מאת אלה ויינטראוב
מה אני עושה כדי שזה יקרה?
הכל התחיל בבוקר, קמתי במצב רוח ירוד, שמתי מוזיקה קופצנית והתארגנתי לעבודה.
כל דיירי הבית התנהלו כמו סרט נע, מצאתי עצמי עושה דברים באוטומט.
הגעתי לעבודה והתחלתי את היום, באמצע היום קיבלתי טלפון.
חברה שלי סיפרה לי שהיא סוף סוף סגרה את עסקת חייה, שנתיים היא עובדת על הפרויקט שלה, לא מוותרת כדי לממש עצמה.
מאוד שמחתי בשבילה, התרגשתי כל כך אך, נצבטה לי הבטן, אני עובדת במקום שאני לא אוהבת, עשר שנים באותו המקום בתפקידים מגוונים.
יש לי חלום, רוצה להגשים אך לא יודעת במה להתחיל, כן אני מפחדת, בעיקר עצובה.
הזוגיות שלי מאוד מונוטונית, הפכנו לזרים, יום יבוא ואולי אגשים את עצמי.
יום יבוא ואהיה מאושרת יותר.
כמה פעמים שמעתן סיפורים כאלו? האם גם אתן מזדהות ומרגישות שהוא בדיוק נכתב בשבילכן?
במרב חיי העצב היה משמעותי, לא אהבתי אותו, רציתי שיעלם ממני.
היום זהו הרגש האהוב עלי, איתו אני צומחת ומובילה את השליחות שלי.
כיצד אפשר לקחת רגש שהיה לנו קשה איתו ואיתו לצמוח? התשובה פשוטה אך, במעשי זה תהליך ארוך קצת יותר.
כל רגש המגיע אלינו, אינו צץ כך ללא התרעה, הוא מופיע משום שיש לו תפקיד המעורר אותנו לעשות משהו או להימנע מעשיה.
העצב אומר "אני רוצה אהבה, תנו לי יחס ואני אתפוגג ואפנה מקום לרגש אחר"
כיצד עושים זאת?
קודם כל להבין שזה נורמלי ולגיטימי להרגיש עצובים, לקבל את העצב כפי שהוא ולהיות שם.
החשובה היא הלגיטימציה, ברגע שאנו מאשרים את העצב אנו בעצם אומרים לו "אתה צודק, הופעת בדיוק בזמן הנכון, ועכשיו אטפל בקושי הזה שאני נמצאת בו".
הבעיה מתחילה כאשר אנו נותנים לרגשות לנהל אותנו, אם אני עצובה ואני נופלת רגשית, נשכבת במיטה ולא מניעה דברים, זה בסדר להיות שם זמן מה, אך חשוב לשאול את עצמנו מה בעצם אנו רוצות, מה הסיבה האמיתית שהעצב נכנס בתוכנו וממאן לצאת?
התשובות יגיעו, תכתבו אותן, ומשם תראו אם אתן יכולות לפתור אותן.
במידה ולא, תנו לכן את הזמן שבו תוכלו למצוא פתרון המתאים לכן באותו הרגע.
אני הבנתי שהעצב יהיה הכלי שלי לעשיה, יהיה הכוח שאיתו אוביל, החלטי שאני לא אפול שם יותר.
יש לנו אפשרות לבחור, לתת לרגש להפיל אותנו או שנצמח מתוכו.
העצב? ברגע שמקבל את היחס, המענה והלגיטימציה, הוא מתפוגג.
כתבתי ספר ילדים בעקבות החוויה שלי עם העצב, כתבתי בו סיפור עלילתי קסום ויש בו אף כלים המסבירים לנו ולילדים בצורה פשוטה מה עושים עם העצב.
החשוב הוא בעיקר לתת לו לגיטימציה, אישור לקיומו…