זהר.נט חדשות כרמיאל
א. האמירה היהודית בכל הדורות
אנו עוברים משבוע שחל בו אבל לאומי של תשעה באב לתחילת שבוע ליום של שמחה –ט"ו באב. ימים של משמעות, של תוכן, של מעברים מעידן לעידן, ממקם אחד בנפש למשנהו. בצום תשעה באב, שכידוע אסור ללמוד בו את דברי התורה הרגילים, מפני שהם גורמים לשמחה ללומד, עסקתי בקריאה של ימי הצרות של ישראל, בעיקר איימי שואת אירופה, שעברה על האומה שלנו בדור האחרון. אני ממשפחה של ניצולי שואה מצד אמי, וסיפור הצלתם של משפחות סבי וסבתי, כמו אימת המוות וזיכרון רוב בני משפחתם שנספו, היה חי בביתנו. מתוך קריאה בספר "אני מאמין" המתאר את הזוועות, כמו את גבורת הנפש של יהודים פשוטים וגדולים כאחד, עולה קריאת שמע הנלמדת בפרשתינו, כקריאה המבטאת את עיקר אמונתו של כל יהודי באשר הוא. העולים על המוקד, בכל תפוצות ישראל, עלו כשפסוק זה על שפתיהם. הוא מבטא יותר מכל את ההזדהות של ישראל עם אלוקיו. הפסוק הממליך את הקב"ה על העולם כולו, וקובע כי הכל בהשגחתו, והכל ברצונו. עומד היהודי הבודד מול אויבו האכזר, ובעוצמת נפש גדולה מכריז, כי לא האויב הוא זה ששולט בעולמו, לא הוא קובע את סדרי חייו, רק אלוקיו עמו, אפילו בשעה הקשה והנוראה מכל. יש פוסקים שכתבו כי כשאדם אומר קריאת שמע בבית הכנסת או בביתו, קריאת שמע של שחרית וערבית, צריך הוא לדמיין לעצמו את שעת מסירות הנפש, להתאחד ברגע המלכת ה' עם כל ישראל, שהמליכו את ה' במיתתם. מקורה של קריאת שמע הוא בפרשתינו, ונעסוק בה רק מעט בגיליון זה.
ב. "שמע ישראל" – עם ישראל או ישראל אבינו?
"שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד" – זוהי עיקרה של קריאת שמע, יחד עמה אנו קוראים את פרשת "ואהבת" הסמוכה לה, את פרשת "והיה אם שמוע" שנקרא בע"ה בשבת הבאה בפרשת עקב, ואת פרשת "ויאמר" – פרשת ציצית המופיעה בפרשת שלח שבחומש במדבר, כל שלושת הפרשיות הללו נקראים "קריאת שמע". אולם כפי שהזכרנו עיקרה של קריאת שמע היא הפסוק הראשון, הפותח בביטוי: "שמע ישראל". בפשטות הכוונה שמע עם ישראל ותתבונן: ה' הוא אלוקינו ה' הוא אחד. , כך פירש הספורנו: שמע – התבונן והבן זה". ולפי זה משמעות הדבר הוא קריאה אלינו פנימה להתבוננות ולמחשבה. אולם חז"ל מספרים לנו כיצד נולד ביטוי זה :"אמר ר' שמעון בן לקיש: 'ויקרא יעקב אל בניו ויאמר האספו ואגידה לכם' – בקש יעקב לגלות לבניו קץ הימין ונסתלקה ממנו שכינה. אמר: 'שמא חס ושלום יש במיטתי פסול, כאברהם שיצא ממנו ישמעאל וכאבי יצחק שיצא ממנו עשיו?' אמרו לו בניו: 'שמע ישראל: ה' אלהינו ה' אחד. כשם שאין בלבך אלא אחד, כך אין בליבנו אלא אחד.' באותה שעה פתח יעקב אבינו ואמר: 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד'." (פסחים נ"ו). ישראל אם כן זהו יעקב אבינו, וכשאנו קוראים את קריאת שמע אנו מצהירים לא רק על אמונתנו הברורה בבורא העולם, אלא גם על הזדהותנו כבני יעקב, וכמו אז גם אנחנו בני יעקב אבינו מצהירים כי אין בליבנו אלא אחד,
ג. "ה' אלוקינו" – מה הכוונה בכך?
הביטוי "אלוקים" הוא ביטוי מוכר ושגרתי, משתמשים בו רבים בהקשרים שונים, אולם משמעותו המרכזית היא כלפי בורא העולם, וצריך להבין למה בדיוק אנחנו מתכוונים בביטוי זה. שמות רבים יש להקב"ה בתורה, הרבה ביטויים ושמות מפני שאין בכוחינו באמת לתת ביטוי מפורש לשמו של ה'. ולכל ביטוי כזה משמעות וכוונה, וכל ביטוי כזה מבאר כוח מכוחות ה' המתגלים בבריאה. רבותינו מסבירים את הביטוי "אלוקים" כשלטון ומלכות, ה' אלוקינו פירושו הוא תקיף ובעל היכולת והוא בעל הכוחות כולם. ההכרזה הזו שלנו היא מסדרת בתוכינו את סדרי העדיפויות, סדר החיים הפנימי, מי מנהל את העולם, מיהו בעל הכוחות הפועלים בעולם. אל מי צריך לכוון במעשינו, ומה הם המעשים הרצויים ושאינם רצויים בחיינו. אם מנהל העבודה שלי הוא אחראי לחיי הכלכליים, אני צריך לא לריב איתו, צריך לסור למשמעתו, ולעיתים לוותר על ערכים, על אמיתות, על דברים שמגיעים לי או לאחרים כדי "להסתדר" בעבודה. אם הקב"ה הוא מנהל העבודה של כולנו, אז מנהל העבודה האנושי לא יוכל לשנות את ערכי חיי, את האמיתות בהם אני חי, את אמונתי. הקריאה הזו שאנו קוראים פעמיים בכל יום, מעלה על ראש חיינו את המוסר, הטוב והצדק, את האמון במוסר וביושר, זהו רצון ה', והוא הגובר על אינטרסים אנושיים קטנים. והוא המחייב את כולנו לאהבה ולקדושה, להניח מעל הכל את האלוקי והנצחי, ולהניח רק מתחתיו את הצורך האנושי.
ד. "ה' אחד" – בורא אחד ומאחד.
הביטוי המסיים את קריאת שמע הוא: "ה' אחד". פשטות הביטוי הזה מכוונת כנגד מאמיני דתות השקר, המתפללים ליישויות שונות, או המצרפים לבורא גם אישה או בריאה נוספת. אנו מאמינים בבורא אחד. אולם מעבר לשאלה האם יש אחד או שניים חלילה, יש באמירת אחד משהו נוסף. הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל בספרו עולת ראיה על סידור התפילה, מבאר: "האחד הוא ציור הכל, שהוא כולל כל הכוחות הפרטיים, באחדות אחת" אם ננסה להתבונן בדבריו, נאמר כך: העולם מגוון מאד, ומלא בכוחות מורכבים שלעיתים נראים הפוכים זה מזה, וסותרים זה את זה. המתבונן החיצוני עלול לחשוב כי בעולם מתרוצצות מגמות שונות, כוחות שונים, שאין להם קו אחד המנחה אותם. כשאנחנו אומרים "ה' אחד" – פירוש הדבר שכל מה שנמצא בבריאה, כל הכוחות אפילו האש והמים, כולם תחת הנהגת ה', וכולם גם הבריאה האנושית, ישראל והעמים, אויבים ואוהבים, כולם מביאים לידי ביטוי בסוף את דבר ה', וכולם חלק מהבריאה. לפי ההלכה כשאומרים אחד מאריכים באות ד', ומכוונים לארבעת רוחות השמים, ולפי זה הכוונה שכל ארבעת הרוחות, על כל מה שיש בהם, על כל ריבוי ושינוי גווניהם, הכל אחד, תחת הנהגה אחת, תחת בורא הכל, האור והחושך הטוב ומה שנראה לנו רע.
ה. המצוה הראשונה
כשנער בן שלוש עשרה מתבגר והופך להיות בר– מצוה, המצוה הראשונה שהוא מקיים היא מצות קריאת שמע של ערבית. כך נפתחת חובתו במצות. המסכת הראשונה במשנה ובגמרא היא מסכת ברכות, והמשנה הראשונה פותחת במילים: "מאימתי קורין את שמע בערבית", פתיחת סדר הלימוד של אדם מישראל היא קריאת שמע, כמו פתיחת סדר היום שלו, כמו פתיחת תחילת קבלתו את המצוות. חשיבותה של קריאת שמע ניבטת אלינו מתוך הראשוניות שלה, ומתוך צעקותיהם של הרוגי מלכות הקוראים אותה בקול רם. התייחד זמן קריאת שמע – כך מסביר רבי צדוק הכהן מלובלין, בספרו צדקת הצדיק אות ב–ג' – שלא נקבע לו זמן אובייקטיבי, כלומר בוקר או ערב, אלא זמן סובייקטיבי, כלומר "בשכבך ובקומך". זמן שכיבה וזמן קימה תלוי באדם, בוקר וערב לא תלוי באדם. את קבלת עול מלכות שמים אנו מתאימים לאדם. מייד כשקם בבוקר, הוא זוכר את ריבונו, ולפני שהולך לישון זוכר מי מעליו, כדי שקריאת שמע לא תהיה קריאה מהשפה ולחוץ, אלא קריאה פנימית, המבינה את משמעות קריאתה.
