Array
(
    [_edit_last] => Array
        (
            [0] => 1
        )

    [_thumbnail_id] => Array
        (
            [0] => 3096
        )

    [photographr] => Array
        (
            [0] => תמונת ארכיון
        )

    [_photographr] => Array
        (
            [0] => field_526e88dd85757
        )

    [journalist] => Array
        (
            [0] => ד"ר אסתר קורן
        )

    [_journalist] => Array
        (
            [0] => field_526e890585758
        )

    [youtube] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [_youtube] => Array
        (
            [0] => field_5309e571a1762
        )

    [youtube2] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [_youtube2] => Array
        (
            [0] => field_5371dcbebf175
        )

    [catcolor] => Array
        (
            [0] => #000
        )

    [_catcolor] => Array
        (
            [0] => field_5301f6811eafe
        )

    [catimage] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [_catimage] => Array
        (
            [0] => field_53034084449ad
        )

    [slide_template] => Array
        (
            [0] => default
        )

    [_yoast_wpseo_focuskw] => Array
        (
            [0] => אני שונאת את המונדיאל
        )

    [_yoast_wpseo_linkdex] => Array
        (
            [0] => 79
        )

    [post_views_count] => Array
        (
            [0] => 2280
        )

    [_yoast_wpseo_title] => Array
        (
            [0] => אני שונאת את המונדיאל - זהר הצפון
        )

    [_yoast_wpseo_metadesc] => Array
        (
            [0] => אני שונאת את המונדיאל ממונדיאל הכדורגל הגדול. קרקס מדומה ומפוברק בשעת עוצר בעיר אחרי השעה 8 בערב, ספירה יום יומית של פצצות ומטענים שמתפוצצים בעיר ואנשים אה
        )

    [tie_views] => Array
        (
            [0] => 357
        )

    [essb_cached_image] => Array
        (
            [0] => https://zhk.wpengine.com/wp-content/uploads/2014/07/111.jpg
        )

    [rank_math_title] => Array
        (
            [0] => אני שונאת את המונדיאל - זהר הצפון
        )

    [rank_math_description] => Array
        (
            [0] => אני שונאת את המונדיאל ממונדיאל הכדורגל הגדול. קרקס מדומה ומפוברק בשעת עוצר בעיר אחרי השעה 8 בערב, ספירה יום יומית של פצצות ומטענים שמתפוצצים בעיר ואנשים אה
        )

    [rank_math_focus_keyword] => Array
        (
            [0] => אני שונאת את המונדיאל
        )

    [rank_math_robots] => Array
        (
            [0] => a:1:{i:0;s:0:"";}
        )

)
אני שונאת את המונדיאל
אני שונאת את המונדיאל

למה אני שונאת את המונדיאל

שתפו
 

הקוסמטיקאית הרפואית ד”ר אסתר קורן, חוזרת אחורה בזמן לימי התבגרותה, בארגנטינה של החונטה הצבאית, שאירחה את המונדיאל בשנת 1978 ומספרת מדוע היא לא יכולה לשמוע את המילה “כדורגל”

חגיגת הכדורגל העולמית בברזיל, מחזירה אותי אחורה בזמן, לשנת 1978 אז ארגנטינה שאירחה את המונדיאל, זכתה בתואר הנחשק “אלופת העולם בכדורגל”.
הייתי אז נערה בת 14 ולמדתי בבית ספר התיכון. בבוקר למדתי בבית ספר ממשלתי ובערב בבית ספר יהודי. בין שני פרקי הלימודים בבתי הספר היה לי מעט זמן לסעוד ארוחת צהריים, להכין שיעורי בית ולהגיע לבית הספר השני.
בית ספר הממשלתי בו למדתי בבוקר היה מכובד מאוד, מיועד לבנות בלבד. בכל בוקר לפני תחילת הלימודים היינו מכבדות את הדגל, שרות את ההמנון הלאומי, ועומדות בשורות בשקט מוחלט. מדי בוקר עמדנו, מאות בנות בגיל ההתבגרות, בדממה ומציגות את ציפורני הידיים לבודקת מיומנת שהייתה עוברת בינינו אחת אחת לפני תחילת טקס והרמת הדגל.
בסבלנות רבה היו בודקים שאין לנו איפור בפנים או בעיניים, לק בציפורניים וכמובן שגובה החלוק הלבן אותו לבשנו מגיע בדיוק לגובה החצאית הכחולה או השחורה.
אסור היה לעבור את אורך החלוק עם איזה בד צבעוני או חלילה לגרוב גרביים עד הברך בצבע שונה מלבן, ירוק בקבוק, שחור או כחול.
אני זוכרת את דממת הבדיקה, את האור הרב בפרוזדורים הרחבים, את מרצפות השיש הבהירות ואת חלונות הזכוכית המבריקות תמיד שהפרידו אותנו מהחצר הפנימית. זוכרת את הפחד מהבדיקה ואת הכבוד וההערכה שהיו לנו כלפי המורים והמחנכים, כולל הבודקת היומית. ככה למדנו במשך 5 שנים, עד שהגעתי לגיל 17.
כפי שהסברתי בתחילת דבריי, בשנת 1978 ארגנטינה זכתה במקום הראשון בגביע העולם בכדורגל, לעיני הקהל הביתי שלה. בצל המונדיאל, בשעה שנבחרת הכדורגל משיגה הישגים ונצחונות מול העולם הגדול, הוסתרה מהעולם תקופה קשה וכואבת של שלטון צבאי (חונטה) שגזל חיים של אנשים תמימים מכל הגילים. ארגנטינה נשלטה ע”י הצבא בין השנים 1976-1983.
לאחר הניצחון במונדיאל וללא קשר למציאות האכזרית, היו חגיגות ברחובות. האנשים מצאו סיבה לשמוח ויצאו בהמוניהם לפארקים ולמרכזי העיר. בוקר אחד, כחלק מהחגיגות, בתי ספר תיכוניים של בנים התארחו אצלנו, בית הספר לבנות, כדי לחגוג את הניצחון.
מאות נערים מכל רחבי העיר לבושים בתלבושת אחידה ודגלים, פרצו לבית הספר וחגיגה של ריקודים ושירים פרצה בפרוזדורים ובחצרות של בית ספר התיכון.
אני זוכרת את השמחה, את תחושת השובבות והאחדות שפרצה פתאום במקום. זוכרת את הקפיצות מלוות הצבעים תכלת ולבן עם חיוכים מלווים במנגינות…
גל של שמחה צבעונית שברה את השגרה עד שהם הגיעו… עם סוסים, באלימות, בצעקות… המשטרה נכנסה לבית הספר.
ענני גז מדמיע נזרקו לכיתות בקומה התחתונה דרך החלונות, וכולנו התרכזנו בחצרות כדי לנשום אוויר.
השוטרים פיזרו את כולם ומאות נערים רצו מבולבלים לכל הכיוונים, גם לכיוון היציאה… חלק הצליח להימלט וחלק נתפסו בכוח על ידי השוטרים.
אני זוכרת איך הנערים נעמדו בשורות בגינות היפות של הקתדרלה העתיקה ממול בית הספר עם ידיים מעל הראש בשורות. הם נעמדו עם הגב לכיוון השוטרים, ולפני שנלקחו במשאיות לתחנת המשטרה הם ספגו מכות עם מקל ארוך בכל חלקי גופם, מול העיניים הדומעות שלנו, בנות 14 חסרות אונים, מלאות בפחד ואשמה.
זה הזיכרון שלי, ילדה מהעיר לה פלטה בה נולדתי, ממונדיאל הכדורגל הגדול. קרקס מדומה ומפוברק בשעת עוצר בעיר אחרי השעה 8 בערב, ספירה יום יומית של פצצות ומטענים שמתפוצצים בעיר ואנשים אהובים ומוכרים שנעלמים כך לפתע פתאום. מונדיאל 78’ שימש למעשה ל”שעשוע המוני” כדי לא לשמוע ולא לראות את מה שבאמת קורה ברחובות.
עד היום, למרות השנים שחלפו, אני נזכרת בחברות מהכיתה שנעלמו, מפחדת משוטרים ומשום מה לא רוצה לשמוע, לצפות או לדבר על כדורגל.
 

כתבה מעניינת:

שתיין צילום אילוסטרציה: Pixabay

קמצן, מתלהב או חבר אמת: איזה סוג של שתיין אתה?

שתפוכמו חבר אמת, אלכוהול תמיד נמצא שם: כשעצוב, כששמח, במסיבה הכי שווה ובאירוע המרגש ביותר. …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *