נחמה מירב ובעלה החליטו לעבור לקומונה בארה”ב בתחילת שנות ה-80. לאחר תקופה הבעל רצה לחזור לארץ ונחמה הייתה צריכה לקבל החלטה גורלית על עתידה
אחרי פוסטים רבים בהם חלקתי חוויות מהקליניקה, רציתי לחלוק גם את החוויה האישית שלי עם עולם הטארוט – איך גיליתי את הטארוט, איך התחלתי, התקדמתי והתפתחתי.
בגיל 26, נשואה 7 שנים, עם ילדה בת 4, נסעתי עם בן-זוגי להרפתקה הגדולה של חיינו, טיול חוף לחוף בארה”ב. חיי מעולם לא היו שגרתיים – התבגרתי בתחילת שנות ה-70, כשרעיונות התנועה ההיפית החלו לחלחל מארה”ב. הסרט “וודסטוק” כבש אותי והשפיע על הלבוש שלי. הצטרפתי לתנועה הפמיניסטית בחיפה שאף היא חוותה מהפכה עולמית באותה תקופה. הפכתי מעורבת בהקמת המרכז הראשון בארץ לנשים מוכות, הקשבתי ללא הרף לשירים ברדיו, כמו ד”ש עם שיר – לחיילים לחברים, כל יום בחמש.
ההחלטה התגבשה: לנסוע לקומונה בחו”ל. קיבלנו רשימה של קומונות ברחבי ארה”ב ואירופה, ארזנו את מטלטלנו וטסנו לארה”ב. וכך הגענו, תמימים, זרים, בערב חנוכה למדינת וירג’יניה, שם שכנה קומונה היפית מיוחדת במינה שהתפרנסה בעיקר מייצור ערסלים.
הגענו מאוחר בערב ואת פנינו קידמו שלושה חברי קומונה בברכת חג שמח, ואז הבנתי שרבע מהתושבים הם יהודים וחלקם אף גרו בארץ. המקום הימם אותי: בתוך בקתות העץ המחוממות ישבו היפים מזדקנים ארוכי שיער וזקן, כולם הצטופפו עם ילדיהם בשירת “מעוז צור”. בחוץ ירד שלג על שפת האגם הסמוך, הראשון שראיתי בימי חיי, ריח של תבשילים צמחוניים מדהימים עמד באוויר.
באותו רגע מכונן הבנתי שכאן אני רוצה לחיות לנצח. והנה אני, נחמה מירב, מבית בורגני פולני, יושבת בסוף העולם עם שירת חג מחממת לב, וכך חיי כטוות-ערסלים-מנקת רפתות-מבשלת-בחדר-האוכל החלו.
לדאבוני, בן זוגי לא רצה להישאר, ובשברון לב הבנתי כי זמני בקומונה מוגבל ואעזוב בקרוב. ג’ון, חברתי טוות הערסלים, הוציאה יום אחד מתיק הקנבס שלה חבילת קלפים מעניינת. “אלה קלפיי טארוט”, אמרה ולגמה מהתה היסמין שלה, “הם יעזרו לך לקבל החלטות, להבין מה את רוצה מעצמך, מהעתיד.”
היא פרסה את הקלפים לפניי, כדי לעזור לי להחליט אם לחזור לארץ, להמשיך לטייל או להישאר בקומונה. ”הלב שלך קרוע,” אמרה ג’ון, “את רוצה הכל אבל חוששת לאבד הכל. לכי בעקבות מה שבאמת יקר לך”. הקלפים צדקו. היקר שלי מכל הייתה משפחתי הקטנה: בתי הקטנה והאבא שלה. כעבור זמן לא רב עזבנו את הקומונה וחזרנו לישראל, אך הקלפים נשארו עמוק במחשבותיי, נוכחותם הייתה כל כך חשובה ברגע ההוא, שהיה כל כך קריטי בחיי.
מאוחר יותר, כשלמדתי באוניברסיטת חיפה, קראתי מספר ספרים מרתקים על תורת הנסתר, על הבונים החופשים ועל הטארוט, אותו הם הפיצו. ידעתי שהקלפים הם עולם ומלואו, עולם אליו ארצה להשתייך. שנים רבות חלפו אך מעולם לא אשכח את החיים המיוחדים שהיו לנו במחוז אורנג’ שבווירג’ניה, את פתיחות המחשבה שהייתה קצת שונה ממה שהורגלתי אליו בישראל, שם קיבלתי תפיסת עולם רחבה וסקרנית. הקלפים העניקו לי טעם של חופש, עזרה, מקומות אחרים, ובתור בת מזל טלה סקרנית טיפוסית, גם עזרו לי לחבר מעט את פיסות חיי שהלכו לכיוונים שונים.