בית / קהילה / אנשים / משה ונגר סוגר מעגל
משה ונגר מנכ״ל חברה כלכלית כרמיאל תמונה ראשית

משה ונגר סוגר מעגל

שתפו

משה ונגר (42) בנו של ראש העיר הראשון ברוך ז״ל מונה למנכ״ל החברה הכלכלית של כרמיאל וחזר הביתה, בערך… ראיון על הילדות המיוחדת כבנו של ראש העיר הראשון – ועל העתיד של כרמיאל

מאת גיל דובריש

השם ונגר הוא בעל משמעות מיתית בכרמיאל. ברוך ונגר ז״ל היה מראשי צוות ההקמה של העיר, ראש המועצה המקומית וראש העיר הראשון. הוא הלך לעולמו בנובמבר 1988, בגיל 58. משה ונגר, בנו הצעיר, היה אז בן 11 בלבד. אחרי הצבא עזב משה את כרמיאל לטובת קריירה עסקית מזהירה שכללה עבודה במשך שנים בתחום ההיי-טק, אבל לפני כמה חודשים חזר לכאן, בינתיים רק במסגרת העבודה, לאחר שנבחר לכהן כמנכ"ל החברה הכלכלית של כרמיאל. עבורו זו סגירת מעגל.

משה נשוי לאושרת – גם היא בת כרמיאל ואב לשלושה – שחר (15), עומר (12) ונועה (8). המשפחה מתגוררת בקיבוץ שריד שבעמק יזרעאל.

כשאבא הוא ראש העיר

ונגר גדל בכרמיאל של שנות השמונים ותחילת שנות התשעים. יש לו אחים מנישואיו הראשונים של אביו – צחי, דלית ויעל (ז"ל) הגדולים בכ-20 שנה ו-12 שנה בהתאמה. ״בגלל הפרש הגילאים הייתי למעשה כמו בן יחיד״ הוא מציין.

– איך זה לגדול עם אבא ראש עיר?

״התשובה הכי טובה והכי אמיתית שאני יכול לתת – ׳זה מורכב׳. אבא לא היה בבית, למעשה. כשיש לך אבא ראש עיר, אמא קרייריסטית שעבדה באלביט בכרמיאל וצחי שהגיע לדרגת אלוף משנה ואף היה נספח צה״ל בסקנדינביה, אז אתה גדל על מודלים מאוד קשוחים מצד אחד – ומצד שני הייתי מאוד עצמאי מגיל קטן, כי בעל כורחי הייתי צריך להסתדר לבד. אין אחים קטנים, אין חברים להישען עליהם באותו בית. באופן טבעי להיות הבן של ראש העיר זה לא הדבר הכי מזמין שיש בגיל הזה. חלק נרתעו, חלק פחות התחברו. אני חושב שאולי הייתה תפיסה שגויה שאני מורם ונישא מאחרים בכיתה. ההורים של הילדים מאוד רצו שהם יהיו בקשר איתי, המורים רצו, המרצים רצו, הילדים פחות…״

משה ונגר בילדותו עם אביו ברוך ונגר צילום מהאלבום המשפחתי
משה ונגר בילדותו עם אביו ברוך ז״ל. צילום מהאלבום המשפחתי

– כיצד היית מעביר את הזמן אחרי הלימודים?

״בהתחלה גרנו ברחוב צה״ל ואחרי זה עברנו לבית גדול בשכונה המערבית. ההורים היו בעבודה, אז הגעתי הביתה מבית הספר, הכנתי לעצמי ארוחת צוהריים, עשיתי שיעורי בית ואחרי זה יצאתי לחוגים. עליתי על אוטובוסים לבד, או שהייתי לוקח את הסקייטבורד, עונד את המפתח על הצוואר ויוצא. הייתי בן 8,9,10… היום לא הייתי נותן לילדים שלי לעשות זאת, אבל זו הייתה המציאות אז. מילאתי את הזמן שלי בחוגים ובפעילויות. בזמנו אתה לא רואה בכך משהו בעייתי, אלא פשוט חי את החיים של. בניתי לי את העולם שלי, התחברתי לכמה חברים טובים שעם חלקם, אגב, אני בקשר עד היום. בתקופת הילדות ביליתי הרבה במחיצת משפחתה של יעל ז"ל, האחות הגדולה, בנצרת עילית. שם הייתה עבורי אווירת אחים בגילאים קודמים, ומבחינתי זה סיפק את החום, החברות והתחושה של אחים קטנים לצידי. אז נכון שזה לא היה בבית שלי… אבל שם הרגשתי בית".

יעל ז"ל אחותו הגדולה של משה. תמונת ארכיון

– סופי השבוע היו משפחתיים יותר?

״כן, הייתה אווירה משפחתית אבל החוויה שלי מהבית היא של משפחה גדולה ורחבה. לא משפחה גרעינית. היו עוד חברים, עוד אנשים שבאו לבקר. בעצם, בכול סופ״ש התקיים אצלנו בבית סוג של הפנינג, קרנבל. הגיעו אורחים, חברים, קרובים, לא היה שקט לרגע. לא זכורים לי במיוחד סופי שבוע שקטים בחיק המשפחה. אני חושב שחוויות הילדות שלי קצת שונות מחוויות של אנשים אחרים…״

– איך זה מתבטא היום, כשאתה בעצמך כהורה לילדים?

״כשאני מסתכל ברטרוספקטיבה אני עושה היום עם הילדים די להפך ממה שחוויתי בילדותי. למדתי להיות הורה אחר. מאוד חשוב לנו נושא הקן המשפחתי, למרות ששנינו קרייריסטים״.

– איזה מין אבא היה ברוך ז״ל?

״זוכר את תשובתי הקודמת, ׳זה מורכב?׳ באופן טבעי היתה לי יראת כבוד כלפיו כאבא. אני זוכר שהיה די קשוח והיה מעין דיסטנס. הוא חי ונשם את העיר 24 שעות ביממה. אני זוכר אחד מימי ההולדת של אבא, היו עשרות אורחים בבית, שרים, המון כלי נגינה״.

– כשאביך נפטר, היית צעיר מאוד, איך התמודדת עם זה?

״גם אני שאלתי את עצמי את השאלה הזו, אני חושב שבגלל העובדה שגדלתי די לבד, חישלתי את עצמי והתבגרתי מהר מאוד, אפילו מהר מדי. היה לי עצוב וקשה מאוד, אבל עברתי די מהר לפסים של ׳אוקיי איך אני מתקדם מכאן הלאה׳. זכור לי שהגעתי לבית הספר והיועצת ניגשה אליי בפנים נפולות, אמרה ׳בוא נלך לטיפול׳ ואני זוכר את עצמי, ׳פישר׳ קטן, אומר לה, ׳הכול בסדר, אני מבין מה קורה, אני לא מעוניין בטיפול׳. הבנתי על בשרי באותו רגע שאני צריך לקום ולפרוץ קדימה בכוחות עצמי, כי אין לי את האפשרות להתרפק על משהו ולבקש ממישהו שיקח אותי תחת חסותו, הייתי אדון לעצמי. משם התחיל לדעתי העניין שלי ביוזמה והחתירה קדימה״.

דייט בפאב המיטה

בגיל 18 עבר משה ונגר להתגורר בחיפה ביחד עם אימו מירי. הוא התגייס לשירות קרבי בצנחנים. ״כבר בצבא, כשפיקדתי על חיילים הבנתי מהחוויות שעברתי שיש לי את היכולת להוביל אנשים. זה המשיך גם בחיים האזרחיים״, הוא מספר.

משה ונגר. המטרה: ליזום ולבצע
משה ונגר. המטרה: ליזום ולבצע

אחרי השירות ירד משה לאילת. הוא התחיל למלצר באחד במלון רויאל ביץ׳ במסגרת עבודה מועדפת, אבל עד מהרה ראו בו המנהלים משהו מיוחד וקידמו אותו לראש צוות במלון. בגיל 21 כבר היה ממונה על עשרות עובדים, על תקציבים וכספים.

אחרי הפרק הקצר של אילת חזר ונגר לסיבוב שני בכרמיאל, כסטודנט תעשייה וניהול באורט בראודה. ״היו לי כמה אופציות בלימודים, אבל הרגשתי חיבור רגשי לחזור למקום שבו נולדתי. התגוררתי בקרוואן במעונות הסטודנטים במכללה. הייתה תקופה מקסימה. הייתה לי תחושת דז׳ה וו, כי אתה מכיר את הסביבה, זה קצת שונה ואתה על תקן סטודנט הפעם, אתה גם מבפנים וגם מבחוץ״.

בימים ונגר למד ובלילות עבד בתור ברמן בפאב ׳המיטה׳, שם פגש את רעייתו לעתיד, אושרת. ״כשגרתי באילת למדתי קורס ברמנים במסגרת עבודתי במלונאות, היה לי ידע בתחום הזה וכך הגעתי לעבוד בפאב בכרמיאל. הייתי מסיים את הלימודים, משלים את המטלות, יורד לפאב המיטה, עובד שם, מסיים בסביבות 1-2 בלילה, חוזר לקרוואן, מתקלח וקדימה, ללימודים. באחת הפעמים הגיעה אושרת לבלות בפאב. הכרנו עוד לפני כן כשלמדנו ביחד בחטיבת הביניים ואפילו ניסיתי לחזר אחריה במשך השנים אבל ללא הצלחה. כשנפגשנו מחדש התחלנו לדבר, כנראה שמשהו ניצת שם… שמרנו  על קשר ולימים התחלנו לצאת. כשסיימתי את לימודיי בכרמיאל המשכתי ללמוד מינהל עסקים תואר ראשון נוסף במכללת רופין ועברנו לגור ביחד באלוני אבא בעמק יזרעאל. מאז אנחנו ביחד״.

באחד הקמפיינים בבחירות המקומיות. צילום ארכיון

לעשות שינוי

במשך למעלה מ-17 שנים עסק משה ונגר בתחום ההיי-טק בתפקידי ניהול מכירות וניהול צוותים כשבין הלקוחות נמנים גופים כמו משרד ראש הממשלה, משרד הביטחון, צה״ל, אינטל, רפא״ל, אלביט ועוד. בין השאר עבד בחברת צ׳ק פוינט הידועה. ״מגיל צעיר רציתי לקפוץ לליגה של הגדולים בתחום ההיי-טק״ הוא מסביר. לפני כמה שנים החליט לעשות שינוי ועשה הסבה לניהול פרויקטים גדולים של תשתית.

– איך הגעת מהיי-טק שהיה משאת נפשך לניהול החברה הכלכלית בכרמיאל, תפקיד רחוק מאוד מהחלום שלך?

״הדבר הכי פשוט מבחינתי היה לעבור לעוד חברה ועוד חברה של בעל מניות שיושב במגדל שן, לפעמים הוא בכלל בארה״ב ומנהל בשלט רחוק את ענייניו כאן. שאלתי את עצמי, האם זה מה שאני רוצה לעשות, לשכפל שוב ושוב את העבודה שלי? מתי אני יוצר ערך משמעותי? ואז ירד לי האסימון שאני רוצה לעשות משהו שהוא מעבר לכסף, שיש בו סיפוק ועשייה, שיש בו יכולת לעשות שינוי. אתה יכול להוביל שינוי כשאתה בתפקיד מנכ״ל וליצור משהו משמעותי שמשפיע על אנשים ועל הסביבה והתחלתי לחשוב בכיוון הזה. הגעתי למסקנה מאוד ברורה, המקום שאני רוצה להשפיע חייב להיות התחום הציבורי. התפרסם מכרז לניהול החברה הכלכלית בכרמיאל והגשתי מועמדות למכרז״.

– עד למינוי היית בכלל מחובר לכרמיאל, ביקרת כאן?

משה ונגר בילדותו בצילום משפחתי
משה ונגר בילדותו בצילום משפחתי. תמונה מהאלבום המשפחתי

״מאז ומתמיד אני מחובר לכרמיאל בכול נימי נפשי, בכול פעם שהגעתי לכאן בעבר במסגרת העבודה או בביקור משפחה אצל הוריה של אושרת, שלצערי נפטרו זה מכבר, הייתי מתרגש. זה תמיד היה מוזר לבקר כאן, אבל הקשר עם כרמיאל אף פעם לא התנתק לגמרי״.

ההיכרות עם קונינסקי

– ממתי אתה מכיר את ראש העיר?

״את משה קונינסקי הכרתי לפני כמה שנים טובות, כשעסק בתחום החינוך וניהל את התאחדות הספורט בבתי הספר. יש דברים שאני יוזם בהתנדבות בקהילה. קיימתי מיזם של מירוץ משפחות בקיבוץ שריד שבו אני מתגורר, וזה היה פרויקט מוצלח מאוד, הפקה שלמה, הגיעו אנשים מכול האזור. קונינסקי הבחין בפרויקט שיזמתי והתרשם, החלטנו שאנחנו רואים דברים בצורה דומה ושווה לנו להיפגש לכוס קפה. אני מניח שהוא ידע שאני כרמיאלי לשעבר ועשה את החיבור הזה. היתה פגישה חמה ולבבית ונשארנו חברים״.

– איך הגבת כששמעת שהוא מתמודד לראשות העיר?
״שמחתי מאוד בשבילו, תמכתי בו. יש לי הרגל ׳מגונה׳ להבין בן אדם בתוך 5 שניות. התרשמתי שאפשר לדבר איתו, מבין עניין. בכול זאת, מדובר באדם שמוביל 16 שנה מערכת מהסוג הזה בהתאחדות הספורט של בתי הספר, מצד אחד מדובר בתקציבים גדולים ומצד שני בחשיבות החינוך והקהילה. במקומות כמו כרמיאל יש לכך חשיבות רבה – זה ילדים, זה חינוך, זה ערכים״.

– הצגת המועמדות שלך במכרז לתפקיד מנכ״ל החברה הכלכלית הייתה גם ממניעים אישיים, ולא רק מקצועיים – בגלל שמדובר בכרמיאל?

״בוודאי. היו לי אפשרויות אחרות, לא פחות טובות. אבל אני באופי שלי אדם טוטאלי, וכשהגדרתי לעצמי שאני רוצה לעשות משהו משמעותי – זה היה בכול הרמות, גם ברמה של סגירת מעגל רגשית. זה מקום שאני גדלתי וצמחתי בו ורציתי להחזיר לו״.

– אתה רואה את עצמך מתגורר כאן באיזשהו שלב בעתיד?

״יכול להיות שכן, זה לא רלוונטי היום כי יש ילדים קטנים בבית ולא יהיה נכון לנתק אותם מהמערכות החינוכיות שהם נמצאים בהן כיום. אבל מי יודע…״

לנער את ״השמיכה״

מעבר לסגירת המעגל הרגשית במינוי, שהפך לרשמי לפני כשלושה חודשים, יש למשה ונגר הרבה עבודה ולא מעט אתגרים כמנכ״ל החברה הכלכלית.

– איזו חברה כלכלית מצאת כאן עם הכניסה לתפקיד?

ברוך ונגר ז"ל בצעירותו. צילום מהאלבום המשפחתי

״מצאתי חברה שפעלה על אוטומט, שדרשה ניעור מסיבי ושינוי במצב הצבירה שלה. החלטתי ׳לנער את השמיכה׳ מאוד חזק, הן ברמת הנראות שלנו כלומר חזות המבנה והן במהות ובהגדרת החזון שלנו מחדש, כחברה. קצב הדברים אחר, ואני חושב שהשתדרגנו ברמת הירידה לפרטים. אנחנו הופכים תוך כדי תנועה לחברה יזמית שפועלת בתחומי התשתיות, הבינוי והפרויקטים. אנחנו הופכים להיות הכסות השיווקית של פארק התעשיה, זרוע מבצעת יזמית של העירייה ולא עוד חברה שהתנהלה ככורח ההרגל. עשינו כמה שינויים בתהליכים הפנימיים בתוך הארגון, קבלה של פרויקטים חדשים ומעצם הכניסה שלי לתפקיד והבנתי בעולמות הטכנולוגיים, צורפה החברה הכלכלית לפרויקטים בתחום הזה כמו ההאב – החממה הטכנולוגית שתהיה מאיץ ליזמי סטארטאפ במבנה הביטוח הלאומי לשעבר. זה בניין שהיה פעם מבנה העירייה הראשון, אני זוכר את עצמי כילד מתרוצץ שם במסדרונות כשאבא עבד. עכשיו, החברה הכלכלית תנהל את ההאב הזה. אנחנו עושים פרויקטים שאני לא יכול לפרט עליהם, שקשורים לתעשייה, לבינוי ולנגישות שהיו עד כה נכס צאן ברזל של העירייה. המתודה שלנו ברורה – אם עיריית כרמיאל היא כמו אוגדה, היא לא מסוגלת לעשות פרויקטים נקודתיים במהירות, לכן היא צריכה יחידת סמך מבצעית. אנחנו יודעים לעבוד מדוייק ומהיר״.

– אתם אחראים על מכירת הרעיון ליזם והקמת המפעל?

״אנחנו כבר סיכמנו על הבאת כמה מפעלים חדשים לכרמיאל ומדובר באלפי דונמים. אנחנו משווקים את פארק התעשייה לתעשיינים וליזמים ואחראים על פיתוח התשתית של הקרקע – כבישים, תקשורת, מכינים את השטח, יוצקים את היסודות הרלוונטיים. אנחנו אחת החברות הכלכליות היחידות בארץ שמאושר להן לבצע את פיתוח התשתית בעצמה. זו עבודה אדירה״.

– יש לחברה הכלכלית סמכויות כיום גם בתוך העיר ולא רק בפארק התעשייה?

״אנחנו עוסקים בפרויקטים ספציפיים של נגישות באזורים שונים בעיר, במוסדות תרבות לדוגמה, עוד פרויקטים בנושא שיפוץ והקמה של מבני ציבור. יש תהליכים שלמים שיופרטו לחברה הכלכלית, זאת אומרת יהיו פרויקטים שנמצאים באגף הנדסה אשר יועברו אלינו. אנחנו ערוכים לכך בהתאם״.

לבצע את המשימה

כשנכנס משה ונגר לתפקיד מנכ״ל החברה הכלכלית הוא סיפר לראש העיר: ״החיסרון שלי הוא שלא באתי מהתחום המוניציפלי, והיתרון שלי הוא שלא באתי מהתחום המוניציפלי. אני רואה משימה, אני מבין מה צריך לעשות, ברורים לי לוחות הזמנים ואני חותר ליעד. פשטות. בסופו של דבר, מה שלא יהיה פשוט – פשוט לא יהיה״.

– מה החזון של החברה הכלכלית?

״המטרה שלי היא להפוך את החברה הכלכלית לגוף מוביל בארץ בתחום היזמות ולהיות אחד המנופים הכלכליים העיקריים שיאפשרו לעיר לצמוח. הדבר הזה יכול להתקיים רק אם ראש העיר ומנכ״ל החברה הכלכלית רואים עין בעין את החזון. ראש העיר מבין את הרקע ואת היכולת שלי ויש לי אוזן קשבת אצלו. אני נמצא כאן שלושה חודשים ואני כבר רואה תוצאות בהתנהלות של החברה, מפעלים שרוצים לבוא ולעטוף אותנו – ויש תחושה של אנרגיות טובות״.

– מה האני מאמין שלך?

״אני מאוד משימתי ומכוון למה שאני מאמין בו אבל זה לא בא על חשבון הקשר האישי. זאת אומרת זה לא צריך לבוא ממקום של שליטה מיליטנטית, מקום דורסני. יש משימה ויש לעשות אותה תחת הלו״ז המוקצה, ועדיין אפשר להיות בן אדם נעים, שותף, אבל זה לא אומר שלפעמים אין ׳פייטים׳, אנחנו חיים במדינת ישראל, לפעמים יש כאלה שלא נעים להם לקבל מרות ויש כאלה שקצת מתנגדים אז עושים את ההתאמות שצריך ומטייבים מה שצריך״.

– אתה רואה את עצמך ממשיך בתפקיד למשך שנים ארוכות?

״חד משמעית כן. יש פה 3000 דונם של תעשייה בכרמיאל ואפשר לבנות עוד עשרות אלפי מטרים. יש משפט שחרטתי אותו ביום שנכנסתי לכאן, והגדרתי אותו ברמת ההפנמה של האנשים בארגון וזה גם יהיה כתוב על הקיר בחדר הישיבות: Its all about the people. יש פה תעשייה פורצת דרך, יש פה מפעלים טכנולוגיים פורצי דרך ברמה העולמית וקריית מדע בתחום הביטחון – ואנשים לא יודעים שום דבר על זה. לכן אחד התפקידים המשמעותיים הוא מיצוב מחדש של פארק התעשייה כאן. אנחנו נביא לשינוי״.

– ושוב השם ונגר יהיה כרוך וקשור בפיתוחה של כרמיאל?

״לא תיכננתי כך, אבל זה מה שכנראה יצא…״ מחייך משה.

כתבה מעניינת:

יחידת חילוץ גליל כרמל צילום יחידת חילוץ גליל כרמל

יחידת חילוץ גליל כרמל: המלאכים בכתום

שתפוהם נקראים ל-200 חילוצים בשנה, מגיעים למקומות שאף אחד אחר לא יכול להגיע – והם …


תגובה אחת

  1. יגאל מנור

    מאחל לך הרבה הצלחה, מויש. והרבה סיפוק בזמן שאתה עושה זאת.
    כרמיאל בהחלט זקוקה לך.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.