מתגעגעת לכרמיאל של פעם - שירלי גורן
מתגעגעת לכרמיאל של פעם - שירלי גורן

מתגעגעת לכרמיאל של פעם

שתפו

בשבוע שעבר חגגה עיר הולדתי כרמיאל 50 שנות קיום. החגיגה לפי מה ששמעתי היתה אדירה, ססגונית, מוצלחת, מגוונת ומכובדת ביותר. היו שם מותיקי העיר, היו שם תושבים חדשים יותר שלא ידעו את ימיה הראשונים ואת שנותיה הראשונות של העיר והיה שם גם איש יקר העונה לשם שמעון פרס, הלא הוא נשיא המדינה שלנו שאו-טו-טו פורש לו ומפנה מקומו למר ראובן רובי ריבלין. כבוד גדול!

אני לא הגעתי למסיבות בערב חמישי באמפיתיאטרון המהודר שלנו. בחרתי שלא להגיע כיוון שמשום מה ויסלחו לי חלקיכם, לא הצלחתי לשמוח בשמחתה של עירי. אמנם אינני מתגוררת בעיר שנים רבות, אבל יום יום אני מגיעה אליה לעבודתי, חלק מחברי הילדות הכי קרובים שלי נשארו בה ומתגוררים בה עם משפחותיהם, אבי נמנה על מקימי העיר וקבור בבית העלמין בעיר אבל משום מה משהו לא איפשר לי לשמוח ולרצות להגיע לערב המדהים שהוכן לכבודה. לפעמים אני חושבת שהיה לי יותר קל בעולם הזה אם הייתי פחות מחוברת לרגש במצבים מסוימים. כנראה שהזכרונות הכל כך טובים מימי הילדות שלי בעיר בשנות ה-80, הגעגועים לפינות החמד כמו הטיילת והסלע בו היינו נפגשים לערבי כיתה, פארק אופירה, הבוסתן ועוד רבים וטובים שאינם קיימים כבר במתכונתם המקומית הזכורה לי, דווקא העיבו על החגיגות עבורי למרות שהיה מתבקש שיהיה זה בדיוק להיפך.

משהו בזכרון של כרמיאל כקיבוץ קטן, בו בית ספר תיכון אחד הלא הוא אורט הורוביץ שכבר נסגר והוסב למוסד אחר, 2 בתי ספר יסודיים הלא הם הדקל ופלמ”ח שהאחרון שבהם גם כן אינו קיים כבר , גרמו לי לא להרגיש שייכת לכל ההילולה סביב מסיבות ה-50 לעיר. הרגשתי כאילו זו כבר לא כרמיאל הקטנה והאינטימית בה גדלתי בכיף עצום וגדול וכי רבים ממקימי העיר ומותיקיה המדהימים כבר אינם בינינו. הכאב והגעגוע גברו אצלי מסתבר על היכולת להשתתף בחגיגה הגדולה.

תמיד תישאר לי פינה חמה בלב לכרמיאל של שנות ה-70 וה-80, כרמיאל שהיתה כמו קיבוץ קטן ונעים.
ויסלחו לי רבים אחרים שחולקים עליי בודאי….

ובכל זאת- מזל טוב עירי!

כתבה מעניינת:

חגיגת קונצילה ריגטה עם עגבניות שרי צלויות, קלמטה ומוצרלה צילום אפיק גבאי (1)

קונצילה ריגטה – איטלקית 100%

שתפומתחשק לכם איטלקית 100% על הצלחת? קבלו מתכון של פסטה קונצילה ריגטה עם עגבניות שרי …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.