הוי ארצי מכורה משוגעת תמידית
בך חיים כאן משגע לפגע,
בין אסון לוועדת חקירה ממלכתית
לא נחים כאן אף לא רגע.
כל פריץ כאן הופך למושל
'והסמוך' 'ויהיה כאן בסדר'
הפכו כל בר–סמכא ממנהל –
לחותמת גומי, לסמרטוט לנוכל.
כל פוליטיקאי בסמיכה הוא מושך
לכסות את רגלי בוחריו שלו
ומותיר אחרים קרחים ועוד איך
כי למי הוא דואג? רק לו !
מכורה מחוררת בובת מריונטה
בך כולם מושכים בחוטים.
אין משילות רק מדון ועוד שסע
והחורים רק הולכים וגדלים.
והשר לשבטו הוא דואג
ובינתיים בנגב שודדים ובוזזים.
ובכביש אבו עלי שועט ונוהג,
ובכפרים יריות ואין ספור הרוגים.
ולאיש לא אכפת העיקר זה הרייטינג
ואלימות וולגריות זה שם המשחק
ויאללה קדימה כולנו בקמפינג
אז הבה נשתה ונאכל ונצחק !
אז עת לעצור ! זה לא צחוק. מסוכן !
הרי הגענו לשפל, למבוי סתום.
והפריץ הלוחש למושל הוא חנפן
אנוכי, צר אופקים ואטום.
ואסונות לא קורים כך פתאום!
אם תהייה כאן יושרה ציבורית
היא תשליך אינטרסים לתהום,
ותנחיל כאן משילות אחראית.
אז את הפריץ יש להרחיק לאלתר
מן השרים ומראש ממשלה.
ובין הדת למדינה להכריז 'שנגמר'
שאף זאת כאן גורמת טרללה.
זהו חזון אחרית הימים והלוואי:
שיבוא כבר מנהיג עם מחט וחוטים.
שיתפור החורים בזאת המכורה ודי !
ויחבר את כולנו להיות שוב מאוחדים.