ערב שכולו נוסטלגיה

ערב שכולו נוסטלגיה

שתפו

כרמיאל הצדיעה לוותיקיה בכנס מיוחד בהיכל התרבות שחתם את אירועי שנת היובל. היינו שם

השיער האפיר. ההליכה כבדה מעט. השמיעה כבר לא מה שהיתה, אך המבט בעיניים נותר אותו מבט. בורק. נחוש. וותיקי כרמיאל  הגיעו לכאן לכנס הוותיקים שנערך במלאת יובל לעיר. בזה אחר זה, 50 שנים לאחר שהתיישבו במקום נידח, אי שם בגליל המאוד רחוק שיקרא כרמיאל.

הם הגיעו להיכל התרבות של אותו “מקום נידח”. חלקם כבר אינם איתנו. הם היו צעירים. אז. לפני יובל שנים. חלקם היו ילדים.

הנה אבו זקן, איציק לוי. התושב הראשון בכרמיאל. הוא מובל ע”י בנותיו בכסא גלגלים. רגליו אמנם כבר לא מתפקדות אבל אותו אבו זקן היפה עם הזקן המרשים שהיה אי אז שחור. שיער לבן ואותה לסת נחושה. ממש כמו אז. הנה אחיו. אברהם לוי, בן למעלה מ-80. פעיל מאוד, משורר וסופר, איש אשכולות ורעייתו. הנה תלמה הדסי, פעם מחנכת, היום עם מקל… אבל צלולה, רהוטה, פיקחית מתמיד. ועוד רבים וטובים. מאוד טובים.

בכניסה להיכל ממתין להם ראש העיר עדי אלדר, לוחץ לכולם את היד ומעניק לכל אחד מדליה שהונפקה לרגל היובל.

תפאורה יפיפייה בצבעי כחול – תכלת. שורה של כסאות וההרכב הקבוע של קונסרבטוריון כרמיאל.

יוסי אלפי, מלך מספרי הסיפורים בארץ, מנחה את הערב.

האולם לא מלא לגמרי, פה ושם קרחות קטנות. חבל.

בזה אחר זה אלפי מזמין לבימה את פנינה בן שטרית, מיכל דיין, אסתר לב-רן, עמית יניב, אברהם חלווה, לביאה שלו, צחי ונגר (בנו של ברוך ונגר ז”ל) וכמובן שיבדל”א עדי אלדר, ראש העיר דהיום.

כל אחד מהישובים על הבימה מספר על כרמיאל שלו. זווית הראייה שלו. אלדר מספר על משפחתו לפני בואה לכרמיאל, על הימים הראשונים שלו בעיר, ציוני דרך חשובים. צחי ונגר מספר עד כמה קשה היה להיות בנו של… וכיצד רק כשהגיע לדרגת אל”מ בצבא, שתי דרגות מעל אביו ברוך ז”ל, השתחרר מתחושת “הבן של…” לצד ההבנה עד כמה גדול היה אביו. אברהם חלווה מספר על הנגרייה שהקים עם אחיו מנו ז”ל ועל אותה מסיבת פורים ראשונה שלא תשכח. לביאה פישר מספרת על חוויותיה כילדה קטנה במקום החדש, החוסר ולא מעט הקשיים לצד האושר הגדול שבמקום פתוח וחברות חברים חדשים. עמית יניב היום מנהלת ביה”ס הדקל, אז תלמידה בביה”ס הדקל… סיפור מרתק. אסתר לב-רן מספרת בחום רב על אהבתה לכרמיאל. חוויות, הרפתקאות, אנקדוטות. מיכל דיין, מספרת על ההחלטה הגורלית לעבור לכרמיאל בשל כוס קפה… פנינה בן-שטרית, עבדה ופעלה בעבודות לא מעטות בכרמיאל והיתה בין היתר מפיקה בפסטיבל המחול הראשון ב-1988 והחוויות סביבו.

מאוחר יותר הוזמן גם אהרן סולומון לבימה כדי לספר על פסטיבל המחול מיומו הראשון ועד היום. בין סיפור לסיפור ניגנו ושרו צעירי הקונסרבטוריון שירים שאפיינו את אותם זמנים שהיו ואינם עוד. נותרו הזכרונות והם זכרונות טובים כדרכה של נוסטלגיה.

בקהל נצפו אושיות מההיסטוריה של כרמיאל: יוסף סצ’י המורה למוסיקה, אופירה בן דוד המורה הנצחית, תלמה הדסי ואברהם בורו שניהלו את בית ספר פלמ”ח, טובה פרידר רעייתו של שמוליקי פרידר ז”ל יקיר העיר, שהיה בצוות ההקמה של כרמיאל, לימד את כיתות ד-ג ברחוב הגליל 9, ולימים היה מזכיר העיר. ילדיה של תרצה איגרא ז”ל הספרנית הראשונה של כרמיאל ומייסדת העיתון המקומי הראשון “דע” ועוד ועוד.

ערב נוסטלגי שהשאיר טעם של עוד, שהחזיר זכרונות מימים יפים ווזמנים אחרים.

כתבה מעניינת:

הדר פילו. צילום מהאלבום הפרטי

"האופנוע היה מרכז חייו": חברים נפרדים מהדר פילו ז"ל

שתפוהדר נהרג בתאונה על האופנוע שכל כך אהב. בבית הספר אורט פסגות שבו למד הקימו …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.