Array
(
    [_edit_last] => Array
        (
            [0] => 1
        )

    [slide_template] => Array
        (
            [0] => default
        )

    [post_views_count] => Array
        (
            [0] => 2195
        )

    [_yoast_wpseo_focuskw] => Array
        (
            [0] => להכיל את כל היש
        )

    [_yoast_wpseo_metadesc] => Array
        (
            [0] => להכיל את כל היש - מאיה קצמן, פורטל זהר הצפון כרמיאל
        )

    [_yoast_wpseo_linkdex] => Array
        (
            [0] => 85
        )

    [tie_views] => Array
        (
            [0] => 538
        )

    [rank_math_description] => Array
        (
            [0] => להכיל את כל היש - מאיה קצמן, פורטל זהר הצפון כרמיאל
        )

    [rank_math_focus_keyword] => Array
        (
            [0] => להכיל את כל היש
        )

    [rank_math_robots] => Array
        (
            [0] => a:1:{i:0;s:0:"";}
        )

)

להכיל את כל היש

שתפו

אני עדיין בהלם מעוצמת החוויה של הסדנא האינטנסיבית בה השתתפתי: ציור אינטואיטיבי. אני מכירה את השיטה. לפני כמה שנים, חברה הביאה לי את הספר של פינקי פיינשטיין, ריפוי בציור אינטואיטיבי. ועבדתי איתו.   באותה התקופה, חלו כמה שינויים בחיי, אבל עם הזמן הנחתי את הספר בארון הספרים ולא המשכתי לעבוד איתו.

בתקופה האחרונה בוער בי שוב הרצון ללמוד משהו חדש.  נתקלתי במודעה של אסתר פומרנץ על סדנא של סופשבוע ומיד התקשרתי, אבל המחיר הגבוה, המקום  המרוחק, כל הלוגיסטיקה שהייתי צריכה לעשות כדי להגיע לסדנא, הביא אותי להחלטה לוותר על הרעיון..  ואז, כמה ימים לפני, כל השערים נפתחו.  התברר שיש לי שם מקום לינה, שחברה רצתה להגיע,איתי,שאלדד מרום, הבעלים של הגלריה  ואיש המכירות והאינטרנט  מגיע לשם ממשגב, שהצלחתי  להסתדר עם התשלום.  והכל נעשה בלי להתאמץ בכלל.  ידעתי שזה המקום הנכון.

הגענו לגלריית Zimelart ברמת ישי.  נכנסתי ונשארתי עם פה פעור.  ים של דברי אומנות הקיף אותי וחייך אלי.  מייד ראיתי בעיני רוחי את הפסלים של אילנה, מביטים בי  מכל עבר. היה לי שם כל-כך נוח. הסדנא החלה.  לא היה שם משהו שלא הכרתי קודם, אבל העבודה בקבוצה, ההנחיה של מנחות הסדנא, הלגיטימציה שקיבלתי מהסביבה, נתנה לי את האפשרות לצאת מהגבולות שלי ופשוט לחוש את החופש.

ואז הגיעה ההפתעה הגדולה.  התברר שאנחנו לא ישנות באיזה חדרון קטן בגלריה, אלא מוזמנות לביתו של זימל  קולקר, הבעלים ואוצר הגלריה, לארוחת ערב.  זימל פתח בפנינו את ביתו וליבו.  לא הבנו, איך?למה?במה זכינו?  התברר שזכינו באדם שהמוטו שלו הוא:  חלק את מה שיש לך וזה משהו שהוא נולד לתוכו.  הוריו היו ניצולי שואה ובימי שישי הם חלקו את המעט שהיה  להם עם כל מי שרצה להגיע אליהם.  הוא התחיל מכלום ובנה לעצמו גלריה של עוצמה שכוללת בתוכה את עוצמת הנתינה. ולנו היתה את הזכות הגדולה לחוות אותה.

העוצמה הזאת היתה כל-כך חזקה שפתאום הכל השתנה. פעם ראשונה בחיי שהצלחתי להתקלח עם מים קרים וחמים לחילופין. המקום הצר שלי, פתאום גדל.  וראיתי את עצמי פורצת גבולות למקומות שקודם לא הסכמתי לחלום עליהם.

תודה לכל מי שהיה חלק בתהליך הזה: ללני ובני משפחתה, לאסתר פומרנץ  ולאירית חבקין, לדלית הראל שהנחתה את תנועת הNia , לאלדד מרום, לזימל קולקר ולכל בני ביתו, לקבוצה המדהימה שהייתי חלק ממנה ולעצמי על שהסכמתי להכיל את כל היש .

כתבה מעניינת:

שתיין צילום אילוסטרציה: Pixabay

קמצן, מתלהב או חבר אמת: איזה סוג של שתיין אתה?

שתפוכמו חבר אמת, אלכוהול תמיד נמצא שם: כשעצוב, כששמח, במסיבה הכי שווה ובאירוע המרגש ביותר. …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *