Array
(
    [_edit_lock] => Array
        (
            [0] => 1540463425:5
        )

    [_edit_last] => Array
        (
            [0] => 5
        )

    [_thumbnail_id] => Array
        (
            [0] => 20246
        )

    [_wp_page_template] => Array
        (
            [0] => default
        )

    [tie_sidebar_pos] => Array
        (
            [0] => default
        )

    [tie_post_slider] => Array
        (
            [0] => 184
        )

    [_the_champ_meta] => Array
        (
            [0] => a:5:{s:7:"sharing";i:0;s:16:"vertical_sharing";i:0;s:7:"counter";i:0;s:16:"vertical_counter";i:0;s:11:"fb_comments";i:0;}
        )

    [_yoast_wpseo_content_score] => Array
        (
            [0] => 30
        )

    [photographr] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [_photographr] => Array
        (
            [0] => field_526e88dd85757
        )

    [journalist] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [_journalist] => Array
        (
            [0] => field_526e890585758
        )

    [youtube] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [_youtube] => Array
        (
            [0] => field_5309e571a1762
        )

    [youtube2] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [_youtube2] => Array
        (
            [0] => field_5371dcbebf175
        )

    [_yoast_wpseo_primary_category] => Array
        (
            [0] => 324
        )

    [tie_views] => Array
        (
            [0] => 229
        )

    [rank_math_primary_category] => Array
        (
            [0] => 324
        )

    [rank_math_robots] => Array
        (
            [0] => a:1:{i:0;s:0:"";}
        )

)
פרשת השבוע פרשה מעודכן 2018

פרשת וירא: להכניס זרים הביתה?

שתפו

בס"ד

התורה לא מספרת לנו כמעט על מידותיו המיוחדות של אבינו הראשון, אברהם. שלא כמו בפרשת נח לא כתוב עליו שום תואר מקדים, לא צדיק ולא תמים, מיעטה התורה  בפרוט תאריו, אך תיארה בפרוט רב בתחילת פרשתנו את מידת הכנסת האורחים שלו. דוקא מידה זו נבחרה כדי לשרטט בפנינו את אישיותו המיוחדת. במבט נוסף נראה כי מידת הכנסת האורחים נזכרת פעם שניה בפרשתנו בפרשת סדום. לוט אמנם מכניס את המלאכים לביתו אך אנשי סדום תובעים את הוצאתם מן הבית. קלקולה הגדול של  סדום, אומרים חז"ל במדרש, היה באופן מרכזי סביב ההתנגדות וההתעמרות באורחים, שהיו ברובם עניים שביקשו לנוח. מהי משמעותה של מצות הכנסת אורים, מדוע היא חשובה כל כך, מה באה התורה להדגיש בפנינו בהבלטת עניין זה בדוקא?

אברהם מכבד בעצמו את אורחיו

לא היו חסרים עבדים ומשרתים בבית אברהם, הפסוק מעיד על כך במפורש: "ויהי לו צאן ובקר וחמורים  ועבדים ושפחות". יש מי שיעמוד בפתח האוהל ויקבל אותם, ויש מי שיכין להם סעודה, יש מי שידאג למים, ואברהם יכול לבטח לנוח בחדרו. אבל לא כך הוא נוהג:

1. הוא עצמו יושב פתח האוהללראות אם יש עובר ושב ויכניסם

2. הוא עצמו רץ לקראתם ודואג להכניסם פנימהלמרות שהם נראים לפניו  כאנשים פשוטים.

3. אברהם דואג למקום נח תחת העץ, הוא לוקח בעצמו את הלחם עבורם.

4. "וימהר אברהם האוהלה אל שרה ויאמר מהרי שלוש סאיםועשי עוגות"  במהירות ובזריזות

    שלא יתעכבו חלילה האורחים .

5. כולם שותפים בהכנות: אברהם מכניס ומכבד, שרה אופה עוגות, ישמעאל הבן מכין את הבשר

    הבית כמרקחה לקראת אורחים סתמיים  ופשוטים.

6. "והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו" – לא נעזר בעבדיו, הוא עצמו מגיש את האוכל לאורחיו.

ביתו הפתוח של אברהם, הוא ביטוי למידת החסד הגדולה הפרושה על האוהל המיוחד הזה. אולם כל זה דורש התבוננות רבה, מדוע רואה אברהם חשיבות גדולה דוקא במצוה זו

בסדום שונאים אורחים

חז"ל מתארים בפרוט את החוקים  הסדומיים, בעלי האופי האכזרי, אם נעיין בהם נמצא את חלקם הגדול עוסק באורחים הבאים לסדום: "היתה להם מיטה שהיו משכיבין בה אורחים. אדם ארוךקצרוהו, קצרמתחוהוכך התנו ביניהם אנשי סדום, מי שיזמין אדם לבית המשתה יפשטו טליתוריבה אחת הוציאה פת לעני בכדה, עברו שלושה ימים ולא מת התגלה הדבר, טשו את הריבה בדבש והעמידוה על גג החומה ובאו דבורים ואכלוהמעשה בשתי נערות שירדו למלאת מים מן המעיין, אמרה אחת לחברתה למה פניך חולניות? אמרה לה: כלו מזונותינו וכבר אנו נוטים למות. מה עשתה? מלאה את הכד קמח והחליפו, נטלה זו מה שביד זו וזו מה שביד זו . כיון שהרגישו אנשי סדום בדבר נטלוה ושרפוה…" עוד רבו סיפורי האימה על התנהגותם האכזרית של אנשי סדום בעניים האורחים ובמארחיהם, וחז"ל מגלים לנו בכך מדוע עונשם היה אכזרי כל כך, מידה כנגד מידה להתנהגותם.  מדוע נטפלו אנשי סדום דוקא לאורחים? מדוע חוקי הרשע של סדום התמקדו בהם ובדואגים להם?

להכניס אורחיםולצאת מעצמנו

ישנן מצות הדורשות מהאדם פעולה מסוימת כהנחת תפילין וציצית, ישנן מצוות הקשורות בעשיה למען השני כנתינת צדקה הפרשת תרומות ומעשרות ועוד. ייחודה של מצות הכנסת אורחים היא בכך שהאורח המתארח בביתך, בפרטיותך, במקום הנוח לך. אני לא מבצע פעולה עבורו ומסתלק לי לעצמי, כאן אני מכניס את האורח לתוך ביתי, הוא נחשב כעת חלק ממני ממשפחתי. זהו הקושי הגדול בהכנסת האורחים וזוהי גם מהותה של המצוה.  בביתו של אברהם לכל אחד יש מקום, בני הבית כולם שותפים לארוח, כולם יוצאים מגדרם כדי לתת לאורחים תחושה של שותפות. האוהל פתוח בטבעיות, אין חוסר נעימות בכניסה אליו, וקבלת הפנים החמה של אברהם מסירה כל תחושת זרות בבית.  בסדום רוצה כל אחד לחיות לעצמו, להנות מנכסיו לבדו, האורח מפריע לפרטיותו של בעל הבית,  חוקי זכויות האדם לפרטיות התנגדו לאורח כלשהו, אין להכניס זרים לסדום. באופן עמוק יותר נאמר אולי כך: אורח שלא ידענו מראש על בואו, מישהו שהפתיע אותנו, שנתקע כרגע בלא מקום אכילה או שינה, מישהו שזקוק לנו כרגע, הוא לא חלק מהחיים המסודרים שאנחנו קבענו ואנחנו החלטנו, הוא בא בהפתעה, לא מאיתנו כי אם מסדר ההשגחה האלוקית.

פרקי אבות

"שמעיה אומר: אהוב את המלאכה…" (אבות א' י'). מי מאיתנו לא מתלונן מדי פעם שהעבודה שהוא עושה קשה או לא מתגמלת, ושהוא עושה מעל ומעבר, ולא מספיק רואים את זה, ושהוא חולם על הרגע שיצא לחופשה או לפנסיה….  אבל המשנה במסכת אבות מלמדת אותנו את מה שבתוככי ליבנו אנחנו יודעים, המלאכה נותנת לנו חיים ומשמעות. היא משאירה אותנו בריאים, ועושה אותנו נחוציםמישהו אכן צריך אותנו. מי שמתבונן ימצא שהמילה מלאכה והמילה מלאך מרכיבים את אותם האותיות, מלאך הוא שליח, מלאכות היא שליחות, והמלאכה שאנו עושים היא השליחות שלנו. בואו ונעשה את המלאכה מתוך תחושת שליחות, מתוך משמעות, ואז נגיע לדברי המשנה: אהוב את המלאכה.

אקטואליה מזוית יהודית

איך מטפלים בנער חצוף? – שיטת החזון איש

כשעלתה על הפרק שאלת היחסים בין הורים לילדים שיצאו לתרבות רעה, רחמ"ל, אמר: שינסו למשכם בעבותות של אהבה ולא לדחותם, חלילה. עבותות של אהבה. זה לא איזה פתגם מודרני, למעשה זה ממש פסוק (הושע י"א ד'): "בְּחַבְלֵי אָדָם אֶמְשְׁכֵם, בַּעֲבֹתוֹת אַהֲבָה". יש לנו כאן נער שמבט ראשון נראה חצוף, רשע, כפוי טובה. ראוי היה להתייחס אליו אולי בהתאם, לדחות אותו, כדי שלא לתת לו לגיטימציה, כדי שהאחרים יראו וייראו. אבל לא כך אומר החזו"א. החזו"א התיחס אליו בגישה אחרת, הוא רואה את הנער הזה כטובע, נאבק בגלי הדחיה, וסובר שיש רק חבל אחד שיכול להציל אותו. ממה עשוי החבל הזה? החבל עשוי מעבותות של אהבה. זו התרופה למחלה! הדחייה לא מועילה, רק מחמירה את המצב, ולכן מזה צריך להתרחק ('ולא לדחותו כלל'), לעומת זה, האהבה היא התרופה. אז מעבר למלחמות הדת הציבוריות שבהן החזו"א לחם ללא פשרות להעמיד חומת הדת, מול נער מבולבל, לא יועילו כלי הדחיה, אלא צריך סט כלים אחר לגמרי מעולם האהבה. (כיכר השבת.)

אורות השבוע

"ימיו של האדם, עוצמת חייו וייעודו, קשורים למהלך האלוקי של תמונת הגאולה הכוללת, בעוד שניתוק ממהלך זה, הריהו כצמצום החיים וכהתעלמות מהמעיין המנביע מים בריאים וזורמים" מתוך לחיות בעקבהרב אלישע וישליצקי

כתבה מעניינת:

פרשת השבוע פרשה מעודכן 2018

פרשת תצווה: פורים קטן

שתפובס"ד אדר א' ואדר ב' לוח השנה העברי כפי שאנו מכירים אותו, כשהתאריכים בו ידועים …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *