זהר.נט חדשות כרמיאל
א. חינוך מלאכה עמוקה
שמעתי פעם מהרב משה צבי נריה זצ"ל, שהיה ראש ישיבות בני עקיבא, שהסביר את דברי המדרש על הריגתו של הבל. המדרש מספר שכשקין רצח את הבל, היה הוא הרוצח הראשון בעולם. ולא היה יודע כיצד הורגים, ואיזו מכה באמת תגרום להריגת הבל. לכן היכה אותו בכל חלקי גופו עד שהרגו במכה בראשו. ואמר הרב נריה : שכמו שכדי להרוג היה צריך להכות בכל הגוף, כך גם כדי להחיות צריך לנסות בכל הכיוונים. עבודת החינוך כיום קשה יותר, הרבה יותר מקודם. ואפילו אם נביט לבתי הספר שאנו גדלנו בהם, אין להשוותם לבתי הספר היום ולהתמודדות שאיתה נאלצים המורים להתמודד היום. הילדים דעתניים יותר, וחצופים קצת יותר (ויסלחו לי הקוראים על החריפות…), ומעמד המורים חלש יותר, ואולי גם הערכים עליהם גדלנו נשחקים יותר. לכן צריך לנסות בכל הכיוונים, להאיר מזוויות שונות, ומצדדים שונים, מי יודע מה יפעל באופן חיובי על הנפש. פרשת השבוע שלנו מתחילה בתיאור הקשיים שבמסע לארץ ישראל, המתאוננים והמתאווים, ודרכי הטיפול בהם. צריך לנסות ולהתבונן מה הביא את דור המדבר לקשיים הללו, מדוע הם מרירים כל כך? ומהי משמעות הדרך האלוקית לטיפול בהם?
ב. ספר במדבר – ספר הדרך
הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל בשיחותיו לפרשת השבוע, מכנה את ספר במדבר בשם "ספר הדרך", ולשם זה משמעות גדולה. יש תקופות שבהם אדם נמצא בנקודת המוצא של חייו, כילד וכנער. יש תקופות שבהם אדם כבר מימש חלקים מחזון חייו, הוא כבר בנקודת היעד שלו. ויש תקופה ארוכה ולא קלה כשהוא בדרך, הוא כבר במהלך העשיה שלו, הוא אמנם פועל, אך היעד נראה רחוק וקשה להשגה. תקופת הדרך דורשת סבלנות רבה, אורך רוח ויכולת הישרדות. מי שעובר אותה בהצלחה מגיע אל היעד. עם ישראל נמצא כבר אחרי היציאה ממצרים, אך עדיין לא הגיע לארץ ישראל. ארץ ישראל תחת ריבונותו המדינית הרוחנית והחברתית זהו היעד של עם ישראל. הם כבר יצאו לדרך, אבל הדרך מתארכת ומסתבכת. סיבוכי הדרך ואורכה מעוררים קשיים רבים, מחלוקות פנימיות, חוסר סבלנות, והרהורים של חזרה למצרים בקרב ישראל. כך אנו קוראים בפרשיות ספר במדבר על המתאוננים והמתאווים, ועל המדברים סרה גם במשה רבנו, מחלוקת קורח ועדתו ועוד ועוד. הכל חלק מהתהליך הארוך והמסובך של המדבר. הקשיים בדרך – ובעיקר במקום שממה כמדבר – מחייבים גישה מיוחדת, כדי לעמוד בגודל המשימה העומדת לפני ישראל. קושי דור המדבר מתחיל עם עצם היותו בדרך, לא בשלב המוצא ולא בשלב ההגעה אל היעד.
ג. פרשת המתאוננים והמתאווים
"ויהי העם כמתאוננים רע באוזני ה' וישמע ה' ויחר אפו ותבער בם אש ה' ותאכל בקצה המחנה" (במדבר י"א, א'). הפסוק לא מרחיב בעניין זה, אולם צריך להתבונן מהי ההתאוננות הזו, על מה הם מתאוננים כלפי המקום? ומה קרה עכשיו שהגיעה תלונה זו, וכמובן מהי מהות העונש האלוקי, מדוע האש בקצה המחנה היא העונש הראוי? חז"ל בפרושם לפסוקים מבארים שאין כאן תלונה של ממש, על חוסר אוכל וחוסר בתנאים המתאימים לחיי המדבר, יש כאן תואנת שקר, כלומר ניסיון לברוח מדבר ה', לפרוש מאחרי ה' ומדרכו, וחיפשו לכך תואנות שוא. כך לשון רש"י: "אין מתאוננים אלא לשון עלילה, מבקשים עלילה האיך לפרוש מדרכי המקום…" אך מדוע? למה ישראל רצים עכשיו, אחרי ניסי יציאת מצרים וההליכה במדבר לפרוש? פרשה נוספת הסמוכה לה מעוררת את אותה השאלה: "והאספסוף אשר בקרבו התאוו תאוה וישובו ויבכו גם בני ישראל ויאמרו מי יאכילנו בשר. זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חינם את הקישואים ואת האבטיחים ואת הבצלים ואת השומים. ועתה נפשנו יבשה.." האם שכחו בני ישראל את הקורות אותם במצרים, האם חילקו להם אבטיחים במצרים? האם שכחו את המכות והייסורים, והעינוי, והצעקה שהיתה מנת חלקם בארץ ייסוריהם? מהו הצורך הגדול בבשר, כאשר יש להם את המן שיכלו לטעום בו טעם בשר? מדוע בני ישראל הצדיקים מתבזים כאן עבור שום ובשר? ומדוע הקב"ה אכן נותן להם בשר מחד גיסא, ומכה אותם כשהבשר בין שיניהם מאידך גיסא?
ד. נפשות גדולות – תביעות גדולות
כשנעמיק להביט בדור המיוחד הזה במדבר, נגלה את עוצמתו וגדולתו. יוצאי מצרים, שנאלצו להתמודד עם עינוי מצרים, והיו מוכנים לשחוט את איל המצרים לעיניהם, והלכו למדבר בלא שידעו איך יסתדרו שם. היו מוכנים לצאת אל ה"לא נודע", יחד עם כל צאצאיהם, ילדים רכים נשים וזקנים, אל מקום שלא ידוע בו מה יאכלו מחר, וממה יתקיימו בחום הלוהט המדברי, ובכל זאת הולכים באמונה שלמה אחרי ה', ואחרי משה, הם דור גדול ונישא. דור שמקבל תורה ומתחייב לה לדורות עולם, דור שממשיך ללכת במדבר גם אחרי שנענש ורובו כבר לא יזכה להגיע אל היעד שהוא ארץ ישראל, והוא איננו מתמרד וממשיך אחרי משה הוא דור דעה. לא לחינם מזכיר הנביא ירמיה: "כה אמר ה' זכרתי לך חסד נעורייך אהבת כלולותייך לכתך אחרי למדבר לארץ לא זרועה" (פרק א'), מעטים היו נכונים למשימות הגדולות שנושא עליו דור נפילים זה. אולם דורות אלה דורשים גם תביעות רוחניות מיוחדות. הנפילות של הדורות הללו צריכים להילמד מתוך מבט גדולתם, מתוך עוצמתם תיבחן ירידתם. אינו דומה חטא אדם קטן לחטא אדם גדול, כי מניעי החטא שונים, הגדול חוטא מתוך טעות הנובעת מגדלותו, והקטן נופל בתאוותו.
ה. רוצים להתאמץ
האדמו"ר מגור מחבר הספר "שפת אמת", מבאר את חטאם של המתאוננים והמתאווים, אין כאן כוונה רעה ולא זדון בתביעתם, יש רצון בקרבם לחיות חיים רוחניים אבל לא מתוך חיי נס כמו של המדבר, אלא להתמודד עם חיי גוף רגילים ובתוכם להכניס קדושה. גור המדבר אוכל מן היורד מהשמיים, אוכל שאין בו פסולת, ואין צורך להליכה לשירותים אחריו. אוכל שאיננו מתבשל ונאפה כרגיל, אלא נאכל לפי מידת האדם, על פי התאמתו המושלמת. כל חיי המדבר מסודרים ומכוונים על פי ה', כשאין לאנשים בו את ההתמודדות עם חיי חומר רגילים. אנשי המדבר רצו להיבחן גם כשאוכלים אבטיחים, גם כשאוכלים שומים, גם כשה נאלצים להתמודד עם חיי חומר ומורכבויותיו, הם לא ביקשו לעצמם חיים קלים הם ביקשו חיים גדולים, והיו מוכנים להתמודדות גדולה יותר. אך חטאו כי אין זה תפקידם, לכל דור שעתו ותפקידו המיוחד, ועניינם היה אחר ממה שרצו בו. זו גם סיבת ההתאוננות שאין בה ממש רק רצון לעשות את הדברים אחרת. לעיתים דוקא נפשות גדולות, המביעות תביעות גדולות, חוטאות יותר. אלא שחטא זה איננו מצד קטנותם אלא דוקא ומתוך גדולתם. גם בעוסקנו בחינוך ילדינו ותלמידנו, צריך לדעת שלעיתים התרסה גדולה באה מתוך עוצמה ולא מתוך רצון לחבל ולהשחית. מבט כזה מאפשר לדון אחרת, ואולי דוקא מתוך ההתרסה תבוא הצמיחה הגדולה באמונה ובעוצמה.
