Array
(
    [_edit_lock] => Array
        (
            [0] => 1528196648:5
        )

    [_edit_last] => Array
        (
            [0] => 5
        )

    [_thumbnail_id] => Array
        (
            [0] => 20246
        )

    [_wp_page_template] => Array
        (
            [0] => default
        )

    [tie_sidebar_pos] => Array
        (
            [0] => default
        )

    [tie_post_slider] => Array
        (
            [0] => 184
        )

    [_the_champ_meta] => Array
        (
            [0] => a:5:{s:7:"sharing";i:0;s:16:"vertical_sharing";i:0;s:7:"counter";i:0;s:16:"vertical_counter";i:0;s:11:"fb_comments";i:0;}
        )

    [_yoast_wpseo_content_score] => Array
        (
            [0] => 30
        )

    [photographr] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [_photographr] => Array
        (
            [0] => field_526e88dd85757
        )

    [journalist] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [_journalist] => Array
        (
            [0] => field_526e890585758
        )

    [youtube] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [_youtube] => Array
        (
            [0] => field_5309e571a1762
        )

    [youtube2] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [_youtube2] => Array
        (
            [0] => field_5371dcbebf175
        )

    [_yoast_wpseo_primary_category] => Array
        (
            [0] => 324
        )

    [tie_views] => Array
        (
            [0] => 214
        )

    [rank_math_primary_category] => Array
        (
            [0] => 324
        )

    [rank_math_robots] => Array
        (
            [0] => a:1:{i:0;s:0:"";}
        )

)
פרשת השבוע פרשה מעודכן 2018

פרשת שלח: מפרשת המרגלים לפרשת ציצית

שתפו

א. מלחמה ואו שלום

הרצון של כולנו בשקט ובשלום, מחפה לעיתים על תמונת המצב הריאלית והאמיתית. נטיית הלב הישראלית הטבעית היא למצוא את נקודת השוויון, מתוך רצון למצות את אפשרות השלום המיוחל. לא כך הם פני אויבנו: "אני שלום וכי אדבר המה למלחמה", אין כוונותיהם טהורות, והם אינם באים בידיים נקיות, אבל אצלינו סנוורי השלום מכבים את החושים המחודדים.  שאלת נקודת המבט, משנה את התמונה, מי שיוצא מנקודת מבט של טוב רואה טוב, וכן להיפך. האירועים עליהם אנו קוראים בפרשיות השבוע של ספר במדבר מבטאים את הקושי הגדול והנסיון המורכב שישראל כעם מתמודדים עמו. וגודל ההבטחה האלוקית כגדלו של הנסיון: "כה אמר ה' זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה" (ירמיה ב' ב') מתוך נקודת מבט זו יש להתבונן בחמור שבחטאי ישראל במדבר, חטא המרגלים, הנקרא בפרשת השבוע.  ישראל אמנם חטאו כבר בחטא העגל שיש בו עבודה זרה, וחטאו בחטאים שיש בהם תאוה, אך העונש הנורא של "במדבר הזה יתמו ושם ימותו", הגזרה שכל יוצאי מצרים הבוגרים לא יכנסו לארץ, נגזרה רק אחר חטא המרגלים. וצריך להתבונן בכך, מדוע חמור חטא זה מכל חטאי ישראל במדבר?  ומה היחס בין חטא המרגלים לפרשת ציצית המופיעה בסוף הפרשה?

ב. היעד והמטרה

משה רבנו כששולח את המרגלים מבקש מהם לבדוק כמה דברים: "העם היושב בההחזק הוא הרפה המעט הוא אם רב", "ומה הארץ אשר הוא יושב בההטובה היא אם רעה, השמנה היא אם רזה, היש בה עץ אם אין". ולמרות שאלו הן הדרישות, לא שולח משה רבנו מומחים בבוטניקה, או בגיאולוגיה, ואיננו מצרף למרגלים מומחי בטחון היודעים לבדוק אם העם חזק אם לאו. משה רבנו שולח על פי ה' :"כולם אנשים ראשי בני ישראל המה", ומדייק רש"י: "כל אנשים שבמקרא לשון חשיבות", האנשים הנשלחים הם חשובי העדה, וכמו שלומד בעל הטורים: "שלח לך אנשים" סופי תיבות חכם. חכמים, חשובים, ומנהיגים, אך לא מקצועיים בתחומים אותם ביקש משה לבדוק, מדוע?    עוד יש לשאול: מרגלים הם תמיד אנשים בודדים הפועלים לבד, ככל שירבה מספרם כך יהיה קל יותר לזהות אותם ולתופסם, מדוע שולח משה שנים עשר מרגלים, ולא מסתפק בשניים כמו ששלח יהושע, האם אין הוא מכשיל אותם בכך?  ועוד: מרגלים נשלחים בסוד, אין הודעות לתקשורת על משלוח מרגלים, אבל משה מכנס את כולם ובוחר אותם בשמם, והאומה כולה יודעת, האם כך שולחים אנשים למטרת ריגול?  עוד מקשה הרמב"ן בפרשתנו: "מה עשו המרגלים, כי משה אמר להם וראיתם את הארץ מה היא וכו', ועל כל פנים היו צריכים להשיבו על מה שציוה אותם, מה פשעם מה חטאתם כשאמרו לו אפס כי עז העם והערים בצורות גדולות"?  מכל השאלות הנזכרות עולה כי יש להתבונן היטב במטרת שליחת המרגלים על ידי משה, ובחטאם.

ג. לתור או לרגל

שנים עשר פעמים מופיע בפרשתינו הפועל "לתור" , ולמרות שהחטא נקרא אמנם חטא המרגלים,  וכך הוא מפורסם בדברי ימי עמנו, לא מוזכר בפרשה, אף לא פעם אחת, בטוי זה. מהו ההבדל בין לתור ובין לרגל?  על כך עונה המלבי"ם בספר הכרמל: "הכלל הוא! כי התר מבקש את הטוב והמרגל מחפש את הרע לגלות ערות הארץ ומומה". וזהו ההבדל בין הציווי האלוקי לשלוח מרגלים ובין הביצוע, בצווי נאמר: "שלח לך אנשים ויתורו" –  ואילו הם ריגלו את הארץ. למדנו בדברי המלבי"ם כי ביצוע השליחות אמנם נעשה כפי שציוה משה, אך הכוונה הרעה של השליחים עוותה את התוצאה. וכך מדגיש גם החתם סופר בפרשתנו, כונתם הרעה של המרגלים היא שורש חטאם, המרגלים לא באו כדי למלא את שליחות משה, דעתם מראש היתה בהתנגדות להליכה לארץ ונבעה מחוסר אמון בארץ ובעם.  הם מטים את לב העם משליחותם, בלא קשר לכל מה שראו בארץ, הם באו לבדוק את הארץ מתוך כוונה זו ולכן כך הם גם מצאו אותה. משה רבנו שולח את המרגלים, כשהם כשרים בשעת מנויים, ומטרת שליחותם היא לחשוף את ההתאמה הפנימית בין סגולת הארץ וסגולת העם, רק לשם כך נשלחים שליחי כל השבטים, כדי למצוא את מקומו הפנימי והתאמתו של כל שבט אל סגולת ארץ ישראל. משה והעם אינם זקוקים למקצוענים בריגול או בכל תחום אחר, הם רוצים להתחבר אל הארץ, לבטא מתוכה את סגולת עם ישראל שתבוא לידי שלמות בארצם, אך המרגלים מואסים בארץ ומתוך שיקול אישי (האם הם יהיו נשיאים גם כאשר יכנסו לארץ?), ומתוך חוסר אמון בה' ובעמו, הם מעדיפים להישאר במדבר ולא להביא את ישראל ארצה. לכן הם נשלחים י"ב במספר  כמנין השבטים, לכן הם נשלחים בקול רם ובשם הצבור, ולכן הם נענשים בחומרה , כונתם הרעה נחשפת, המטרה הראשונית בגללה נשלחו לא בוצעה. אך לצערנו הם לא לבד.

ד. ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם

בסוף פרשתינו חוזר שוב הביטוי "לתור", בפרשת ציצית: "וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוותי ועשיתם אותם. ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם". החיפוש אחרי מה שהעין חומדת והלב רוצה, מביא את האדם לראות את מה שנחמד לו לראות, ולהפסיד בעיקר. מצות ציצית מלמדת אותנו, ובעיקר מחברת אותנו בלבוש החיצוני שלנו אל התוכן הפנימי הנמצא בתוכינו. ציצית היא חלק מהבגד, "על כנפי בגדיכם", הבגד הוא הלבוש החיצוני, והאדם בטעותו עלול ללכת שבי אחרי המעטפת החיצונית, וכאן באה הציצית ו"טופחת על פנינו", מזכירה כי מאחורי המעטה החיצוני נמצאת הנשמה, נמצא התוכן. "וראיתם אותו וזכרתם", הראיה בתשומת לב ומבט עמוק מחזירה אותנו אל מעבר לכל חיצוני, ומעבירה אותנו עמוק פנימה

ה. להרבות בעין גדולה

למדנו מפרשת השבוע עד כמה עקרונית היא אהבת הארץ, ותחושת שייכותנו אליה. עד כמה החמיר הקב"ה עם דור המדבר דוקא בחטא זה. וכנגד המאיסה ההיסטורית של הארץ זקוקים אנו להרבות באהבתה, בקשר אליה ובידיעתה. הרבה דרכים לכך ואין זה המקום להרחיבם, אבל העיקר הוא להפוך את הריגול ולתור את הארץ, להרבות את העין הטובה החושפת את מעלות הארץ, ומעלות היושבים בה, המביטה בעין טובה על המציאות והדנה לכף זכות את ארצנו ואנשינו. הצורך לתור את הארץ בא כשהמבט הראשוני הוא מבט רע, שהרי אם הכל כל כך טוב אין סיבה לחפש את הרע. ודוקא  כשהמציאות קשה, אז יש להרים את המבט למאיר ולטוב, ולדון לכף זכות. ומתוך מבט חיובי כזה, מתוך גישה שכזו, נזכה לשבת בארצנו כולה בשלום ולבטח, ולמלא בה את שליחותנו האלוקית, המיוחדת לעמנו ולארצנו.

כתבה מעניינת:

פרשת השבוע פרשה מעודכן 2018

פרשת תצווה: פורים קטן

שתפובס"ד אדר א' ואדר ב' לוח השנה העברי כפי שאנו מכירים אותו, כשהתאריכים בו ידועים …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *