בית / Fun / דעות / נסיעה ברכבת (העיקר שזה בחינם)

נסיעה ברכבת (העיקר שזה בחינם)

אבי גיסברג, כדורגלן עבר במכבי חיפה, עכו ובני סכנין, השיג דאבל היסטורי עם הנוער של מכבי חיפה, אליפויות בבוגרים במדי עכו ובני סכנין, נמנה על סגל נבחרת הנערים וקפטן נבחרת ישראל צפון בגיל נערים. כיום מנהל המכללה לכדורגל כרמיאל בחסות מכבי חיפה ופרשן כדורגל, בין היתר בערוץ 2, ערוץ 1 וערוץ הספורט. מייל: avigi2@bezeqint.net

איזה כיף, סוף סוף יש רכבת בכרמיאל, אבל הישראלים כמו הישראלים תמיד יבכו, למשל על המחלף שעדיין אין. אז יהיה. רק סבלנות, זה שווה את זה.

אז גם אני כמו אלפי כרמיאלים, לא רציתי לצאת פראייר וניצלתי את הנסיעה חינם ברכבת. לא ממש לא בגלל שהייתי צריך, פשוט כדי לא לצאת פראייר. חינם, לא ניקח? מה יגידו עלי?

קמים בבוקר, הילדים בהתרגשות מגיעים שעה לפני לתחנת כרמיאל שעמוסה כמו תחנה בהודו. נראה כאילו כל כרמיאל שם, כמובן שלא הייתה חנייה אבל טבעי בגלל הביקוש הרב.

התחנה נראית יפה וגדולה, ממש כאילו הגעתי לחו"ל. ככרמיאלי ותיק זה די מרגש, באמת מרגש. רגע מכונן בתולדות העיר המדהימה שלנו. נכנסנו לתחנה, אמרו לי לעבור דרך הרב קו, חיפשתי רב בתחנה לא מצאתי, אחרי זה התברר לי שרב קו, זה כרטיס שאני צריך כדי לעלות… עשינו רב קו ואנחנו מוכנים לחוויה. מגיעים לרכבת אנשים, פשוט עולים אחד על השני כדי לתפוס מקום בקרון הענק. אנשים קופצים פתאום לתל אביב כדי לקנות חלב, זה לא יאומן. איש אחד ״דרס״ את שני הילדים שלי כדי לתפוס מקום לפנינו, בלי בושה כיאה לישראלי המכוער ולא, לא כולם כאלו.

בשעה טובה עולים לרכבת. הרכבת עמוסה עד אפס מקום, אנשים יושבים בשירותים במקום למזוודות בכל חור אפשרי, מרוב עומס הרכבת בקושי נוסעת. מסתבר שקשה להכניס את כל כרמיאל לרכבת אחת.

איזה כיף, איפה הרכבת הייתה כששיחקתי במכבי חיפה והייתי נוסע באוטובוס אגד, שהיית מושך בחוט כדי להודיע לנהג שיעצור, עם חלונות עם קליפסים שתמיד בחורף היו תקועים והחלון לא היה נסגר. הייתי מגיע הביתה רטוב וקפוא כמו פינגווין. שעתיים היה לוקח לי, בלי פלאפון, בלי קלאש רויאל, פייסבוק, ווצאפ ושאר שורפי התאים במוח, רק אני עם מחשבות וחלומות של ילד שרצו לי בראש ואיתם הייתי מפליג לי במחשבות. לך תסביר את זה לילדים של היום, או לך תמצא אפליקציה שתסביר להם את זה!

הרכבת חולפת בנוף ילדותי, העצים, הדרכים, החלומות, הכל חוזר לי משום מה, אולי בגלל שהמיזוג על 0 מעלות! וזה מזכיר לי את הקור באוטובוס הישן של אז… קפאו לי ה….ילדים!

ברכבת אתה פוגש את כל מי שלא ראית שנים ואת כל מי שלא רצית לראות עוד שנים, כולם שם. כרמיאל נותרה ריקה נראה לי.

הרכבת עמוסה בילדים וילדים זה שמחה… אז זהו שלא! ילדים ברכבת זה לא שמחה ואל תגידו לי אחרת, מבכי של תינוקות שמשום מה תמיד נופל על המשמרת שלי ועד צעקות ושאלות הזויות כמו שילדים שואלים, נפיחות לא נעימות של ילד שחושב שזה מצחיק בקרון סגור והשאלה הבלתי נמנעת: אבא הגענו? לא מותק אנחנו רק מג׳ד אל כרום. אבא הגענו? לא מאמי, אנחנו רק באחיהוד… ושאלה שתחזור בכל תחנה ובין התחנות לפחות עשרים וחמש פעמים במהלך נסיעה כפול מספר הילדים ברכבת. אבל יש לנו סבלנות נכון? כמעט!!!

הגענו לתל אביב, שעה וארבעים דקות בלבד ויוצאים לדרך ליום כיף (בכל מקרה מתיימר להיות כזה). אתה נכנס לעזריאלי, מסתובב שם – ויש שם יותר כרמיאלים מאשר בקניונים בכרמיאל. אם היו בחירות עכשיו לראשות העיר היה אפשר לקיים אותם בעזריאלי. בעזריאלי לא מבינים מה קרה, לך תסביר להם שיש רכבת בחינם מכרמיאל. כשיגמרו ימי החינם עזריאלי יתרוקן.

אתה קונה (יותר נכון אישתך), בגדים ולא מודד אותם, מקסימום אם קטן או גדול נחזור מחר להחליף, מה איכפת לנו – הנסיעה עליהם. אתה מבזבז חצי יום בלהגיד שלום לכרמיאלים שאתה פוגש בעזריאלי וכולם אומרים לך בחיוך של דפקנו את המערכת: "באת ברכבת אה?" לרגע אחד עזריאלי הפך לכרמיאלי.

אתה ״שורף״ יום בתל אביב, מה שחסכת על הנסיעה אתה משלם כפול 5 על קניות שעשית. הילדים בטירוף, אישתך בטירוף, שופינג, שופינג, שופינג, כאילו אנחנו באמת בחו״ל. אחרי שחיכיתי 3 שעות בשופינג התחלתי לאבד סבלנות, איזה כישרון קנייה יש לנשים האלו זה מדהים. למה אין איזון, למה הגברים לא קיבלו סבלנות לשופינג במקביל לנשים שקיבלו כישרון לשופינג של שעות? אין צדק !

אתה חוזר אחרי יום עמוס עולה שוב לרכבת. פוגש שוב את אותם כרמיאלים כשכל הנשים עמוסות שקיות והגברים עם פרצוף תשעה באב. אחרי נסיעה שפתאום נראית כמו נצח (החזרה תמיד נראית יותר ארוכה),

אתה שומע "התחנה הבאה כרמיאל". איזה חלום, איזה כיף, איזה שדרוג אדיר לעיר.

אתה מגיע הביתה סחוט כאילו רצת לתל אביב. לוקח לך זמן לצאת מהחנייה בערך כמו זמן הנסיעה לתל אביב. מגיע הביתה, אישתך מודדת את הבגדים ואומרת: "את זה פחות אהבתי, מחר נקפוץ לתל אביב להחליף, מתי הרכבת הראשונה?"

אתה נהיה חירש ולא עונה לה ובלב מתחיל להתפלל… מה לא מגיע לכרמיאל שיהיה שדה תעופה?

שתפו

כתבה מעניינת:

כריסטמס 2018-12 (1)

בין עץ אשוח לסוציולוגיה בשקל

יאנה מלניקוב – בלוגרית, רעיה, אמא, מנהלת שיווק ומרכז קריירה במכללת צפת מייל yana.melnik@gmail.com כנסו …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

SHOP NOW
close-link