זהר.נט חדשות כרמיאל
א. לדבר מעל או לדבר אל
מי שנכח פעם בפגישות מחזור למיניהם, בודאי מכיר את סגנון הדיבור בפגישות שכאלה: "היי, מה נשמע? מה איתך היום?, הכל טוב? יופי ניפגש…"כל השאלות באותו הסגנון, ובדרך כלל כל התשובות מנוסחות באופן זהה: "הכל בסדר, מה איתך? יופי מצויין, ביי". סגנון הדיבור הזה בודאי לא בא כדי לחשוף נקודות פנימיות, או את מה שבאמת מתרחש בנפש, הכל מגיע מבחוץ, קולע אל הסגנון של "יהיה בסדר", השטחי והרדוד. ככה זה כשמדברים מעל מישהו או מעל משהו ולא מדברים אליו. לדבר מעל, הכוונה לסגנון השטחי הנמוך, שמטרתו היא העברת שיחה בקלילות, ללא רצון להגיע אל האדם. לדבר אל מישהו פירושו להגיע אל נפשו, לדבר אל תוכו, לקלוע למצוקות נפשו וללבטיו, להצליח להניע אותו, להתחבר אליו. לעיתים, לצערנו, גם במקומות בהם השיחה מנסה להיות פנימית, היא עוברת מעל. הורים המנסים לדבר אל הילד שלהם, והכל עובר רק מעליו, הוא איננו מקשיב למרות שהוא שומע כל מילה, אבל הכל עובר ליד האוזן ולא חודר לתוכו. לפעמים גם בסכסוכים שבין בני זוג אנחנו נפגשים באותה תופעה של חוסר יכולת לדבר פנימה, כל אחד פורס את טענותיו, ונשאר תקוע בעמדתו בלא יכולת הקשבה או הפנמה. לא כל אחד מצליח לדבר אל השני ולחדור לליבו, היכולת לדבר פנימה נדירה, היא תלויה בגרמים רבים ובהם גם האדם המוכן להקשיב, אבל הרבה תלוי במדבר, בסגנונו, ברוחו, ביכולת שלו.
ב. ספר דברים ופרשת דברים
השבוע אנו פותחים ספר חדש, הספר החמישי ספר דברים. הוא נקרא כך לא רק בגלל הפרשה הראשונה הנפתחת ב: "אלה הדברים", אלא מפני שזו מהותו של הספר הזה, שכולו נאומו ודבריו של משה רבנו. לפני פטירת משה, חוזר משה ומשנן את התורה ומצוותיה בפני בני ישראל, אחריותו של המנהיג הגדול לפני מותו היא להביא את העם למעמד הנכון בתורה ומצוותיה טרם לכתו. וכאן יש לשים לב לפסוק הפותח את דברי משה: "אלה הדברים אשר דיבר משה אל כל ישראל בעבר הירדן…" (דברים א', א'). למשה רבנו חשוב לא רק שישמעו מה שאמר, לא כדי לצאת ידי חובה שהזכיר להם את המצות, משה רבנו רוצה ומצליח לדבר אל בני ישראל. אל ליבם, אל רוחם, אל נפשם, לחדור ולהפנים את התורה ורוחה בקרב הציבור הגדול הנכנס לארץ. הוא עובר איתם על שלשלת האירועים הקודמים לבואם לארץ, כדי להסיק מכך משהו על הדרך הנכונה לפניהם, על ההשתלבות בחיי המעשה בארץ. שעת הפרידה היא שעה של הקשבה, שעה שבה כולם מתאמצים לשמוע להפנים לקחת צידה לדרך, זוהי השעה לדבר אליהם, זהו הנאום של משה לדורות, הדברים המדברים לליבותינו, ומשנים את יחסנו לחיים ולעולם.
ג. לא איש דברים אנוכי
חז"ל במדרש רבה (דברים א', א') פותחים את הספר בפסוק:"מרפא לשון עץ חיים" על ידי עץ החיים, זו התורה מתרפאת הלשון. ומביא המדרש דוגמא לכך שהתורה מרפאת את הלשון: "… הרי משה עד שלא זכה לתורה כתיב בו: לא איש דברים אנוכי. כיון שזכה לתורה נתרפא לשונו והתחיל לדבר דברים, מנין? ממה שקרינו בעניין: אלה הדברים אשר דיבר משה". מזכיר לנו המדרש את תחילת דרכו של משה רבנו, כשהקב"ה רוצה לשלוח אותו לדבר עם פרעה ולהיות נציג הקב"ה וישראל בפני פרעה, מתנצל משה ומבקש שלא לשולחו שהרי: "לא איש דברים אנוכי", ולכן אהרון מתלווה אליו בדבר ה' והוא המדבר, והנה בסוף דרכו של משה :"אלה הדברים אשר דיבר משה אל כל ישראל", מי שקרא על עצמו לא איש דברים מדבר בפני כל ישראל נאום ארוך הממלא את כל החומש החמישי. מסביר המדרש כי התורה מרפאת את הלשון. ושואל האדמו"ר מגור בעל ה"שפת אמת", מהי הרפואה שהתורה נותנת ללשון, הרי הקב"ה דיבר עם משה עוד קודם מתן תורה, ומה התחדש בכח הלשון של משה רבנו? אבל החידוש הגדול בכוחו של משה הוא היכולת לדבר אל כל בני ישראל, כולם כולל כל החלשים והרחוקים והמזלזלים, ואלו שאינם רוצים לשמוע, אל כולם מצליח לדבר משה. לפני שקיבל תורה היה למשה קשה לדבר אל פרעה בגלל רשעתו, בגלל המרחק הגדול בין משה רבנו לפרעה הרשע, אחרי שקיבל תורה, ומכח התורה מדבר משה רבנו אל כל ישראל. ולא רק עם ישראל הוא מדבר: "בעבר הירדן בארץ מואב הואיל משה באר את התורה הזאת לאמור" ומסביר רש"י: "בשבעים לשון פירשה להם" (דברים א', ה'). עכשיו אחר שכבר קיבל תורה מדבר משה אל כל העולם על כל לשונותיו.
ד. דברי תוכחות
משה רבנו פותח את ספר דבריו בפרקים ארוכים שאינם מצוות של ממש, מה מותר ומה אסור, אלא בתיאור השתלשלות האירועים במדבר, ומהן הסיבות להענשם של ישראל פעם אחר פעם. לזה קוראים חז"ל: "דברי תוכחות". "אלה הדברים – לפי שהן דברי תוכחות ומנה כאן כל המקומות שהכעיסו לפני המקום בהן…" (רש"י לפס' א'). כשאנו שומעים את הביטוי "תוכחות", אנו חשים שלא בנח, אף אחד לא אוהב תוכחות, וכל אחד בודאי יכול להיזכר בפעם האחרונה שקיבל תוכחות,וזה לא מהזכרונות הנעימים לנו. אבל כשננסה להתבונן בעומק המושג, נבין כי להוכיח מישהו הוא כמו להוכיח משהו. הוכחה היא ראיה מוצקה, עמידה מול אמת קשה, עכשיו האמת נוכחת לפנינו, והוכיחו לנו אותה. משה רבנו משקף בפנינו את אמיתת עמידת האומה לטוב ולמוטב, וכשהאמת מוכחת היא חודרת ללבבות. וכפי שכבר הזכרנו כל מטרת משה היא לדבר אל בני ישראל, להגיע אליהם, להיות דבריו בתוך נפשם ורוחם, כחלק מהותי מחינו.
ה. תשעה באב – בכי במקום דיבור
שבת שקוראים בה פרשת דברים בכל שנה, היא שבת חזון הסמוכה לצום תשעה באב. השנה יחול תשעה באב ביום שני בערב, אבל צער החורבן מתחיל כבר קודם החל מי"ז בתמוז, שלושת השבועות, תשעת הימים, שבוע שחל בו, ו -ט' באב עצמו. ישנם סוגים שונים של דיבור, ובוודאי סוגים שונים של דיבור היוצר הפנמה. בכל השנה אנו רגילים לדבר במשפטים ברורים ומנוסחים היטב. כל מי שישמע אותם יוכל להבין בדיוק רב את כוונתינו. בתשעה באב אנו לא מדברים, אנו מקוננים. יושבים על הארץ, בצום, לא לומדים תורה, לא אומרים שלום זה לזה, לא עובדים, יושבים ומקוננים בבכי, בצער. חורבן בית המקדש הוא חורבן האומה, חורבן חיינו, כאן אין לנו יכולת לדבר במשפטים ארוכים, הבכי הוא השפה האמיתית המבטאת את עוצמת רגשותינו, והיא המפנימה בנו באופן העמוק ביותר את חסרוננו באבדן המקדש. הבכי הלאומי הגדול שלנו, האובדן הנורא של עיר הקודש והמקדש, היום הנורא של ט' באב שנוספו לו עוד צרות רבות במהלך גלותינו, הוא החודר בלבבנו פנימה כתוכחה מגולה, יחד עם דברי משה שבפרשת דברים, ויחד עם מגילת איכה, נבקש מרבונו של עולם להחזיר אותנו אל עצמנו, אל מקדשנו, אל תוכן חיינו. ובשנה זו באופן מיוחד נתפלל שלא נחריב יותר, לא נתפלג יותר, נפסיק את שנאת החינם שבתוכינו, נחדש כוחות חיים, נחדש את רוח האומה ונחזור לבריאות ואיתנות, בע"ה, אמן.
