כמה מכם היו מוכנים לצאת היום לספרד (אפילו עם החשש מקורונה) ולהשתתף בטורניר כדורגל לוותיקים? זה בדיוק מה שדמיאן ברסקי (49) הכרמיאלי עשה. איך זה קרה? הנה הסיפור
מאת גיל דובריש
דמיאן ברסקי (49) מכרמיאל חזר לאחרונה מספרד. לא, הוא לא היה שם בנופש, אלא השתתף ב…טורניר ותיקים בכדורגל בעיר גרנדה. איך היה אתם שואלים? ״זו הייתה חוויה מטורפת״ הוא אומר.
לטורניר הוזמן דמיאן ע״י חבר ארגנטינאי שניהל את אחת הקבוצות בטורניר. ״החבר הזה, ניקולאס, התקשר אליי עוד בשנה שעברה לפני שפרצה הקורונה, סיפר לי שהוא מרכיב קבוצה של ארגנטינאים שתיקח חלק בטורניר ותיקים בינלאומי ושאל אם אני מעוניין להשתתף. עניתי לו בחיוב, אבל אז הקורונה הגיעה והטורניר נדחה… השנה הקורונה כבר לא מנעה מהטורניר להתקיים ויצאתי לספרד. זה היה אירוע בלתי נשכח״.
שתבינו, מדובר על אירוע ענק בקנה מידה בינלאומי: בתחרות נטלו חלק כ-1600 שחקנים בגילאי 35 ומעלה, שהתחלקו ל-80 קבוצות, בכל אחת מהן סגל של 20 שחקנים. כדי להספיק לקיים את כל המשחקים הם נערכו ב-10 מגרשים במקביל.
דמיאן מספר שלפני הטורניר, היה חייב להיכנס לכושר גופני: הוא הוריד 4 ק״ג ממשקלו, התאמן בקט רגל עם חברים והוסיף לכך ריצות והליכות יום-יומיות. ״כשהגעתי לספרד קיבלו אותי החברים החדשים בקבוצה הארגנטינאית. כמובן שלא הכרתי אף אחד מהם – חוץ מהידיד שלי, אבל די מהר התחברנו, וכמו כל הארגנטינאים עשינו אסאדו על האש כבר בלילה הראשון״ הוא מחייך.
הקבוצה של דמיאן נקראה ״קרלוס פס ארגנטינה״ על-שמו של אחד המחוזות בארגנטינה שחמישה שחקנים בקבוצה הגיעו ממנו. הקבוצה שיחקה 5 משחקים בארבעה ימים, שנמשכו 40 דקות כל-אחד (בכל זאת, התחשבו בכושרם הגופני של החבר׳ה, הם כבר לא ילדים בני 20-30).
״הרמה הייתה גבוהה מאוד״ מספר דמיאן, ״היו שם המון שחקנים ותיקים עם עבר מקצועני, בקבוצה שלנו למשל היה שחקן ששיחק בצעירותו בליגה השניה בספרד, והיו כאלה שגדלו במחלקת הנוער של ריבר פלייט. אני אישית שיחקתי בקבוצות מכבי והפועל כרמיאל. כולם בטורניר התייחסו אליי בתור ארגנטינאי ב-100% ולא כישראלי, ורמת הציפיות ממני הייתה בהתאם. אני חושב שלא ביישתי את הפירמה… בתת-טורניר האזורי העפלנו עד לחצי הגמר, עלינו לרבע הגמר אחרי 2 נצחונות ותיקו, ברבע הגמר ניצחנו 2:0 קבוצה ממלאגה, ובחצי הגמר הפסדנו לקבוצה המקומית של גרנאדה 2:1. היה הישג מכובד להיות בין 4 האחרונות מתוך 16 קבוצות בינלאומיות״.
– מה הרגע הכי זכור לך?
״רגע הניצחון על הקבוצה ממלאגה שבזכותו העפלנו לחצי הגמר, חגגנו עם פיצות והלכנו לישון בשעה 11 בלילה עם כדורים של וולטרן בגלל הכאבים ברגליים״ הוא מתפקע מצחוק.
– היה לכם חופש מהכדורגל, לטייל קצת, לראות את ספרד?
״הייתי שם 4 ימים בסך הכל, המשחקים היו ברצף. יום אחד שיחקנו שלושה משחקים, אחד בבוקר, אחד בצוהריים ואחד בערב. נפלנו מהרגליים. רק ביום האחרון התפנה לנו זמן אז ניצלנו אותו לטיול בגרנאדה היפהפיה״.
– מה אתה לוקח איתך מהחוויה?
״זכרונות לכל החיים, חברים חדשים שכבר הזמינו אותי לבקר אצלם בבית, וכמובן הזמנה פתוחה לטורניר הבא – בעוד שנה – ואני מקווה להיות שם שוב…״