אני מבין אתכן הנשים. בעיקר את עקרות הבית, קל וחומר את נשות הקריירה העסוקות המנהלות משק בית, מגדלות ילדים, יוצאות לעבוד ובנוסף לכל אלה עוד צריכות לפנות זמן על מנת לשמור על כושר גופני.
אני רוצה לספר לכם על אישה אחת מיוחדת. מיוחדת במינה. היא הגיעה אליי לפני כשנתיים. עודף משקל, שלושה ילדים, ענייני בית וקריירה. כמה חבילות היא יכולה לשאת? ועכשיו לך ותבקש ממנה לשמור על כושר ועוד להקדיש אנרגיה בתהליך של ירידה במשקל! אפשרי? מסתבר שכן. אני והיא התחלנו לאט. בהתחלה הלכנו, הגברנו קצב והתחלנו לרוץ. היום הגברת הזאת גומעת באימון שלושים קילומטרים ויותר ואף החלה להשתתף באופן קבוע במרוצים כמו: מרתון תל אביב ודומיו. שינוי קיצוני בכל אמות המידה.
לכאורה הכל ורוד: הקריירה נמשכת, הילדים מאושרים, הבעל עוד יותר והמשקל צונח ועומד כיום על כמעט עשרים קילוגרמים פחות. אלא שבשבוע שעבר היא נכנסה אליי שבורה, ממש הרוסה. שאלתי אותה לפשר מצב רוחה הירוד והיא החלה מספרת: ‘אני מיואשת, מאוכזבת מעצמי!’. הרמתי גבה, האמת שלא כל כך הבנתי כיוון שאני מכיר את האישה הזאת כגיבורה אמתית, כמי שעשתה חתיכת דרך, חזקה ממש, כזאת שהולכת רק ישר.
שאלתי אותה לפשר הייאוש ואז היא פירטה וסיפרה על הבלגן בבית, חוסר הסדר והררי הכביסה. ‘אין לי זמן, אין לי כח, אני לא מגיעה לזה’. אודה ואתוודה, אני ‘מת’ על השיחות האלה. כי אני פשוט יושב ומזהה מיד את החוזקות (תכונות חיוביות) אצל כל אחד מן המתאמנים שלי. אז דיברנו. דיברנו על הדרך שעברנו יחד בשנתיים האחרונות, על הריצות, המרחקים הארוכים, הקימה המוקדמת בבוקר, המלחמה בפחמימות, הדבקות במטרה, ההקרבה למען ההצלחה, הקשיים בכלל וההצלחה בעקבותם. בעצם דיברנו על כל התכונות העצומות שלה שבאו לידי ביטוי בתהליך הגופני ובשינוי שחוללה באורח החיים שלה. שאלתי אותה אם היא מסכימה? היא ענתה כן, לכל מילה. הרי עם עשרים קילו פחות, חינניות וחיוניות שכל כך בולטים אצלה אי אפשר להתווכח.
ועכשיו שאלתי אותה: ‘אם כך מה הבעיה לאור כל הכוחות שלך לקפל כביסה חצי שעה ביום? על תעני לי’ ביקשתי, רק תחשבי על זה. מסתבר שגם על עניינים מעין אלו צריך להתאמן.
שבת שלום, רון
מכון שפירא – חינוך לאורח חיים בריא