Array
(
    [_edit_last] => Array
        (
            [0] => 1
        )

    [slide_template] => Array
        (
            [0] => default
        )

    [post_views_count] => Array
        (
            [0] => 639
        )

    [_yoast_wpseo_focuskw] => Array
        (
            [0] => הטבע
        )

    [_yoast_wpseo_metadesc] => Array
        (
            [0] => להיות קרובה אל הטבע שלי
        )

    [_yoast_wpseo_linkdex] => Array
        (
            [0] => 77
        )

    [_thumbnail_id] => Array
        (
            [0] => 7028
        )

    [tie_views] => Array
        (
            [0] => 359
        )

    [essb_cached_image] => Array
        (
            [0] => https://zhk.wpengine.com/wp-content/uploads/2015/02/9821.jpg
        )

    [rank_math_description] => Array
        (
            [0] => להיות קרובה אל הטבע שלי
        )

    [rank_math_focus_keyword] => Array
        (
            [0] => הטבע
        )

    [rank_math_robots] => Array
        (
            [0] => a:1:{i:0;s:0:"";}
        )

)
להיות קרובה אל הטבע שלי
להיות קרובה אל הטבע שלי

להיות קרובה אל הטבע שלי

שתפו

שנים אכלתי בשר רק בגלל שחשבתי שכך צריך, שזה בריא, שאי אפשר בלי.  זה מה שלימדו אותי.

גדלתי בבית שתמיד היו בו בעלי חיים. בדרכי אל בית הספר עברתי כל בוקר דרך השוק, שם ניגר הדם במורד הרחובות, דמם של חיות שנשחטו.  המראה היה מאוד קשה וכבר כילדה לא רציתי לאכול בשר.אז ידעתי בלי “לדעת” – מה נכון לי. ההורים שלי הכריחו אותי לאכול בשר רק בגלל שחשבו שזה בריא.

באותם הימים אמא קיבלה ארנבת והביאה לי אותה.  אהבתי את השעות האלו איתה.  את הרכות שבה. את הקלילות שלה. שעות של הנאה לצידה. יום אחד כשחזרתי מבית הספר, לא ראיתי אותה.  אמא הכינה אותה כארוחת צהריים. לא היה כסף לקנות בשר, והיו פיות להאכיל.  לה זה היה כל כך ברור שזה הדבר הנכון לעשות, ואני כל כך כעסתי!  היום אני מבינה אותה ולא יודעת אם אני הייתי נוהגת אחרת, אילו הייתי במקומה.

לפני כעשר שנים השתתפתי בסדנת ויפאסנה.  10 ימים של שקט.  שהייה עם עצמך.  עם הקושי של להיות איתך, בלי טלפון, טלוויזיה, אוכל או שיחות עם החברות החדשות, בישיבה שמאוד כואבת ומביאה את הכאב למרכז ההוויה. באותה העת לא רציתי לחוות את הכאב – רציתי לשחרר אותו.  לא הבנתי אז שהוא מורה הדרך שלי, המצפן שבי.  עזבתי אחרי ששה ימים ובכל זאת קיבלתי מתנה ענקית – את הצמחונות.  ששה ימים אכלתי אוכל צמחוני ולא מתתי.  שם למדתי שזה אפשרי, ואפילו טעים.

מאז שהפכתי לצמחונית אני אוכלת באופן סדיר, והתזונה שלי הולכת ומשתפרת.

אני לא מזינה את עצמי יותר בתרופות, ולא אוכלת בשר.  מידי שנה, שנתיים אני מגיעה אל הרופאה, בעיקר בשביל לבדוק את תמונת הדם שלי.  אין מחסור בויטמין B 12.  ואני הרבה יותר אנרגטית ובריאה ממה שהייתי בעבר.

החלום שלי הוא לחיות כטבעונית, הכי קרוב אל מה שטבעי לי. בראש ובלב אני כבר שם, אבל עדיין קשה לי לוותר על ההרגל של אכילת ביצים ומוצרי חלב.  קשה לי עם זה שאני אוכלת את התוצרת של החברים שלי, שאותם מגדלים בתנאי מחייה קשים,רק כדי שאני אהנה כל בוקר מחביתת ירק ולפעמים מגבינת קאשקבל טעימה.  כדי לחיות בבריאות טובה אנחנו צריכים לדאוג לסביבה טובה ומיטיבה לנו ולכל הסובב אותנו.  אני עוד לא שם, מביטה בגאווה בכל מי שהצליח לעשות את השינוי ומקווה שיום אחד אצליח לוותר על דפוס שלתוכו נולדתי ואף פעם לא שרת אותי.

מאיה קצמן

דוא”ל [email protected]

כתבה מעניינת:

שתיין צילום אילוסטרציה: Pixabay

קמצן, מתלהב או חבר אמת: איזה סוג של שתיין אתה?

שתפוכמו חבר אמת, אלכוהול תמיד נמצא שם: כשעצוב, כששמח, במסיבה הכי שווה ובאירוע המרגש ביותר. …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *