Array
(
    [_edit_last] => Array
        (
            [0] => 1
        )

    [slide_template] => Array
        (
            [0] => default
        )

    [_yoast_wpseo_focuskw] => Array
        (
            [0] => סופשבוע מקסים
        )

    [_yoast_wpseo_metadesc] => Array
        (
            [0] => סופשבוע מקסים. זה מה שאני לא פעם מאחלת לי ולאחרים והשבוע היה לי העונג הרב לחוות אותו
        )

    [_yoast_wpseo_linkdex] => Array
        (
            [0] => 80
        )

    [post_views_count] => Array
        (
            [0] => 1985
        )

    [tie_views] => Array
        (
            [0] => 417
        )

    [rank_math_description] => Array
        (
            [0] => סופשבוע מקסים. זה מה שאני לא פעם מאחלת לי ולאחרים והשבוע היה לי העונג הרב לחוות אותו
        )

    [rank_math_focus_keyword] => Array
        (
            [0] => סופשבוע מקסים
        )

    [rank_math_robots] => Array
        (
            [0] => a:1:{i:0;s:0:"";}
        )

)

סופשבוע מקסים

שתפו

סופשבוע קסום, זה מה שאני לא פעם מאחלת לי ולאחרים והשבוע היה לי העונג הרב לחוות אותו. לאחר המון זמן, שלא ראיתי את טל ואת בני משפחתו הם סוף כל סוף הגיעו אלי בסופ”ש הזה. כרגיל עם טל, הכל היה לא צפוי, אבל לא צפוי נעים שכזה.

הם הקדימו להגיע ביום הכי עמוס שלי, עמוס גם מבחינה רגשית, כך שהייתי מאוד איטית בכל מה שעשיתי, למזלי סיימתי לבשל דקה לפני שנשמעה צהלת הילדים במדרגות.  שמחתי מאוד לראות שוב את טל.  המרחק הזה שבינינו מאוד מכביד עלי.  הוא ועינב  נראו כל כך עייפים.   בקושי סיימו את הארוחה והם הלכו לישון .  ולנו היה המון זמן לשחק, לפנק, להתפנק ולדבר שעות על אהבה ושנאה על פחד ושמחה,על קבלה ונתינה.  זה היה מדהים לגלות שוב את טל מתגלם בתוך רזי וענבר שלא הפסיקו לשאול: למה ולמה ולמה ולמה…הלכנו לישון רק  כשהעיניים מעצמן נעצמו להן.

למחרת בבוקר קמתי לעוד יום של אהבה.  אמא ואבא נסעו לבלות בעכו ולנו נשאר יום של בילויים ביחד.  משחקים, סרטים, נגיעה קטנטנה בלימוד אנגלית ושיחות מלב אל לב עם רזי שהיא אמנם רק בת שבע, אבל איתה אני כבר יכולה לדבר כמו עם חברה טובה.

אני כבר כל כך מחכה ליום שבו רזי וענבר יסכימו לישון כאן לבד, איתי. והנה היום הזה הגיע.  ובלי שום מאמץ.  רק נגיעה קטנה ושחרור ועוד נגיעה קטנה ושחרור  שהיא זו שעשתה את השינוי.

זה הזכיר לי את סיפור הזן, שרק השבוע קיבלתי במייל:  יום אחד טייל בודהה עם אחד מתלמידיו. הם עצרו למנוחה קצרה. בודהה פנה לתלמיד שלו וביקש שיביא לו מעט מים מהנהר. התלמיד ניגש אל הנהר, ראה אנשים שכובסים את הבגדים שלהם והמים מלאים בסבון.  הוא חזר ללא מים והסביר לבודהה את המצב.  לאחר כחצי שעה שוב ביקש ממנו בודהה שיביא לו מים מהנהר.  הוא ראה שעגלה רתומה לסוסים בדיוק סיימה לחצות את הנהר והמים הפכו לבוציים ושוב חזר ללא מים. כשהתלמיד חזר אל הנהר בפעם השלישית הוא מצא להפתעתו את מי הנהר צלולים ונקיים.

כך גם אנחנו.  ניסינו פעם ושניה ורק בנסיון השלישי או הרביעי הכל השתנה ואפילו הפך לחוויה כיפית ששווה לחזור אליה.

אני כבר מחכה לביקור הבא…

מאיה קצמן

כתבה מעניינת:

שתיין צילום אילוסטרציה: Pixabay

קמצן, מתלהב או חבר אמת: איזה סוג של שתיין אתה?

שתפוכמו חבר אמת, אלכוהול תמיד נמצא שם: כשעצוב, כששמח, במסיבה הכי שווה ובאירוע המרגש ביותר. …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *