Array
(
    [_edit_lock] => Array
        (
            [0] => 1477396051:5
        )

    [_edit_last] => Array
        (
            [0] => 5
        )

    [_thumbnail_id] => Array
        (
            [0] => 9794
        )

    [tie_sidebar_pos] => Array
        (
            [0] => default
        )

    [tie_post_slider] => Array
        (
            [0] => 184
        )

    [_yoast_wpseo_focuskw_text_input] => Array
        (
            [0] => בראשית
        )

    [_yoast_wpseo_focuskw] => Array
        (
            [0] => בראשית
        )

    [_yoast_wpseo_linkdex] => Array
        (
            [0] => 64
        )

    [_yoast_wpseo_content_score] => Array
        (
            [0] => 30
        )

    [_yoast_wpseo_primary_category] => Array
        (
            [0] => 324
        )

    [tie_views] => Array
        (
            [0] => 716
        )

    [essb_cached_image] => Array
        (
            [0] => https://zhk.wpengine.com/wp-content/uploads/2015/06/hukat.jpg
        )

    [rank_math_primary_category] => Array
        (
            [0] => 324
        )

    [rank_math_focus_keyword] => Array
        (
            [0] => בראשית
        )

    [rank_math_robots] => Array
        (
            [0] => a:1:{i:0;s:0:"";}
        )

)

פרשת השבוע: בראשית

שתפו

א. מחכים לשבת

ההמצאה הישראלית המופלאה שנקראתשבת, היא אחת הטובות הגדולות ביותר שניתנה לעולם. מי לא מחכה לשבת?  תלמידי בתי הספר, חיילים, בני משפחה, שמחות הכל בשבת. יום ששובתים בו מכל סדר היום המטורף של העולם שלנו, יום שכולו מנוחה, כולו משפחה, כולו קדושה. אפשר לחוש בריח של שבת ברחוב הישראלי שלנו, בטעמם של תבשילי השבת, בנינוחותם של האנשים המטיילים ברוב, בילדים שמוצאים זמן לגני השעשועים, בשקט הזה המתאים כל כך ללילות השבת שלנו. לו היינו זוכים ורחובות הערים שלנו כל שבת היו נראים כפי שנראים ביום הכיפורים, אין מכוניות (גם לא אופניים), אין חנויות פתוחות, אין עסקים, אין בחירות, הכל במנוחה. אין ספק שהמשפחות שלנו היו שלוות יותר, וחיינו היו נקיים יותר ובריאים יותר, אם היינו מאפשרים לעצמנו שבת אמיתית. אולי זו כוונת חז"ל באומרם: "אם היו ישראל משמרים שתי שבתות מייד נגאלים". פרשת השבוע שלנו, הפותחת את ספר בראשית מביאה את סדר בריאת העולם, מה ברא ה' בכל יום, ואז כשעוברים שישה ימים מגיע היום השביעי, ובו אין יצירה ואין עשיה. הקב"ה שאינו זקוק למנוחה, נח. ואנחנו ברואיו, גם אנו נדרשים לעשיה: "ששת ימים תעבוד", אבל אין עשיה בשבת, "וביום השביעי שבת לה' אלוקך לא תעשה מלאכה אתה ובנך…"

ב. למה לשבות?

בתורה מופיעים שני טעמים לשבת: "זכר למעשה בראשית", ו"זכר ליציאת מצרים". כך כתוב בעשרת הדיברות שבפרשת ואתחנן, שבספר דברים: " וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים ויוציאך ה' אלוקך משםעל כן ציוך ה' אלוקך לעשות את יום השבת" (דברים ה' ט"ו). ומסביר שם רבנו האור החיים הקדוש, שכשאדם מישראל שובת ביום השבת נזכר שמקור מנוחתו הוא האלוקים שהניח לו מכל משעבדיו. השביתה של השבת מזכירה את תחושת החופש הראשון אותה חווינו ביציאת מצריים. אולם בעשרת הדיברות שבפרשת יתרו מוזכר טעם אחר: "כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ את הים ואת כל אשר בם וינח ביום השביעי על כן ברך ה' את יום השבת ויקדשהו" (שמות כ' י"א). שני טעמים אם כן לשבת, זכר לבריאת העולם, וזכר ליציאת מצרים. אולם כשנתבונן בטעם המזכיר את מעשה בראשית, נצטרך לשאול: האם זה שהקב"ה שבת, מחייב גם אותנו לשבות?  האם יש מקום להשוואה בין בורא העולם לאדם הקטן, האם יכול להיות שאנחנו נשבות כי הוא שבת? הרי ריבון העולם מצד גדלו ועוצמתו לא ניתן להשוואה לשום בן אנוש ומה המקום לשביתה הזו אצלינו?  מה רצה הכתוב ללמד אותנו באמירה זו?

ג. וביום השביעי יהיה לכם קודש

כדי להתבונן בסוגיית השבת, נביא דוגמא נוספת לחשיבותה ולייחודה של השבת: כבר בפתיחת ביצוע עבודות המשכן קובעת התורה את סדרי העדיפויות שלנו: "ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי יהיה לכם קודש, שבת שבתון לה' כל העושה בו מלאכה יומת" (שמות ל"ה, ב'), ומסביר רש"י שם בשם חז"ל: "הקדים להם אזהרת שבת לצווי מלאכת המשכן לומר שאינו דוחה את השבת". סדרי העדיפויות שלנו עכשיו ברורים, אמנם קדושת המשכן על כלי הקודש שבו הם חשובים מאד, ואמנם כאן מתקיים האידאל השלם של "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", ואף על פי כן קדושת השבת קודמת. יעבדו בצלאל ואהליאב וכל אנשי חכמת הלב בכל ימות השבוע, ויתנדבו ויעשו את כל כלי הקודש ויעמידו את המשכן, אבל ביום שישי עם שקיעת השמש יעצרו כל מלאכה ויכבדו את השבת בשביתה מכל מלאכה גם מלאכת קודש, ויקבלו שבת ככל שבתות השנה. נלמד אנחנו מכאן: אם אפילו בשביל לבנות משכן ומקדש נאסר לחלל שבת, אם אפילו למטרה של קדושה אסור לעשות מלאכה על אחת כמה וכמה שבשביל שום צורך אחר שאיננו פיקוח נפש לא תחולל השבת. ולמרות הפסדים כספיים גדולים, ועל חשבון צרכים אחרים ולעיתים אפילו בריאותיים לא חיללו ישראל שבת. אבל יש להתבונן בדבר, מדוע השבת אכן חשובה יותר? מה מבטאת השבת שלמרות קדושת המשכן לא חיללו אותה?

ד. השבת דוקא לישראל

ייחודה של מצות השבת נוגע לעצם קדושת עם ישראל, ולכן לא ניתנה השבת אלא לעם ישראל, כך אנו אומרים בתפילת שחרית של שבת: "ולא נתתו ה' אלוקנו לגויי הארצות, ולא הנחלתו מלכנו לעובדי פסילים, וגם במנוחתו לא ישכנו ערלים, כי לישראל עמך נתתו באהבה לזרע יעקב אשר בם בחרת". ומסביר בפרשתינו הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל: השבת היא לא מצוה ככל המצות, ולא לחינם מסרו ישראל נפשם עליה בכל הדורות, השבת שייכת דוקא לישראל ומבטאת את סגולתם המיוחדת. העולם שלנו נברא כדי לעשות, ליצור ולפעול טוב בכל דבר ובכל זמן. השביתה, הפסקת המלאכה איננה טובה, ולא מהוה חלק מסדר העולם. אבל היא רומזת אל מה שמעבר לעולם הזה. השביתה בשבת מלמדת שיש משהו מחוץ לגבולות העולם החומרי והמעשי, השבתת עולם העשיה באה כדי לתת מקום לעולם הפנימי העמוק יותר. ישראל מקורם לא בעולם הזה בלבד, ישראל כאומה, באופן מהותי שייכים לרבדי חיים עמוקים יותר, ישראל שייכים למציאות של "עולם הבא" – עולם שכולו שבת, כשאנו שובתים בשבת אנו מבטאים בכך את נקודת העצמיות האמיתית שלנו, את החיבור שלנו אל מושגי הקודש של עולם האמת, ולכן אף על פי שבעולם של עשיה אסור לשבות, אנחנו כאומה שובתים, ומגלים בזה את עצמנו. לכן למרות קדושת המשכן, ולמרות חשיבות עשייתו, קדושת ישראל עצמן קודמת, וקדושת השבת מחוברת בקדושת ישראל.

ה. פנים מאירות של שבת

כשברא אלוקים את העולם שלנו, הכניס בו בסדר החיים שבו את השבת. הרי אין לו שום צורך במנוחה, כמו שבריאת העולם לא היוותה עבורו שום טורח או עול מעייף. אבל ביסודו של עולם נבראה השבת כדי לתת רווח בסיסי לאדם להבחין שלא הכל נמצא תחת רשותו ותחת עשייתו. יש משהו שמעבר ליצירתנו ולכוחנו, יש פנימיות לעולם, יש בורא, יש עולם רוחני גדול שהשבת מחברת אותנו אליו. כך גם כותב רבי אברהם אבן עזרא בפרשתינו, שהדעת הרוחנית מתרבה באדם בשבת, והשגתו גודלת. וכך ניתן להבין גם את דברי חז"ל שאינו דומה מאור פניו של אדם בשבת למאור פניו בחול. חז"ל כבר אמרו שאינו דומה מאור פניו של אדם מישראל בשבת למאור פניו בחול, מאור הפנים הוא תוצאה מההבדל הפנימי שמתרחש בישראל בשבת. גדולים ואנשי מעשה היה ניכר על פניהם עוצמת השבת וקדושתה, מאור פניהם, והעוצמה הרוחנית המוקרנת מהם היה מיוחד כל כך בשבת, שגם אדם רגיל יכול היה להבחין בכך. בימים אלה אנו זקוקים למאור פנים, מאור פנים של בן אדם לחברו, מאור פנים בתוך המשפחה, מאור פנים בין סוגים שונים בתוך החברה שלנו. לשבת יש סגולה בדוקה של הארת פנים, היא מאירה פנים במנוחה שלה ובשלוה שהיא נוסכת בנו, וכשיש בנו עצמנו מאור פנים אנו מסוגלים יותר להקרין מאור פנים גם על סביבתנו, שבת שלום.

כתבה מעניינת:

פרשת השבוע פרשה מעודכן 2018

פרשת תצווה: פורים קטן

שתפובס"ד אדר א' ואדר ב' לוח השנה העברי כפי שאנו מכירים אותו, כשהתאריכים בו ידועים …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *