מוחמד עלי – מותה של אגדה
בתחילת המיליונים הנוכחי, נעשה סקר רחב בין אלפי ספורטאים מובילים בעולם והמתאגרף האגדי מוחמד עלי נבחר ברוב קולות כגדול הספורטאים בכול הזמנים. בנעורי אמצעי התקשורת עקבו אחרי כל קרב ויותר מכך אחרי האמירות של מוחמד עלי. עלי תמיד נתן מופע מעניין, ההתגרויות ביריבים והאמירות העוקצניות רק הגבירות את הסקרנות באיש.
גדולתו של עלי כמתאגרף הייתה בכך שהיה מתאגרף חכם. היו מתאגרפים חזקים וקשוחים ממנו, כמו ג’ו פריזר וג’ורג פורמן, אבל הוא נקט בטקטיקות חכמות, הוא ידע לברוח ממכות הוו הרצחניות של ג’ו פרייזר ומול ג’ורג פורמן האימתני הוא נקט בטקטיקה של התשה, הוא נשען על החבלים ונתן לפורמן להוציא את כל האנרגיה, וברגע שזה נח לאלפית השנייה, הוא התנפל עליו וחיסל אותו.
גם בפוליטיקה קבע מוחמד עלי תקדימים, הוא סירב להתגייס לצבא ארה”ב ולהישלח לווייטנאם, בטענה שזה מנוגד לעקרונות הדת שלו, בית המשפט הגבוה לצדק בארה”ב קיבל את טענתו. בכך הוא תרם תרומה צנועה לסיום המלחמה הנוראה ההיא.
יוסי בנאי – עשור למותו
עשור מאז נפטר יוסי בנאי וכאילו זה קרה רק אמש. יש דמויות שמלוות אותך כל החיים, כזה היה יוסי, מאז שאני זוכר את עצמי הוא היה חלק מההוויה שלנו.
הוא זה שהעלה מופע משירי ברסנס הצרפתי, מידי פעם אני מוציא את עצמי מפזם “לא אבקש את ידך“ או “שיר לאיש חסדי“. אלה נכסי צאן ברזל עם ניחוח תרבות צרפתית. הוא היה הפזמונאי ששר על “נשים נשים”, על “עברית שפה קשה”, ”תרנגול כפרות” ו”מואיז הקטן”. הוא זה שחיבר את מיטב מערכוני הגשש החיוור, חכם מימון, קלרשו, יוסף בעל החלומות.אם צחקנו עד דמעות, זה בזכות אותם מערכונים אותם הוא חיבר. לגשש הוא גם כתב וגם ביים, בערוב ימיו הוא גם קיבל הכרה כשחקן תיאטרון רציני וגם זכה בפרס ישראל על תרומתו לתרבות הישראלית.
יוסי בנאי מת לפני עשור, אבל אנחנו עדיין נהנים מפרי עמלו בשירה במערכונים ובסיפורים שהשאיר אחריו. אמנים מסוגו לעולם חיים בתוכנו.הם ממשיכים להיות רלוונטיים ומושמעים, כאילו הם כאן ולא במחוזות רחוקים.
רצח העם הארמני
בשנת 1915 התרחש רצח עם הארמני, מדובר על רצח של בין מיליון למיליון וחצי ארמנים שנרצחו בידי הטורקים. השבוע הפרלמנט הגרמני הכיר ברצח העם הזה. גרמניה הלכה אחרי צרפת ואחרי ארה”ב ועוד מדינות בעולם שהכירו ברצח העם הארמני.
בישראל לא הייתה הכרה רשמית של כנסת ישראל וממשלת ישראל. זו צביעות. אנחנו שמצפים מכל העולם להכיר בשואת העם היהודי, לא מכירים רשמית ברצח העם הארמני. אני מבין את הצורך שלא להרגיז את ארדואן, אבל גם כך אנו לא ביחסים טובים עם הטורקים. עכשיו שרוב מדינות המערב הדמוקרטיות הכירו ברצח העם הזה, הגיע הזמן שכנסת ישראל תכיר בכך רשמית. זה יהיה מעשה מוסרי וצודק מאין כמוהו.
שבת שלום