פרשת נשא: בין חג הביכורים למתן תורה

א. על מה חוגגים?

חג השבועות שיחול אי”ה במוצאי שבת הוא חג שיש בו גוונים שונים, יש בו את חג הקציר, כך הוא נזכר גם בתורה, יש בו את מתן הביכורים, אנחנו קוראים לו חג השבועות בגלל ספירת העומר. אך עיקרו הוא חג מתן תורה, צריך להבין מה נותנת התורה לעמנו? מהי משמעות התורה? האם ספר חוקים בלבד שיש בו פרקטיקה של מעשים בלבד? האם תכלית האדם המקיים תורה ומצוות הוא רק עצם עשייתם? או שיש משהו אחר ומשמעותי יותר שהתורה נוסכת באדם? חסידים מספרים על האדמו”ר מגור מחבר הספר “שפת אמת”, שפעם אחת ביקר אותו אחד מחסידיו העשירים. הרבי התעניין במצבו הרוחני והכלכלי, שאל לשלום משפחתו, והתעניין בכל הקורות אותו. תוך כדי הדברים שואל הרבי את החסיד: ממה אתה חי? החסיד ענה: ב”ה מפעל העורות שלנו משגשג, ופרנסתנו ממנו ברווח. הרבי המשיך ודיבר עמו, ושוב חזר על שאלתו: ממה אתה חי? ושוב חוזר החסיד על תשובתו: כמו שכבר אמרתי לרבי, מפעל העורות שלנו משגשג, והפרנסה ברווח. ושוב ממשיך הרבי לדבר עם החסיד בדברי תורה, ותוך כדי הדברים חוזר ושואל שוב בפעם השלישית: ממה אתה חי? החסיד מביט במבט תמה על רבו, כבר אמרתי לרבי, מפעל העורות שלנו משגשג…. אבל הרבי הפסיקו: אני שואל אותך ממה אתה חי? מהי נקודת החיים שלך? האם חיותך היא ממפעל הערות שלך? האם אוצר החיים טמון במפעל העורות שממנו אתה מתפרנס?

 

ב. עולם עם משמעות?

העולם בו אנו חיים הוא תוסס מאד, ומגוון מאד. קצב החיים, הרצף של הצרכים השונים, הצורך בחיי תרבות ומשפחה, מביא את בני האדם אדם לחיות את חייהם בפני עצמם מתוך ניסיון להתמודד עם עולם מלא משימות, הלחוץ בזמן, ורצוף קשיים. מתוך צורת חיים זו אין יכולת בידינו לתפוס את המשמעות הכוללת שיש לעולם כולו. “ימי שנותנו בהם שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה”, אנו נפגשים עם חלקיות חיים שלנו, אבל האם אנו מסוגלים להרים את הראש ולראות לעולם כולו, על כל גווניו משמעות אחת? המהר”ל מפראג בספר נתיבות עולם מבאר את הסוגיה הזו בהרחבה. תורה איננה ספר חוקים לדרך התנהלות חיינו, היא גם לא ספרו של עם ישראל, תורה היא סדר העולם. העולם שלנו המגוון, שיש בו חי על כל מרחב סוגיו, ויש בו צומח ובריות שונות ומשונות, ים ויבשה אוויר ואש, שהוא מלא וממלא את הכל, יש לעולם הזה עמוד שדרה, יש בו סדר. דברים אינם מתרחשים בעולם סתם כך, יש לעולם הזה מכוון ומסדר, יש לעולם יעד לקראתו הוא הולך, יש לו תכלית ומטרה לשמה נברא. הסדר הזה הוא התורה. העולם של עד מתן תורה, הוא עולם של תוהו, אין בו משמעות מסודרת, והדורות הולכים ומבשילים, הולכים ומתבררים עד שמגיע זמן הופעת התורה. עכשיו העולם מבין את משמעותו ואת ייעודו. עכשיו נחשפת התכנית האלוקית המוצפנת בתורה. חז”ל מעידים שהתורה היתה קיימת אצל הקב”ה כבר אלפי דורות קודם שניתנה, כלומר המגמה האלוקית היתה ברורה כבר הרבה קודם, אבל בעולם לא נחשפה עד נתינת התורה בסיני. כך פותח המדרש בתחילת ספר בראשית: “בנוהג שבעולם מלך בשר ודם בונה פלטין (=ארמון) אינו בונה אותה מדעת עצמו אלא מדעת אומן. והאומן אינו בונה אותה מדעת עצמו אלא דפתראות (=גליונות נייר) ופנקסאות יש לו לדעת היאך הוא עושה חדרים, היאך הוא עושה פשפשין. כך הקב”ה מביט בתורה ובורא את העולם” (בראשית רבה א’,א’). התורה היא עצם סדר ומשמעות החיים בעולם, היא המגמה והמטרה אליה העולם שואף, היא מחוברת למקור האלוקי, ומבטאת אותו בנגלה בעולמנו.

 

ג. לא ספר אלא חיים

חז”ל המשילו את התורה לפנקס המכיל בתוכו את כל תכנית הבניין העולמי, העולם בנוי על פי התורה, התורה מתאימה בדיוק לעולם. אולם צריך להדגיש: אחרי שהבניין מוכן הפנקס במשל כבר לא נדרש, שהרי הבניין עומד. לא כן הוא בנמשל, התורה איננה ספר חוקים, ספר הוא דבר מת, התורה היא עוצמת החיים ונשמת החיים של ההויה כולה. היא הנותנת אנרגיה וחיות לעולם כולו. העוסק בתורה איננו קונה דעת בלבד, הוא מעצים את עצמות חייו. כל מי שעוסק בכל מדע שהוא, וודאי הלימוד משפיע קצת על סגנון חייו, והרגליו. כל למידה מעמיקה את החיים, אדם חושב יותר ומבין יותר חייו הינם בעלי משמעות גדולה יותר. אך בעולם הקודש התורה משנה את החיים, ומרוממת את החיים, יוצרת שינוי במציאות. עכשיו האדם הוא כבר בעל יכולות אחרות. וכמו שאמרו חז”ל במסכת יומא: “החש בראשו יעסוק בתורה”, אע”פ שאין התורה ספר רפואות כמובן, ובכל זאת היא מרפאה מפני שהיא יסוד המציאות וחיותה, ומי שמחובר אל המקור מתעצמים חייו. כך זקני תלמידי חכמים, בזקנתם תורתם מתברכת, בעוד זקני עמי הארץ מטפשים זקני תלמידי חכמים מחכימים. “עוד ינובון בשיבה דשנים ורעננים יהיו”, העולם משתנה והגוף משתנה עמו בעקבות התורה. במעמד הר סיני קיבלנו חיים, עוצמה, דרך, ומשמעות לכל הווייתינו. הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ”ל היה מוחה על הביטוי המיוחס לעמנו:”עם הספר”, אנחנו איננו עם הספר, ספר הוא אותיות מתות, אנחנו עם החיים.

 

ד. חג הביכורים וחג הקציר

בעין חיצונית המתבוננת בעניינו של חג השבועות, ודאי יהיה בלתי מובן הקשר בין נושאיו השונים של החג, מה היחס בין חג מתן תורה לחג הקציר? האם יש התאמה בין היותו של שבועות יום מתן תורה ובין היותו חג הביכורים? האם רק התאריכים קרבו בין שני הנושאים הללו? אולם אם נמשיך ונתבונן בדברינו הקודמים, אולי נבין יותר: התורה איננה ספר של חוקים דתיים, התורה היא ספר החיים של האומה, היא עוצמת החיים ותבנית העולם, היא האנרגיה שממנה החיים מושתתים. אנחנו צריכים להתרגל לתפיסה העמוקה הזו, שרואה בתורה לא רק הדרכה לבני ישראל בקיום המצוות, אלא משמעות ונשמה למציאות העולם כולו, משמעות שהיא עוצמת חיים וכוחות חיים לכל. אם כן לא יקשה בעיננו מדוע התורה בנתינתה וביום חגה היא הנותנת משמעות לעולם הטבע. הביכורים הוא העדות לפריחת הטבע ולהתחדשות החיים הטבעיים. התורה היא תוכן החיים, ונשמת החיים, מכוחה פורח הטבע, לכן יהיה נכון לחבר בין חג הביכורים וחג הקציר, שהם השמחה על תנובת הארץ עם הנשמה של כל הטבע היא התורה.

 

ה. דויד המלך וחג השבועות

מנהג ישראל לקרוא את מגילת רות בחג השבועות, וזאת מפני שדויד המלך נפטר בחג השבועות. דויד הוא יסוד המלכות של ישראל, “דויד מלך ישראל חי וקיים”-מפני שדויד מהווה את שורש ויסוד חיינו הלאומיים, והם הרי לעד יהיו קיימים. אבל למדנו כאן עוד עיקרון חשוב ויסודי: החיים הפוליטיים והמדיניים, יחסי החוץ עם מדינות שונות, כמו גם משרדי האוצר, והפנים. המשטר והצבא אינם מנותקים מתורה. הקודש נותן משמעות לכל המציאות, הוא מכוון את האומה ביסוד חייה, גם בחייה הריבוניים החוליים. התורה איננה חוק לאזרח הדתי, תפקידה איננו מסתיים בזה שהיא ציוותה אותנו על השבת או על יום הכיפורים, התורה היא סדר החיים כולם, סדר ההויה והמציאות, לכן היא תאמר את דברה בכל חלקי המציאות, ותתן מבט של קודש על החיים כולם. נקבל יחד באהבה ובשמחה, שוב כבכל שנה את התורה מחדש, התורה היא עונג חיינו, ואנו שמחים וחוגגים את נתינתה באהבה וברצון.