פרשת וישב – ממכירת יוסף לחג החנוכה

א. פרשיות של נצח

יש אירועים בחיי האדם שמותירים בו רושם לשנים ארוכות. אירועים משמחים רבי משמעות, או חלילה אירועים מצערים וקשים שנשארים חרוטים בנפשו לכל ימיו. מי שחייו ניצלו מסכנה גדולה לא ישכח את הרגע הנורא, ומי שבשורה גדולה תפסה אותו ברגע מסויים ינצור אותו לכל ימיו. כמו בחייו של היחיד כך גם בחיי אומה, יש אירועים בלתי נשכחים, כעין טראומות לאומיות. לדוגמא: חז”ל אומרים שכשהמרגלים רצו להניע את ישראל מלרצות להיכנס לארץ, הם אמרו משפט קצר המזכיר להם משהו קשה וכואב: “עמלק יושב בארץ הנגב”, די במשפט “תמים” שכזה כדי לגרום חשש ופחד בישראל, שהרי עמלק נלחם בישראל: “ויזנב בך כל הנחשלים אחריך, ואתה עייף ויגע”, לכן הם מסתפקים במשפט זה כדי ליצור פחד ולזרוע בהלה.  נדמה לי שכך קורה גם בפרשתינו, מכירת יוסף היא אחד מהאירועים ההיסטוריים הבלתי נשכחים, ואחד מהחטאים שפגעו בכל תולדות ישראל יותר מכל חטא אחר. במאבק הגדול שבין בני יעקב, מאבק שהוא עמוק ורוחני, מוכרים האחים את יוסף כעבד לישמעאלים, ולא חסים על אח, ולא על אב זקן, ומתוך טעות נוראה מגלגלים את האומה כולה לשרשרת ארוכה שבה יעמדו בני יוסף מול בני יהודה, והאחדות מתרחקת. אבל צריך להקדים ולהדגיש: אנו עסוקים בבני יעקב שנים עשר שבטי ישראל, גדולי רוח, וצדיקם ושלמים, ויש להתייחס אל החטא הזה לפי גודל מדרגתם, ולראות מה אנו בקטנותינו מסוגלים ללמוד מהסוגיה הקשה הזו.

ב. קנאת האחים ביוסף

הפסוק מקדים לקנאת האחים עובדה חשובה: “וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקונים הוא לו ועשה לו כתונת פסים. ויראו אחיו כי אותו אהב אביהם מכל אחיו וישנאו אותו…” (בראשית ל”ז ד’-ה’). קנאת האחים נובעת מאהבת האב את יוסף ומהעדפתו אותו על כולם. איננו עוסקים בקנאות קטנות, ואיננו מדברים על סכסוכי שכנים קטנים, מה גורם לבנים הגדולים הללו, מייסדי ישראל, לקנא כל כך ביוסף, עד כדי מוכנות נפשית להרוג אותו:”לכו ונהרגהו ונשליכהו באחד הבורות”, וכך שואל הרש”ר הירש כאן: “הן אין לנו עסק עם חבר שודדים ורוצחים, אשר הנקל להם להרוג ולרצוח בעבור כותונת”. מתחדדת אם כן שאלתינו, מה באמת מניע אותם למעשה נורא שכזה?  רבי עובדיה ספורנו  בפירושו כאן מזכיר עיקרון שעל פיו אולי נוכל לעמוד על דעת השבטים במכירת יוסף. הייעוד של בית אברהם היה להקים את בית ישראל, האבות ידעו שיקום העם מתוך בניהם, כך בית יצחק ורבקה וגם בית יעקב, התפללו שמהם אכן תצא האומה הנבחרת. והנה אברהם איננו מוליד את השבטים המיועדים, שהרי יצחק נשאר אבל ישמעאל נדחה, וגם בבית יצחק כך הם הדברים, יעקב נשאר ועשיו נדחה. התנהגותו של יוסף, הביקורת שלו על אחיו:”ויבא יוסף את דיבתם רעה אל אביהם”, החלומות המתנשאים שלו על אחיו, מעוררים חש כבד בליבם שאם יוסף ישתלט על בית יעקב יידחו הם מפניו, וייבנה בית ישראל בלעדיהם. וחלילה יידחו כל השבטים מפני יוסף. החשש הנורא הזה מביא אותם לחשוד ביוסף שמראש הוא מחפש רעתם, וגם כשמגיע יוסף לשאול לשלומם בטוחים הם כי הוא מתנכל להם.

ג. מלחמה על החיים

החשש להידחות אצל יעקב אבינו, הפחד שמא יישארו כמו עשיו וישמעאל מחוץ לעם ישראל, מביא את השבטים לפעול כדי שלא לצאת מעם ישראל. הם מוכנים להתעלם מצעקותיו ובכיותיו של יוסף שמתחנן אליהם ומבקש על חייו, הם מתעלמים מכאבו של אביהם הזקן מפני שהמלחמה שלהם מושתתת על ההישרדות בתוך בית אברהם. אבל אין הסבר זה מיקל על המעשה החמור, השלכותיו של חטא מכירת יוסף לא מסתיימים עם פגישת האחים  בפרשת ויגש, הדורות משלמים על חטא מכירת האח, מפני שזהו הנורא שבחטאים, זהו פירוד האומה ופירוקה חלילה. וכך אומר הנביא עמוס בהפטרת  השבת: “כה אמר ה’ על שלושה פשעי ישראל ועל ארבעה לא אשיבנו, על מכרם בכסף צדיק ואביון בעבור נעליים” (עמוס ב’). דורות ארוכים אחרי שכבר מתו יוסף ואחיו, עדיין לא נמחה החטא, והקב”ה עומד לפרוע את הדין מיד צאצאי האבות.דברי הנביא עמוס מוכיחים לא רק את גודל החטא במכירת יוסף אלא גם את גודל ההשפעה של מכירת יוסף בסדר תולדות ישראל. בעל ה”שם משמואל” כותב שפירוד הממלכה בימי שלמה המלך וירבעם בן נבט, מתחיל בחטאו של יוסף בכך שמוציא את דיבת האחים רעה, ובכך יוצר את הסכסוך שיביא למכירתו, וזאת דורות ארוכים אחרי מות יוסף ואחיו.

ד. עשרה הרוגי מלכות

קיסר רומי למד גם הוא תורה, אולם לא מתוך כוונה לדעת ולהשכיל, אלא כדי לדעת לרדוף את ישראל באופן זה, וכך מתאר המדרש: “פעם אחת היה יושב ועוסק בתורה ומצא כתוב: וגונב איש ומכרו ונמצא בידו מות יומת (שמות כ”א, ט”ז). … ושלח אחר רבן שמעון בן גמליאל וחבריו, ואמר להם: מי שגנב איש מבני ישראל והלך ומכרו, מה דינו? אמרו לו חייב מיתה. אמר להם: אם כן חייבים אתם מיתה, קבלו על עצמכם דין שמים. אמר לו: למה? אמר להם בשביל אחי יוסף שמכרו את יוסף … אמרו לו: אם אחי יוסף מכרו אחיהם אנו מה פשענו? ולמה תהרוג אותנו? אמר להם אם היו אחי יוסף היום בחיים הייתי תופשם ועושה בהם דין, עכשיו שאינם בחיים אעשה בכם דין שאתם שקולים כאחי יוסף במכירתו”. וכך נהרגים עשרה מגדולי ישראל שבתקופת המשנה, ובהם רבי ישמעאל כהן גדול, רבן גמליאל נשיא ישראל, ורבי עקיבא, ורבי חנניא בן תרדיון ועוד. חטא מכירת יוסף ועונשו רודפים את ישראל עוד דורות ארוכים, וישראל משלמים על כך כדי לתקן את יסוד החטא. הפרוד הנורא שבין הבנים, המתגלגל אחר כך לפירוק ממלכת ישראל למלכות יוסף ומלכות יהודה, וממשיך בפירודים נוספים הוא תוצאת המכירה הזו.

ה. מצות נר איש וביתו

ביום ראשון בערב יתחיל בע”ה חג החנוכה. אחת ההלכות המיוחדות לחנוכה הוא שההדלקה היא דוקא ביתית. ובלשון ההלכה:”מצות נר איש וביתו”, המצוה המיוחדת לבית. בכל שנה אנו קוראים את פרשיות יוסף ואחיו בסביבות החנוכה, ובוודאי שיש משמעות לדבר, אולי ניתן לומר שבחנוכה אנו עוסקים בחיזוק הבית פנימה, בהארת האור, בהדלקה פנימה, בתוך המשפחה בין האחים וההורים, ובין ההורים לעצמם והילדים לעצמם. חיזוק המשפחה המתלכדת דרך נרות חנוכה הוא הדרך לתיקון הבית הגדול, הבית הלאומי שלנו. טיבו של האור הוא  שאפילו מעט ממנו מגרש הרבה מהחושך, קצת הארה קצת אחדות, קצת אור של תורה והרבה חושך נעלם, הבורות העצלות הפרטיות נעלמו כלא היו כאשר אור גדול מופיע. חנוכה חל בחורף, החושך ארוך יותר, הקור מבודד אדם מחבירו, אבל האור מאיר יותר ומשמעותי יותר, נס החנוכה מלמד אותנו על היכולת שלנו להאיר, אם קצת פחות קנאה ויותר אחווה ואהבה נזכה לנבואת הנביא יחזקאל: “ואתה בן אדם קח לך עץ אחד וכתוב עליו ליהודה ולבני ישראל חבריו, ולקח עץ אחד וכתוב עליו ליוסף עץ אפרים וכל בית ישראל חבריו. וקרב אותם אחד אל אחד לך לעץ אחד והיו לאחדים בידך” (יחזקאל ל”ז, ט”ו). חג חנוכה שמח ומאחד.