בית / Fun / פרשת השבוע - הרב יעקב ידיד / פרשת בהר-בחוקותי: יובל לשחרור ירושלים

פרשת בהר-בחוקותי: יובל לשחרור ירושלים

שתפו

א. חמישים שנה לשחרור ירושלים

חכמינו אומרים: "אין בעל הנס מכיר בניסו", כשאנו מביטים אחורה ומתבוננים, כמה גדול הנס שאירע בדור שלנו. דורות שלמים כל כך קיוו וציפו התפללו והתגעגעו להיות בירושלים, לגעת באבני הכותל המערבי, שריד בית מקדשינו, כל תפילה הסתיימה בתקווה לבניין ירושלים, לבנין המקדש. ואנחנו יש לנו ירושלים בהישג יד, עולים על אוטובוס מכל מקום בארץ ומגיעים לירושלים, כל כך פשוט וקל. המלחמה מלחמת ששת הימים, שהתחילה בחשש מחורבנה של המדינה הקטנה שלנו, הסתיימה בניצחון ענק ובהרחבת גבולות הארץ. והיום חמישים שנה אחרי, ירושלים גדלה וגדלה, הרחיבה והעמיקה, כבר יש בה רכבות וטכנולוגיות חדישות, וכל סממני השלטון שלנו הם בתוכה. ובעיקר עולם הקודש הירושלמי משגשג, עשרות ישיבות ותלמודי תורה בכל הגוונים, ועוד ועוד. וכמה חייבים אנחנו להודות להקב"ה על הזכות הנפלאה לחיות בארץ הקודש, במדינת ישראל, ובירושלים המשוחררת בידינו. וכמה עלינו לעשות ולהתפלל לחזרת העיקרבית המקדש בתפארתו, בבניינו במהרה. ביום רביעי הקרוב, ביום ירושלים, נחגוג, ונודה לרבש"ע על הזכות המיוחדת, נזכור את חיילינו שמסרו נפשם בירושלים, ונתפלל על השלמת מהלך הגאולה שלנו בשלמותו.

ב. מיום העצמאות ליום ירושלים

תשע עשרה שנים עברו מיום הקמת המדינה, ועד שזכינו לירושלים המאוחדת. היו אלה שנים קשות שאפשר היה אז אמנם לראות את ירושלים אך לא ניתן לבוא לשעריה הפנימיים, ולהשתטח בתפילה בכותל המערבי. ובכ"ח באייר תשכ"ז נכנסו הצנחנים וכבשו את חלקה הפנימי של ירושלים. יחס ישיר יש בין יום העצמאות ליום ירושלים, יום העצמאות הוא היום הלאומי, יום הקמת המדינה, עכשיו ישראל מדינה מתוקנת ככל המדינות. יום ירושלים נותן למדינה את צביונה המיוחד, מכאן ואילך זו לא עוד מדינה, הדואגת רק לכלכלה לחינוך ולביטחון, מכאן ואילך זו מדינה ששואפת להביא לעולם את אור הקודש, את המקדש. מדינה שערכיה המוסריים הם ערכי תורה ומסורת ישראל, שמחוייבת לרף מוסרי גבוה יותר. היחס בין יום העצמאות ליום ירושלים הוא כעין היחס בין חג הפסח לחג השבועות, כשחג הפסח בונה אותנו כעם, וחג השבועות בונה בנו את הקומה הרוחנית והערכית. ימי ספירת העומר שאנחנו בתוכם הם ימים המכילים בתוכם את כל התהליך הארוך והמופלא הזה, מהקמת העם בחג הפסח, דרך בניין עצמאותנו ביום העצמאות, ועד תקומת ירושלים שהיא התוכן הערכי הפנימי של המדינה המתרוממת לקבלת תורה המשלימה את נשמת ישראל.

ג. ציונות וירושלמיות

שמות רבים לה לירושלים, ובכל זאת מתייחדים בה שני השמות הללו: עיר ציון, וירושלים. הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל מסביר את ההבדל בין שני השמות הללו: "ציון וירושלים הן זו אצל זו. מאז ראשית תולדותינו התבלט שם "ציון" אצל ההבטאה של מלכותנו, כוחנו העולמיאמנם "ירושלים" מבטאת בהבלטה את המטרה של קדושתנו מצד עצמה…" (אגרות ראי"ה ח"ג תתס"ז). בלשוננו נאמר זאת כך: שתי מגמות לה לעניינה של ירושלים, האחת במובן הלאומי, עיר הבירה של מלכות ישראל של כל הדורות, העיר המבטאת את עם ישראל מול העולם כולו, העיר שבה ישבו מלכי בית דוד, שם יצאה הוראה לעולם כולו. אולם יש משמעות פנימית יותר לירושלים והיא קשורה בהיותה עיר הקודש. העיר בעלת המגמה הפנימית של התעלות ערכית ורוחנית: "כל נביא שלא נאמרה שם עירו בידוע שהוא מירושלים", עוצמת בית המקדש, עוצמת הרוח השפוכה עליה, "…ודבר ה' מירושלים". שני שמות מרכזיים לעיר הקודש והמלכות שלנו, ציון היא עיר הממלכה, וירושלים עיר הקודש. כשקם דור התחיה והקים את המפעל הגדול שיביא לייסודה של מדינת ישראל, הוא קרא לזה "ציונות" – הנובע מהשם ציון, כלומר הנהגה ממלכתית ישראלית בארץ ישראל, מתוך תקומתה של ציון אנו מצפים לבניינה של ירושלים, צד הקדושה והרוח שעוד צריך להיבנות ולהשתכלל.

ד. העיר המאחדת את ישראל אליה

כך לשון הפסוק בתהלים: "ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו" (תהלים קכ"ב , ג').ודורשים חז"ל שזוהי העיר המחברת ומאגדת את הכל אליה, שהרי אף שלכל אחד דעת שונה ורצון שונה, כולם מתפללים למקום אחד, פני כולם לירושלים, ולמרות שלכל אחד תפילה משלו, כל התפילות לירושלים, ודרכה הן עולות. הגמרא במסכת מגילה קובעת: "ירושלים לא נתחלקה לשבטים" (כ"ו, ע"א), היא לא שייכת לשבט אחד, לאף אחד אין בעלות על ירושלים, היא שייכת לכלל ישראל, למציאות המאחדת אותם. שמעתי פעם מהרב משה צבי נריה זצ"ל, ראש ישיבת כפר הרואה, ששאל מדוע לא זכינו לכבוש את ירושלים כבר במלחמת השחרור? מדוע נאלצנו לחכות עוד תשע עשרה שנה עד שזכינו לאיחודה של ירושלים? מדוע מנע הקב"ה מאיתנו עם קום מדינת ישראל את ירושלים? והוא השיב: במלחמת השחרור עדיין לא היינו צבא מאוחד, ההגנה נלחמה לחוד, ואנשי האצ"ל והלח"י נלחמו לחוד, היה אמנם פיקוד אך האיחוד היה עדיין רחוק, כשלא מאוחדים לא ניתן לכבוש את ירושלים. אחר כך כשקם צה"ל ואיגד בתוכו את כל הפלגים, צה"ל מאוחד יכול לכבוש את ירושלים. ירושלים שלא נחלקה לשבטים, לא נכבשת אם לא מתאחדים סביבה. האיחוד מביא את יכולתינו להתרומם לירושלים. כך הרי דורש הירושלמי: "כעיר שחוברה לה יחדיושמחברת ישראל זה לזה" (ירושלמי לבבא קמא פ"ג, ה"ז).

כתבה מעניינת:

פרשת השבוע פרשה מעודכן 2018

פרשת תרומה: עומדים מול ארון הקודש ביראה

שתפובס"ד במרכזו של כל בית כנסת, עומד ארון הקודש. בו מונחים ספרי התורה, פרוכת מכסה …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.