Array
(
    [_edit_lock] => Array
        (
            [0] => 1489498491:5
        )

    [_edit_last] => Array
        (
            [0] => 5
        )

    [_thumbnail_id] => Array
        (
            [0] => 16745
        )

    [tie_sidebar_pos] => Array
        (
            [0] => default
        )

    [tie_post_slider] => Array
        (
            [0] => 184
        )

    [_yoast_wpseo_focuskw_text_input] => Array
        (
            [0] => לונדון
        )

    [_yoast_wpseo_focuskw] => Array
        (
            [0] => לונדון
        )

    [_yoast_wpseo_linkdex] => Array
        (
            [0] => 72
        )

    [_yoast_wpseo_content_score] => Array
        (
            [0] => 30
        )

    [_yoast_wpseo_primary_category] => Array
        (
            [0] => 284
        )

    [tie_views] => Array
        (
            [0] => 585
        )

    [essb_cached_image] => Array
        (
            [0] => https://zhk.wpengine.com/wp-content/uploads/2017/03/לונדון-שירלי-גורן-1085.jpg
        )

    [rank_math_primary_category] => Array
        (
            [0] => 284
        )

    [rank_math_focus_keyword] => Array
        (
            [0] => לונדון
        )

    [rank_math_robots] => Array
        (
            [0] => a:1:{i:0;s:0:"";}
        )

)

לונדון מחכה לי. תמיד

שתפו

אז נסעתי ללונדון בפעם הרביעית בחיי.

מלונדון אף פעם לא נמאס לי. בכל ביקור אני מרגישה שהעיר חדשה לי, מרתקת יותר, אצילית ואבירית יותר. הפעם לקחתי את אימי היקרה עימי לטיול קצרצר בעיר המופלאה שכלל באחד הערבים גם גיחה לתיאטרון, צבוע בורוד עתיק העונה לשם נובלו באיזור הקובנט גארדן המרהיב ביופיו ובעיקר בלילה לצפות במחזמר האלמותי מאמא מיה.

מזג האוויר האיר לנו פנים כפי שלא תיארנו לנו שיקרה בחודש מרץ הידוע בהפכפכותו ובטח ובטח לא בלונדון הסגרירית.

יותר ממזג האוויר האירו לנו האנשים, כן כן, בני האדם הלונדונים על צבעם, דתם, מוצאם ושפתם. טרם הנסיעה הוזהרנו אין ספור פעמים על הסיכון שבנסיעה ללונדון, על התקופה המאיימת בה אנו חיים, על ריבוי נציגי האיסלם הקיצוני ברחובות אירופה המערבית בכלל ולונדון בפרט.

אכן קיים סיכון, אינני חושבת לרגע שלא ואנו חיים ברולטת נסיעות בעולם לא פשוטה בעליל. ולמרות זאת החוויה שנותרה בי מהטיול האחרון בלונדון אינה כרוכה בהרתעות או התראות כלל וכלל, אלא דוקא בחוויה חיובית מאין כמוה. פן אחר שנגלה אלינו מבליל האוכלוסיות והדתות שבעיר. חוויה של נתינה מכל אדם ברחוב, מכל בן אנוש שנעזרנו בו בתחנת הרכבת התחתית הידועה בשמההטיוב או בכל צומת אחר בעיר. לא זכורה לי פעם אחת בה נזקקנו לעזרה ולא נענינו בנימוס, בחיוך ובגישה חיובית. לא סתם מדברים על הנימוס הבריטי.

ביום הראשון כשרק הגענו וטרם ידעתי אנה פנינו מועדות, ביקשתי הכוונה מעובד בניין צעיר ברחוב. לאחר שהסביר לנו לאן ללכת המשכנו בדרכינו. אחרי 2 דקות ראיתי שהוא רץ לעברינו מרחק לא מבוטל באמצע יום עבודתו כדי להתנצל כי הטעה אותנו ולתת לנו דרך הכוונה חדשה ומדוייקת. אותי זה ריגש!

אז נכון שהאנגלים על מבטאם הייחודי חיים בסוג של סרט. משמרים את מוסד המלוכה בדיוק מרהיב. צפייה בהחלפת משמר המלוכה לקוחה מתוך סרט מן המאה ה-11 בואכה ויליאם דוכס נורמנדיה. הצופה נשאב לתוך תקופה קסומה מאות שנים לאחור ולרגע נדמה לו כי השנה היא 1066 בה כבש ויליאם דוכס נורמנדיה את אנגליה כולה, והפך למעשה למלך החזק באירופה באותה עת. הכיבוש הנורמנדי היווה למעשה את ראשיתה של אנגליה הקיימת כיום. או אז מסתיים הטקס והשנה חוזרת להיות 2017 על פרשיה וסוסיה. יש בזה משהו חוויתי חזק מאד, כאילו כניסה לסרט אגדות מתקתק וצבעוני. נקודת זכות בעיניי לעם האנגלי. איזור הארמון, בתי הפרלמנט בואכה כיכר הפרלמנט, הביג בן וכנסיית וסטמינסטר אבי מהולים בקסם מלכותי אגדי שכזה. או שזו רק אני שחיה לפעמים בסיפור אגדות….

ממליצה בחום למען הנפש!

כתבה מעניינת:

שתיין צילום אילוסטרציה: Pixabay

קמצן, מתלהב או חבר אמת: איזה סוג של שתיין אתה?

שתפוכמו חבר אמת, אלכוהול תמיד נמצא שם: כשעצוב, כששמח, במסיבה הכי שווה ובאירוע המרגש ביותר. …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *