זהר.נט חדשות כרמיאל
א. ביקורת על מנהיגים
מפורסמת היא הבדיחה על שיחה שהתנהלה בין נשיא ארצות הברית דאז ובין ראש ממשלת ישראל דוד בן גוריון, נשיא ארצות הברית אמר: אני מקנא בך בן גוריון יש לך מדינה קטנה, ציבור קטן יחסית לנהל. אני נשיא על שישים מליון איש, אצלינו זה מסובך הרבה יותר. אבל בן גוריון לא נשאר חייב והשיב: אתה נשיא על שישים מליון אזרחים ואני ראש ממשלה על שלושה מליון ראשי ממשלה, מה קשה יותר? אז באמת ככה זה אצלינו, כל אחד יכול להיות ראש ממשלה, כל אחד מועמד ראוי וכמובן כל אחד יודע יותר טוב מה צריך לעשות, ועד כמה גרוע עושה מי שכרגע עומד בראש. בעידן של "חשיפות תקשורתיות", ו"גילויי שחיתות", אנחנו רגילים להטיל ביקורת ולחשוד קצת במנהיגנו, זה אמנם לגיטמי, וטוב שאפשר לבקר, אבל ביקורת נכונה ומועילה תבוא רק כאשר יש הבנה אמיתית למצב בו מי שמקבל את ההחלטה נמצא בו. קל לנו להטיל מום בכל החלטה, אבל מה עומד מול עיניו של האחראי לקבל אותה, מה הסיכון שהוא לוקח, מה התועלת שעומדת כנגד עיניו, גם זה צריך להילקח בחשבון. יותר קל להיות עיתונאי מלא ביקורת ולשון חדה מאשר לוקח אחריות ומנהיג. חשוב לחשוף שחיתויות, חשוב לגלות היכן יש ריקבון פנימי אבל באותה מידה יש חשיבות לתת אמון, לפרגן, להעריך את מה שנעשה במאמץ ובמסירות, ולבטא זאת, באותה עוצמה בה באה הביקורת לידי ביטוי.
ב. מי מעיז לדבר במשה?
בסוף פרשת השבוע שלנו, מופיעה פרשה קשה של פגיעה במשה רבינו: "ותדבר מרים ואהרון במשה על אודות האישה הכושית אשר לקח כי אישה כושית לקח…" (במדבר י"ב, א').צריך להקדים: משה רבינו איננו ככל האדם, האיש הוציא את ישראל ממצרים, שקרע להם את הים, שהיה אצל הקב"ה ארבעים יום וארבעים לילה, שהוריד את התורה לישראל, מי יכול לעורר עליו ביקורת, ואיזו ביקורת יכולה להיות מושמעת עליו? כדי שביקורת נכונה תהיה מושמעת צריך המבקר להבין את המבוקר להיות ברמתו, האיש שה' מדבר איתו באופן קבוע מובן למישהו שיכול לעורר עליו ביקורת? אולם הביקורת מגיעה מגדולי ישראל ממרים ואהרון הכהן, הם הקרובים אל משה הם המדברים כנגדו. כדי להבין זאת עלינו לחזור אחורה, לפרשיות ספר שמות: אביהם של משה אהרון ומרים הוא עמרם, הימים ימי הגלות הקשה במצרים, מטביעים את הילדים ביאור, והקושי נותן אותותיו גם במנהיגים. עמרם שהיה ראש הסנהדרין, מגרש את יוכבד אשתו, בטענה שאם זורקים ילדים ליאור אין טעם ללדת אותם. מרים הנביאה משיבה כנגד אביה: "גזירתך קשה משל פרעה, שפרעה לא גזר אלא על הזכרים, ואתה גזרת גם על הנקבות", והיא בנבואתה מבטיחה לאביה כי יוולד ממנו מנהיג שיגאל את ישראל. מרים היא המנבאת את לידת משה, היא המחזירה את הוריה לחיים משותפים, היא נותנת חיים במשה רבינו, מהי הביקורת שלה עליו, ומדוע? אהרון הכהן שעליו אומר הכתוב שכשרואה את משה בא להנהיג "וראך ושמח בליבו", מדוע מעורר עכשיו ביקורת על משה?
ג. הלא גם בנו דיבר
טענתם של אהרון ומרים כנגד משה רבינו היא טענה עקרונית ומשמעותית: "ויאמרו הרק אך במשה דיבר ה' הלא גם בנו דיבר" (שם י"ב). מרים הנביאה ואהרון הכהן אינם באים בטענות סרק, הביקורת שלהם אמיתית ונוקבת: משה רבינו פרש מאישתו, האישה הכושית שאותה לקח, וכדברי חז"ל שהיא היתה מיוחדת מאד גם בפנימיותה וגם בחיצוניותה, עכשיו פרש ממנה משה כדי להיות מסור לדבר ה' לגמרי, בלא יחסי משפחה, בלא אישה. וטענתם היא שהנביאים לא נדרשו לכך, הרי הנבואה לא ניתנה רק למשה, נביאים יש לה' בכל הדורות וגם הם עצמם אהרון ומרים נביאים הם, והאם הנביאים כדי לנבא צריכים לעזוב את התא המשפחתי? אולם אם נעמיק מעט, מרים הנביאה עכשיו חוזרת על מה שעשתה כבר בבית אביה, אבא עמרם פרש מאשתו, והיא החזירה אותם ונולד משה רבינו, עכשיו משה רבינו פורש מאשתו, וסבורה מרים שזהו תפקידה להחזיר את משה לציפורה אשתו. והנה על אף שכוונתה של מרים טהורה, ועל אף שהיא נביאה, ויש לה זכויות גדולות אצל משה רבינו, הקב"ה לא מוותר לה בדין, והיא יוצאת מצורעת, ככל דיני בעלי לשון הרע. ואף אהרון לפי חז"ל יוצא מצורע אך הוא נרפא מיד, אבל מרים שהיתה עיקר , והיא פתחה בדיבור הזה, נענשת בחומרה.
ד. בין משה לשאר הנביאים
הקב"ה בדברי תוכחתו לאהרון הכהן ומרים הנביאה מבדיל בין משה לשאר הנביאים: "ויאמר שמעו נא דברי: אם יהיה נביאכם ה', במראה אליו אתוודע בחלום אדבר בו, לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא. פה אל פה אדבר בו ומראה ולא בחידות, ותמונת ה' יביט…" (שם ו'-ח'). אכן צודקת היא מרים בכל הנוגע לסדרי הנבואה של כל נביא, אכן אין היא ולא אהרון רשאים לפרוש ממשפחתם, וכך היא הדרך בכל גדולי ישראל, אולם שונה היא נבואת משה, ושונה היא מדרגת משה רבינו משאר המדרגות האנושיות. האיש המוסר את דבר ה', האיש שהוריד את התורה וישב ברקיע ארבעים יום, איננו כשאר בני אדם. הוא במדרגה אחרת ונדרשת לו קומה אחרת, ואין להשוות את קומתו עם שאר קומות נביאים וגדולים. משה רבינו מתפלל על מרים ומבקש עליה רחמים, והעם מחכה לה שבוע עד שתירפא מצרעתה, ואנו למדנו שיעור גדול על מדרגת נבואת משה, ומדרגת אישיותו. חשוב לציין משה רבינו עצמו לא מגיב על ביקורתם, ענוותנותו של משה גדולה, והוא שקיבל צו אלוקי לפרוש מאשתו, מייד אחרי מתן תורה: "ואתה פה עמוד עמדי", שותק כשפוגעים בו ואיננו מגיב על כך. מרים חשבה שכמעשיה אצל אביה, יצדק המעשה הזה גם כאן, והקב"ה מבדיל בין מנהיגי כל הדורות למשה רבינו.
ה. מי"ג עיקרי האמונה
כידוע י"ג עיקרי האמונה המצויים גם בסידורי התפילה, מתייחסים גם הם לפרשה הגדולה הזו: "אני מאמין באמונה שלמה שנבואת משה רבינו עליו השלום, היתה אמיתית, ושהוא היה אב לנביאים לקודמים לפניו ולבאים אחריו. אני מאמין באמונה שלמה שכל התורה המצויה בימינו היא הנתונה למשה רבינו עליו השלום". שניים מעיקרי האמונה מתייחסים למשה ונבואתו, שיידעו הדורות המאוחרים שאין כנבואת משה, ושאינה כנבואת שאר הנביאים, ושאמת התורה באה דרכו אלינו. על משה רבינו צריכים לפחד לדבר, כך אומר הקב"ה למרים ולאהרון :"ואיך לא יראתם לדבר בעבדי במשה". הקב"ה מדקדק עם חסידיו ואהרון ומרים מגדולי ישראל וודאי לטוב התכוונו, אולם למדנו מהם עד כמה צריכים זהירות כשעוסקים בדמותו של משה רבינו. ואולי נלמד מכאן שאם אהרון ומרים שחשבו שהם קרובים למשה נענשו, אנו ניזהר בדיבור של זלזול בכל תלמיד חכם, בכל מי שנושא בעול של אחריות על הציבור, נחזק ופרגן יותר. גם מי שאינו במדרגה גבוהה כמשה, אסור לפגוע בכבודו, על אחת כמה וכמה בדיבור על משה רבינו.
