בית / קהילה / בריאות וכושר / מחלת הסרטן – עד כמה מפחיד לדבר על זה?

מחלת הסרטן – עד כמה מפחיד לדבר על זה?

שתפו

חדשות כרמיאלמיה כץ גולן,

בעברי מתרגמת, אמא ל-3 בוגרים, מחלימת סרטן שהתגלה מפושט ובשלב 4. 
כיום מלמדת חולים, מחלימים ובני משפחותיהם מה עזר לי, בהתמודדות שנמשכה 10 שנים. לאחר שהחלמתי לחלוטין מסרטן שלב 4 – אני רואה שליחות לעודד ולבשר לכל מי שנמצא בעיצומו של כל משבר-  יש מחר, ויש תקווה!!

058-6500022 katzgolan@gmail.com

5 צעדים להחלמה  ממחלת הסרטן – המשך

הצעד השני: היערכות

אוקיי. אז בחרתי בחיים. בחרתי להיאבק על החיים בעקשנות, בנחישות, בכל הכוח. אבל אין לי כוח פיזי, רק מנטלי. אני הכי כואבת וחלשה בעולם, פיזית. אז אני מגייסת את כל המשאבים המנטליים ומכוונת את עצמי להצליח, כנגד כל הסיכויים והסיכונים. אין מצב שאני מחזירה ציוד!

עוד מאמרים שיעניינו אותך:

התהליך

אני מודעת לכך שההישרדות שלי תלויה בידע המקצועי של הרופא הספציפי שיבצע את הניתוח המטורף שעלי לעבור: הסרת המחצית הנותרת, הנגועה בסרטן, של בלוטת התריס, והסרת חוליה 8T, הגרורה שלי בעמוד השדרה. לשם כך צריך להוציא לי צלע ולהשתיל אותה במקום החולייה האכולה. אני פורצת בצחוק, מתלבשת עלי מימיקה הפוכה! – מול כל החדשות המטורפות האלה. האמת, זה כל כך מפחיד והזוי שאני בכלל לא רוצה לשמוע.

אני מסתפקת בבחירת אנשי המקצוע המעולים ביותר שהדעת יכולה למצוא והכסף – לקנות. כן, הלכתי על ניתוח פרטי, ואני לא מתביישת בכך. כשיושב לך גידול טורף (מבחינתי לפחות) מתחת לחוט השדרה ומכרסם להנאתו את עצמות השלד שלך בדרכו אל הלב או אל המוח שלך – זה לא הזמן לחסוך.

מסתבר שאחרי שהניתוח בצוואר הושלם ע"י צוות א.א.ג., הפכו אותי ונכנס לפעולה הצוות האורתופדי, שכלל גם מוסמכי נוירוכירורגיה למיניהם. האורתופדים פתחו את הגב לאורך עמוד השדרה, ניסרו את החוליה האכולה בסרטן, כמה שאפשר היה, פתחו בצד והוציאו צלע, ולשם כך היה צורך לחסום את הריאה השמאלית. אח"כ הכינו מהצלע חוליה מאולתרת, שאותה השתילו במקום החוליה האכולה. לקינוח, השתילו קיבוע שהורכב מ-17 חלקי מתכת במשקל 1.5 ק"ג לאורך עמוד השדרה. Piece of cake.

ההחלטה כיצד לצאת מהסרטן

אחרי הניתוח הבנתי שההיערכות האמיתית היא שלי. כי רק עלי יש לי שליטה. רק אני חיה בגוף הזה. רק אני עברתי את הניתוח הזה ורק אני אחראית להחלמה שלי. הרופאים, מוכשרים ומדהימים ככל שיהיו – הם עזרה חיצונית. עלי הוטלה המשימה האמיתית: לקום כמו עוף החול, חרף הטראומה והפוסט טראומה שעובר הגוף המסכן שלי. ההיערכות היא מנטלית: להבין מה צריך, ולעשות את זה. להאמין שאצליח, ולצפות שאצליח. הציפייה תתממש. זה יקרה.

מה מעולה בזה?

מחלת הסרטן, הניתוח, וכל ההתנהלות בעולם הזר של מחלת הסרטן ובכלל מחלות הקשות, שאינו חשוף למי שבריא – יש בזה משהו טוב. משהו מעולה אפילו. המציאות הבלתי אפשרית מכריחה אותי לעשות היכרות אמיתית, עמוקה, בלתי מתפשרת עם עצמי. התעמתי עם עצמי עימות חזיתי, במלוא העוצמה. רגע האמת הגיע וכל התירוצים, הסיפורים והמסכות – אינם. אז מה אני שווה, בלי כלום? מה אני שווה, בלי כוח, בלי בריאות, בלי עצמאות, בלי גוף שמתפקד? בלי סיכויים? המחלה שאלה אותי בקול נוקב ללא מלים: מה את שווה באמת?

עניתי לה באותו קול אילם: אני אגמור אותך. זה מה שאני שווה.

 

– המשך בשבוע הבא –

 

להרצאות וסדנאות: מיה כץ גולן Basic Challenge / katzgolan@gmail.com / 058-6500022

 

כתבה מעניינת:

רעב אוכל אילוסטרציה PixaBay

לקראת יום כיפור: לא מתובל ולא ממותק

שתפוהמדריך המלא כיצד לעבור את צום יום כיפור בשלום. מה מותר וכדאי לאכול – ובמה …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.