בית / Uncategorized / מכורה לנוסטלגיה
חדשות כרמיאל

מכורה לנוסטלגיה

חשבתי שאני מכורה לשוקולד ולעוגות גבינה בעיקר עם פירורים , חשבתי שאני מכורה מאד לסדרות אוסטרליותעיין ערך מנצחים ומפסידים ואהבה מלידה , מכורה לאדרנליןעיין ערך צניחות חופשיות ומצנחי רחיפה בעברי הלא רחוק, הייתי בטוחה שאני מכורה קשות לטיסות לחו"ל אחת לכמה חודשים בהחלטות ספונטניות וליעדים הזוייםעיין ערך מוזמביק, איי הפיליפינים, בוליביה, ברבדוס, ניו זילנד והרפובליקה הדומיניקנית בשנים האחרונות.

ואז ערב אחד לפני כשבועיים בחורה אחת מקורית בשם שני אבוטבול , כרמיאלית בנשמה החליטה לפתוח קבוצה, אחת מני רבות בעמודי הפייסבוק וקראה לה "זכרונות ילדות כרמיאל". לכאורה עוד קבוצה כרמיאלית בין רבות החוברת לכרמיאלים מדברים, כרמיאל הבית שלי או כרמיאל שלנו. אם הייתי חוזה את ה"סכנה" שבהתמכרות אולי לא הייתי כלל מצטרפת אליה, אבל ברגע שהעליתי את הפוסט הראשון פשוט לא יכולתי להפסיק. עם הפוסט האישי שלי זרמו להם פוסטים דומים שכללו תמונות, זכרונות, ציטוטים ועוד כהנה וכהנה צילומים ועדויות למה שקרה פה בעיר המדהימה הזו החל משנת 1964 ועד לא מזמן, עיר שהיתה מעין קיבוץ מגובש בשנותיה הראשונות.

בן רגע הקבוצה הזו שאבה אותי אליה פנימה כאילו חיכתה לי שם בקצה פרוסת עוגת גבינה עסיסית או מתנה צניחה חופשית נוספת או שמא פרס טיסה ליעד קסום נוסף מעבר לאוקיינוס. אבל לא, כל מה שחיכה לי שם היה זיכרון מתוק או עצוב, געגוע וערגה לימים קסומים שחלפו להם והסולידריות שעטפה את כל משתתפי הקבוצה ללא הבדלי גיל, מין וצבע היתה כה חזקה שפשוט לא הצלחתי להפסיק להיכנס אליה שוב ושוב וכמוני רבים אחרים. לא יודעת להסביר מה עושה אותה כל כך שונה, את הקבוצה הזו מקודמותיה הכרמיאליות אבל זו פשוט עובדה. בן הרף הצטרפו 10000 חברים ועוד היד נטויה, צצו להם מן האוב אנשים יקרים מעברינו, אנשים שלא שמענו מהם יובלות. שלל התמונות, הזכרונות, האזכורים והציטוטים מאותם ימים בואכה שנות ה-70 הבועטות ושנות ה-80 וה-90 עלה וגאה, נכסי צאן ברזל הועלו בזה אחר זה על עמודי הפייסבוק ואנשים מכל שכבות הגיל הגיבו על אותם פוסטים מזויות ראיה שונות  ומתקופות שונות. פשוט מראה מרהיב!

קבוצה חוצה גילאים, חוצה גבולות, מגדרים, תפקידים וסמכויות, ערבוביה של מורים ותלמידים, ספרנים וקוראי ספרים, שכנים משכונות שונות בעירהיא בהחלט סוג של גאוניות.

אז תודה לך שני על הרעיון ותודה לכולכם על השיתוף ועל האפשרות להיות חלק מדבר עוצמתי כזה.

ורק בכדי שתבינו את "חומרת מצבי ואת גודל התמכרותי" – יצאתי ביום א' מביתי לכיוון עבודתי מצוידת בגיבוי נייד בו יש את כל אוצרות העבר שסרקתי לפני שנים , שלל תמונות וזכרונות כדי שיהיה איתי בעבודה ואוכל להמשיך להעלות תמונות. הבנתי את גודל ההתמכרות כשנכנסתי לרכבי, שמתי פעמיי חזרה לביתי, השארתי את הגיבוי בבית והחלטתי שצריך להתחיל לטפל בהתמכרות הזו ויפה שעה אחת קודם.

אינני אחראית על מה יקרה בשעות הערב כשאשוב הביתה….

אוהבת אתכם כרמיאלים באשר אתם!   

שתפו

כתבה מעניינת:

חיית מחמד ובעלים תחרות 2019-02

שתי טיפות מחמד

התחרות ״שתי טיפות מחמד״ יוצאת לדרך. מי הכי דומה לחיית המחמד שלו? תחרות הפרסים הגדולה …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

SHOP NOW
close-link
//set menu items with childrens to be clickable