקבל אפשרות שמגיע להן פחות בגלל שהן נשים. אם את טובה במה שאת עושה – אל תתני לאף אחד לעצור אותך – לא בעבודה ולא בבית!״

 

איילה קדוסי: לא לפחד

ד״ר איילה קדוסי צילום פרטי
ד״ר איילה קדוסי. צילום פרטי

ד"ר איילה קדוסי, בת 48.5, נשואה לאילן ואמא לארבעה ילדים, סתיו (25), טל (20), איליי (14.5) שוהם מיכאל (14.5), היא תושבת כרמיאל. הוריה, אלי ונאווה שוקרני הם מראשוני העיר. כיום ד״ר קדוסי מרצה במכללת אוהלו-תל חי בחוג לחינוך בגיל הרך, מובילה דיגיטלית במרכז פסג"ה חיפה ומדריכת בתוכנית אור בגני ילדים בכרמיאל.

אחרי שחרורה מצה״ל השלימה איילה בהצטיינות תואר ראשון בהוראה במכללת גורדון. ב-1977 החלה לעבוד כגננת, ב-2001 המשיכה ללימודי תואר שני בניהול מערכות חינוך. בהמשך ניהלה גן ילדים ולפני כ-4 שנים השלימה את לימודי הדוקטורט.

– האם היה בחייך אירוע מכונן שגרם לך לפרוץ קדימה, או שמדובר בתהליך הדרגתי ולאורך זמן?
״רגע קבלת התואר הנכסף היווה עבורי נקודת מפנה משמעותית בחיי, בני משפחתי היו גאים בי והבינו שעם רצון, התמדה ושקדנות הכל אפשרי. הרגשתי שזה הזמן לפרוץ קדימה לממש את חלומותיי ולא לפחד לעשות צעדים משמעותיים ולנהל סיכונים באופן שקול לקחתי בחשבון שיכולים להיות קשיים בדרך אך הייתי בשלב שאתגרים לא מכשילים אלא מלמדים״.

״התהליך היה ממושך ומלווה בהמון לבטים, מה נכון לי בשלב זה או אחר, מי האנשים שמאפשרים לי להגיע בשמחה לעבודה ומי פחות ובשנה האחרונה אני מרגישה שההשפעה שלי במעגלי העבודה מניבים פרי ומקדמים את התפיסה החינוכית שאני מאמינה בה וגאה לראות את ההתפתחות והלמידה וכן את המענה לצרכי שותפיי לעבודה״.

– כאישה, האם נתקלת בסיטואציה שבה גברים זלזלו, ניסו להשפיל, מנעו ממך להתקדם, רק כי את אישה?
״רוב הקולגות איתם אני עובדת הן נשים, ומכולן למדתי והתעצמתי בדרך זו או אחרת. לפני שלוש שנים נתקלתי לראשונה בהתנהגות לא מכבדת ומזלזלת מגבר שעבד מולי, הוא התנסח כלפיי בצורה בוטה במייל ודאג לתת לי להרגיש שהוא יודע וכל יכול. ליבי החסיר פעימה, הרגשתי לראשונה בחיי שאני עומדת מול מבחן שאם לא אעשה משהו למרות תפקידו הבכיר אצטער על כך… נשמתי עמוק, שיתפתי את בעלי וחברתי בנוסח המייל המשפיל. החלטתי לכתוב לו שהניסוח שלו לא מכבד אותי ולא מקובל עליי שיידבר כך לא אליי ולא לאף אחת אחרת (מסתבר שאני לא הראשונה), ואם הוא לא יישנה את היחס שלו אני לא אשתוק כפי שאחרות עושות. לאחר מספר דקות הוא התקשר להתנצל על דבריו. מכאן והלאה למדתי המון, שאף אחד בעולם ולא משנה מי הוא ובאיזה מעמד ותפקיד לא יערער אותי. זאת הייתה הרגשה מדהימה!״

– מה העצה שלך לנערות ונשים שרוצות להתקדם ולהצליח בתחום שבו יבחרו?
״עצתי לנשים ונערות לא להפסיק לחלום! להיות פעלניות! לא לפחד להקדיש את עצמן למימוש אותו חלום! להגדיר לעצמכן איפה אתן הכי טובות, מה היכולות החזקות אצלכן ואיתן ללכת קדימה ! להשתמש באבני דרך ובכלים שגדלתן עליהם, לדבוק בערכים שאתן מאמינות בהן!״

״אני מייחסת את ההצלחה שלי לזה שמעולם לא ויתרתי או חיפשתי תירוץ׳ – פלורנס נייטינגל״.

 

יוכי צדיקפור: כולנו מיוחדות

יוכי צדיקפור. צילום אוראל דדון
יוכי צדיקפור. צילום: אוראל דדון

יוכי צדיקפור, בת 50, נשואה למעלה מ-30 שנה, אמא ל-5 ילדים, תושבת העיר מאז נישואיה בשנת 1991. מומחית לתקשורת בינאישית, יחסים, זוגיות ומשפחה.

יוכי מצהירה כי ״לפני הכל, אני נשואה לאמיר ואמא לאדיר, יקיר, עדן לירון ונויה שהם כל חיי, גאוותי, וחלק ניכר מהצלחתי״.

בעקבות נישואיה, החלה יוכי לעבוד בעסק המשפחתי כחשבת שכר ותפקידים נלווים אשר סייעו לה בהתקדמותה האישית והמקצועית. במהלך שנים אלו הקימה את משפחתה. בעקבות אבחון ADHD של אחד מילדיה החליטה ללמוד את הנושא ולהרחיב את הידע כדי שתוכל לסייע לבנה. לא רק שהוא סיים בגרות בהצלחה, הוא גם סיים תואר ראשון בהצטיינות יתרה.

בעקבות משבר אישי לפני כשש שנים עזבה יוכי את העסק המשפחתי והחליטה לצאת ללימודים אקדמיים. למדה תואר ראשון במשפטים ובמקביל למדה גישור באוניברסיטת תל-אביב, הרחיבה לגישור משפחה, לימודי NLP וייעוץ מערכות יחסים באוניברסיטת בר-אילן. כיום לומדת לתואר שני במשפטים.

יוכי פתחה קליניקה וייסדה את "בית לשיפור יחסים" ופיתחה שיטה בשם "הכל יחסי(ם)", המבוססת על עקרונות הפסיכולוגיה החיובית. כיום היא מטפלת בקליניקה, מרצה ומנחה קבוצות וסדנאות. ״אני בהודיה שאני מצליחה להשפיע ולעזור למאות נשים, זוגות (גם אם רק אחד מבן הזוג מגיע לטיפול) משפחות ויחידים, זכיתי בשליחות גדולה וסיפוק בעבודה ואני מלאת תשוקה לעבודתי, אני מתרגשת כל פעם מחדש מהשינויים שחווים המטופלים שלי, אני גאה ומודה להם על כך שהם בוחרים להגיע, לצאת ממקום הנוחות שלהם, לתת בי אמון, להבין שאפשר אחרת, להבין שכולנו חווים חוויות דומות, למי מאיתנו זה לא מוכר? גם אנחנו היינו על מדרגות הרבנות לפני כ-20 שנה״.

ליוכי חשובה מאוד התרומה לקהילה, היא מתנדבת כמגשרת במרכז הגישור הקהילתי בעיר, בארגון ׳לצידך׳ – מלווה נשים בתהליכי פרידה, וגם ב׳מנטורית לחיים׳ – ליווי נערות להעצמה בשיתוף ויצו וכפר הילדים.

– האם היה בחייך אירוע מכונן שגרם לך לפרוץ קדימה, או שמדובר בתהליך הדרגתי ולאורך זמן?
״האירוע המכונן בחיי החל בעקבות דיכאון עמוק אליו נקלעתי, אשר בדיעבד היווה את נקודת המפנה שלי בחיים. בעקבות הדיכאון לא תפקדתי כלל, הייתי במצב נפשי קשה שהוביל לחוסר תפקוד מוחלט אשר ריתק אותי למיטה, לא קמה, לא מבשלת, בוכה המון, נדודי שינה, לא אוכלת, כל זאת עם ארבעה ילדים וילדה קטנה בת שלוש… ירידה במשקל… כן כן… דיכאון קשה. התחלתי טיפול עם הפסיכולוג המשפחתי אשר כלל בתוכנית הטיפול יציאה ללימודים. ומשם החל השינוי הגדול והמשמעותי בחיי. כיום אני מטפלת בקליניקה בהצלחה רבה בחרדות ובדיכאון בקרב בני נוער ובכלל. כל מה שקורה לנו בחיים הוא לא במקרה, ובמקומות של משבר יש את הצמיחה הטובה ביותר״.

– כאישה, האם נתקלת בסיטואציה שבה גברים זלזלו, ניסו להשפיל, מנעו ממך להתקדם, רק כי את אישה?
״מעולם לא היו בחיי גברים שניסו לעצור אותי בעקבות מגדרי, בעסק המשפחתי עבדתי בתפקידים ניהוליים, הובלתי שינויים והנחלתי הצלחות והערכה רבה, לאחר מכן התפתחתי אישית ומקצועית, הקמתי עסק עצמאי מצליח. בעלי תמיד היה שם ותמך בכל דרך אפשרית, מהפן המקצועי, האישי והמשפחתי, בעלי הוא עמוד התווך שלי״.

– מה העצה שלך לנערות ונשים שרוצות להתקדם ולהצליח בתחום שבו יבחרו?
״ראשית תאמיני בעצמך, תעריכי את עצמך, ככל שתעריכי את עצמך, תהיי מוערכת יותר. להיות בתודעה חיובית, לחייך המון, להודות, להכיר בחוזקות וביכולות שלך, לצוד הצלחות ולחגוג אותן. סוד ההצלחה הוא לעסוק במשהו שאת מאוד אוהבת, להיות מחוברת לתשוקה שלך, לחלום ובגדול, לא להתייאש, להשקיע, בסוף זה מצליח. תמיד אני אומרת למטופלים שלי, גם תינוק שהתחיל ללכת קם ונפל, קם ונפל, והוא לא התייאש, אם היה מתייאש כולנו היינו היום זוחלים״.

״לא משנה מי אתן, מהיכן הגעתן או לאן אתן הולכות, כל אחת מאיתנו מיוחדת ואין שניה לה׳ (יוכי צדיקפור)״.

כתבה מעניינת:

יהודה ארבל צילום עצמי

מעגל הגורל: המפגש של יהודה עם הקצין שהציל

שתפובמלחמת יום הכיפורים נלחם יהודה ארבל במובלעת הסורית ברמת הגולן והגיע עד למוצבים המסוכנים ביותר …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.