בית / Fun / פרשת השבוע - הרב יעקב ידיד / פרשת קורח: קורח – דמוקרט או  אינטרסנט?
פרשת השבוע פרשה מעודכן 2018

פרשת קורח: קורח – דמוקרט או  אינטרסנט?

א. המותרת אופוזיציה למשה רבינו?

בהסתכלות עכשווית, ומתוך המציאות הריאלית של צורת חיים וצורת שלטון, כפי שאנו מכירים בתקופתינו, יהיה קשה ללמוד את פרשת השבוע. משה רבנו הוא מנהיג ישראל, הקב"ה מוסר את התורה בידיו והנהגת ישראל תלויה בו, יחד איתו אהרון הכהן שהוא אחיו הגדול,. והנה קמה אופוזיציה למשה רבנו, בדמותו של קורח וכל מאתים וחמישים ראשי ישראל, שהם אנשים חשובים ומוכרים, "ראשי בני ישראל המה", והם מנהלים לכאורה מאבק לגיטימי במשה רבנו. מה כל כך רע בהתנהגותו של קורח וכל עדתו, האם לא ראוי שלכל מנהיג תהיה אופוזיציה שתחדד את הנהגתו, ותעמיד אלטרנטיבה טובה יותר? הרי אופוזיציה טובה, מעדנת את השלטון, מחדדת את התנהגותו, חושפת שחיתויות, מה אם כן רע בכך שתהיה אופוזיציה, שתהיה עוד דעה בהנהגת ישראל?  מדוע אם כן התורה אינה רואה כך את פני הדברים, מדוע נענש קורח באופן חמור כל כך, ונקבר חי מתחת לפני האדמה? מדוע נקראו האנשים הללו רשעים, וחטאים? מדוע נהרגו איתם גם נשיהם וטפם? מדוע משה רבנו מתפלל אל הקב"ה ומבקש שלא ישעה אל מנחתם, האם אין מקום לעוד שיטה במוסרות שלטון ישראל?

ב. האם יש נכונות לדיון פתוח?

משה רבנו איננו חושש משיטה נוספת, ומאופוזיציה המוכנה להתעמת ולבדוק אותו. כך הוא אומר לפני הקב"ה בדיוק בסוגיה הזו, כשהוא מתפלל שלא יקבל ה' מנחה מקורח: "לא חמור אחד מהם נשאתי ולא הרעותי את אחד מהם" (במדבר ט"ז, ט"ו) ומסביר המדרש (מדרש תנחומא כאן): "מה שהיה דרכי ליטול לא נטלתי, בנוהג שבעולם אדם שהוא עשה בהקדש נוטל שכרו מן ההקדש, בשעה שהייתי יורד ממדין למצרים, היה דרכי ליטול מהם חמור, שבשביל צורכיהם אני יורד ולא נטלתי…וכן אמר משה לישראל כי יהיה להם דבר בא אלי (שמות יח טז), ואני לא עשיתי כן, אלא אני מטריח והולך אצלם, ולא הרעותי [את אחד] מהם (במדבר טז טו), שלא חייבתי את הזכאי, ולא זכיתי את החייב…" משה רבנו מוכן לכל התמודדות עם טענות נגד שלטונו, הוא מוכן לכל חשיפה וטעננה נגדית העומדת מולו, אך אצל קורח ועדתו אין נכונות להתמודד: " כל הדברים האלו פייס משה לקרח, ואין אתה מוצא שהשיבו דבר, לפי שהיה פיקח ברשעו, אמר אם אני משיבו יודע אני שהוא חכם גדול, עכשיו יקפחני בדבריו ומקלקלני ואני מתרצה לו בעל כרחי, מוטב שלא אזקק לו, כיון שראה משה שאין בו תועלת, פירש הימנו, וישלח משה לקרוא לדתן ולאבירם אף הן עמדו ברשען, ולא נזדקקו להשיבו, ויאמרו לא נעלה…" מותר לתת ביקורת על ההנהגה, מותר וצריך לבדוק אותה, ולראות שהיא משתמשת נכון בסמכותה, אך אם הכוונה אכן היא כוונת אמת, היא צריכה לבוא עם נכונות לבירור אמיתי, ומסיים המדרש: :"ויחר למשה מאד מצטער למה, שהאדם דן עם חבירו מתווכח עמו ומשיבו יש שם נחת רוח, ואם אינו משיבו הרי זה צער גדול".

ג. קורח משווק את עצמו

משה רבנו רואה בצער שאין כאן דיון אמיתי, ואין בירור פנימי בתוך החולקים עליו האם אכן ראויה היא הכהונה לאהרון, האם משה בודה מליבו חלילה את המצות? וכשאין בירור אמיתי וכנה עוברים לתרגילים תקשורתים טובים, כך מתאר המדרש: "ובמושב לצים לא ישב זה קרח שהיה מתלוצץ על משה ואהרן, מה עשה כינס עליהם כל הקהל שנאמר ויקהל עליהם קרח את כל העדה, התחיל לומר לפניהם דברי ליצנות אמר להן: אלמנה אחת [היתה] בשכנותי ועמה שתי נערות יתומות והיה לה שדה אחת, באת לחרוש אמר לה משה לא תחרוש בשור ובחמור יחדו, באת לזרוע אמר לה שדך לא תזרע כלאים, באת לקצור ולעשות ערימה אמר הניחו לקט שכחה ופאה, באת לעשות גורן אמר לה תני תרומה ומעשר ראשון ומעשר שני, הצדיקה עליה את הדין ונתנה לו, מה עשתה עמדה ומכרה את השדה ולקחה שתי כבשות כדי ללבוש גיזותיהן וליהנות מפירותיהן כיון שילדו בא אהרן ואמר לה תני לי את הבכורות שכך אמר לי הקב"ה כל הבכור אשר יולד וגו' הצדיקה עליה את הדין ונתנה לו את הולדות, הגיע זמן גזיזה וגזזה אותן אמר לה תני לי ראשית הגז [שכן אמר הקב"ה וראשית גז צאנך תתן לו] אמרה אין בי כח לעמוד באיש הזה הריני שוחטתן ואוכלתן, כיון ששחטה אמר לה תני לי הזרוע והלחיים והקיבה אמרה אפי' אחר ששחטתי אותן לא נצלתי מידו ואמרה הרי הן עלי חרם אמר לה כולו שלי הוא שכך אמר הקב"ה כל חרם בישראל לך יהיה, נטל והלך לו והניחה בוכה היא עם שתי בנותיה…" (ילקוט שמעוני קורח, רמז תש"נ). כדי להצליח תקשורתית, הוא לוקח סיפור של אלמנה מסכנה, שתי נערות יתומות, ושלטון נצלני… כך הוא יכול לכסות על חוסר ההתמודדות הישירה מול משה רבנו.

ד. מניעים אישיים

קורח לא בא בידיים נקיות למחלוקת עם משה רבנו, יש בליבו כעס אישי, הוא כולו מלא מרירות על חוסר ההערכה של משה אליו: "ויקח קרח. על [ידי] מה נחלק, על [ידי] אליצפן בן אחי אביו, שנעשה על משפחתו נשיא, שנאמר ונשיא בית אב למשפחת הקהתי אליצפן בן עוזיאל ארבעה אחים היו אחי אבא, ובני קהת עמרם ויצהר וחברון ועוזיאל (שמות ו יח), עמרם הבכור זכה אהרן בנו לכהונה גדולה, ומשה אחיו למלכות, ומי ראוי ליטול השניה, לא השני, ובני קהת עמרם ויצהר, ואני בנו של יצהר, הייתי ראוי להיות נשיא של משפחתי, והוא עשה בנו של עוזיאל, קטן של אחי אבא יהא גדול עלי, הרי אני חולק ומבטל כל דבריו כל מה שעשה, לפיכך היתה מחלוקת".  לא אידאל גדול מכתיב את התנהגותו, גם לא המערכה על שלטון הצדק מטריד את מנוחתו, יש כאו עניין אישי חשוב מאד, הוא כועס כי לא מינו אותו לתפקיד בו חשק, ולמרות גדולתו של קורח, הוא נופל ברשתה של הגאווה, ומכאן ואילך הכל  מעוות, ומקולקל.

ה. "ולא יהיה כקורח וכעדתו"

כך לומדת הגמרא בסנהדרין (ק"י ע"א) את מסקנת פרשת קורח: ״ויקם משה וילך אל דתן ואבירם, אמר ריש לקיש: מכאן שאין מחזיקין במחלוקת, דאמר רב: כל המחזיק במחלוקת עובר בלאו שנאמר ולא יהיה כקרח וכעדתו. רב אשי אמר: ראוי ליצטרע, כתיב הכא ביד משה לו, וכתיב התם ויאמר ה' לו עוד הבא נא ידך בחיקך״. אין התנגדות בתורתינו לאיכות השלטון, אבל מחלוקת כשיטת חיים, היא הרסנית פוגענית ומחריבה את יכולת הקיום הלאומית. קורח לא מנסה לתקן עיוותים שלטוניים, וגם איננו מנסה להעמיד אלטרנטיבה אחרת, הוא רוצה לפלג לחצות את העם לחלקים, ולפורר את מנהיגות משה. תלמוד בבלי וירושלמי, ומדרשי חז"ל מלאים במחלוקות בין החכמים, אין כמעט סוגיה שאיננה מלאה בגישות שונות החלוקות זו מזו, ומנוגדות זו לזו, אבל כל שיטה חותרת אל האמת, ומוכנה להתברר מול השיטה המקבילה, אזי יחדיו נחשפים אל האמת, מתוך כבוד והערכה. ובוודאי אין שום שימוש בליצנות כשיטה לנגח את החולקים עליך.  אנו נמצאים בתקופה סוערת, של מחלוקות פנימיות, נאמץ את שיטותיהם של בית שמאי ובית הלל שלמרות שחלקו זה עם זה, כיבדו זה את זה, והתחתנו זה עם זה, מתוך כבוד אמיתי לשתי הגישות שהרי :"אלו ואלו דברי אלוקים חיים, והלכה כבית הלל".

שתפו

כתבה מעניינת:

פרשת השבוע פרשה מעודכן 2018

פרשת תרומה: עומדים מול ארון הקודש ביראה

בס"ד במרכזו של כל בית כנסת, עומד ארון הקודש. בו מונחים ספרי התורה, פרוכת מכסה …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

SHOP NOW
close-link
//set menu items with childrens to be clickable