בית / Fun / פרשת השבוע - הרב יעקב ידיד / פרשת שמות: שומרים על שם ישראל
חדשות כרמיאל

פרשת שמות: שומרים על שם ישראל

שתפו

א. למה נקרא ספרנו ספר שמות?

בחירת שם לספר היא דבר הלוקח זמן. כשסופר בוחר שם לספרו הוא דואג ששם הספר יכיל בתמציתיות את כוונתו, שיהיה משמעותי ומאתגר, שם הספר הוא הראי שדרכו יכול הקורא לעמוד על תוכנו עוד בטרם קריאתו. גם בספרי הקודש שם הספר הוא בסיס לנקודת התוכן שלו.  כך זה בספר בראשית המעמיד אותנו על ראשיתו ובסיסו של העולם ועל הראשית הישראלית המיוחדת. כך בספר במדבר המתאר את מהלך התגבשותו של עם ישראל ותלאותיו, חטאיו ועליותיו, במהלך ההליכה במדבר. וגם ספר תורת כהנים המלמד אותנו דיני הקרבנות וסוגיות טומאה וטהרה. אבל לכאורה ספר שמות אותו אנו מתחילים בשבת זו, צריך בירור, מדוע נקרא כך? בספר שמות יתוארו שיעבוד מצרים, עשר המכות, עליית משה ואהרון, גאולת ישראל ממצרים, בניין המשכן. מה אם כן משמעות השם "שמות", האם שם זה הוא אכן כותרת לספר השני מחמישה חומשי התורה? וקשה יהיה להסביר של הספר נקרא כך רק מפני שאלו המילים הראשונות בו "ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה", שהרי זו רק פתיחת הספר ואינה כל משמעותו?  ואכן בהקדמת הנצי"ב לספר שמות, בפירושו "העמק דבר", כותב הנצי"ב כי בספרי הגאונים מובא כי ספר שמות נקרא "ספר הגאולה", שהרי עיקר תוכנו הוא גאולת ישראל ממצרים וייעודה הקמת המשכן וכניסה לארץ. אולם אנו שקוראים לספר זה ספר שמות, מהי משמעות שם זה?

ב. קריאת שם

קריאת שם לאדם היא עמידה על ייחודו. לכל אחד מאיתנו שם פרטי, המיוחד לו, הכינוי שלו, קריאת השם שלו היא ביטוי למיוחדות שבו. חז"ל דורשים במסכת ברכות (ז' ע"ב) את הפסוק: "לכו חזו מפעלות ה' אשר שם שמות בארץ" , ואף על פי שהמונח "שמות" הכתוב שם הוא לשון שממה, (שמות בקמץ), דורשים חז"ל : "אל תקרי שמות אלא שמות" (כלומר מלשון שם, בצירה). שמו של אדם הוא הראי אל עומק נפשו, אל מהותו, ומסורת בידינו כי בשעה שההורים קוראים שם לילד שנולד להם, יש בהם ניצוץ של רוח הקודש לכוון באמת לנקודת עצמיותו. (ודרך אגב נעיר: שמכאן גם הצורך וההקפדה על שמות ערביים המבטאים את מהות רוחו של הילד, ובוודאי שמות מקראיים). לכן הדרך הקלה והנכונה להעיר מישהו משינה היא לקרוא לו בשמו, אז הוא מתעורר מהר יותר, מפני שזה אכן הוא. זוהי אולי הסיבה לקריאת ספרינו בשם "ספר שמות". עד לפרשת השבוע שלנו לא נקראו ישראל בשם "עם", הם נקראו בני יעקב, שבטים, ואפילו בני ישראל, אך רק בפרשה הזו מכנה אותם פרעה בשם "עם בני ישראל". המהפך משבטים לעם, הוא מהפך פנימי גדול ומשמעותי, מכאן ואילך איננו אוסף שבטים או משפחות, אנו עם, עם תוכן לאומי שזו התורה, ועם סמלים ושלטון פנימי שלנו. הספר הראשון נקרא ספר בראשית והשני כבר נקרא שמות, הפכנו להיות שם, שם בעל משמעות, שם לאומי, ישראל.

ג. לא שינו את שמם

ישראל כעם קטן מתי מעט, נמצאים תחת מעצמת על של אותה תקופה. למצרים יש הכל: כסף כל העולם זורם למצרים, סוסי המלחמה הטובים באים ממצרים, חרטומים וכשפים יש במצרים, מים לא חסר הנילוס עולה ומשקה את שדות המצריים, ובעוד שהעולם חווה רעב נוראי, במצרים היה שובע. ובכל זאת יהודים ממאנים להפוך למצריים, הם מסרבים בכל תוקף ללכת כמצריים ולהיקרא בשמם, כך לשון המדרש: "רב הונא אמר בשם בר קפרא: בשביל ארבעה דברים נגאלו ישראל ממצרים, שלא שינו את שמם, ואת לשונם, ולא אמרו לשון הרע, ולא נמצא אחד מהם פרוץ בערווה. לא שינו את שמם:ראובן ושמעון ירדו, ראובן ושמעון עלו (=ממצרים), לא היו קורין ליהודה רופא, ולא לראובן לוליאני, ולא ליוסף ליסטיס, ולא לבנימין אלכסנדרי…" (ויקרא רבה ל"ב, ה'). הדרך לשרוד את גלות מצריים היתה לשמור על השם, השם הלאומי והשם הפרטי. להיקרא , להמשיך ולהיקרא בשמות עבריים ולא להיסחף אחרי התרבות העכשווית זו היתה המשימה, וזהו סוד ההצלחה של ישראל במצרים. כך כותב הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל בשיחה לפרשת שמות: "שם – זו ישות… השם הוא גילוי של העצם, המהות". כלומר: השם איננו רק טכניקה להבדיל בין אדם לאדם, זו חלק מהגדרת מהותו, וכשישראל לא משנים את שמם משמעות הדבר שהם נשארים נאמנים לישראליותם, למהותם העצמית.

ד. "ואמרו לי מה שמו"

משה רבינו נשלח על ידי הקב"ה קודם כל אל ישראל. הוא לא ילך לפרעה, ולא יתחיל בפעילות גאולת ישראל ממצרים קודם שילך אל העם הנרמס והמשועבד, ויבשר להם כי יש גאולה קרובה. סאת ייסוריהם הפיסיים והנפשיים גדולה, פרעה הרשע ועמו לא חוסכים מהם שום יסורים ומכות, והנורא מכל הוא זריקת היילודים ליאור. ולא קל לישראל אפילו לשמוע את משה, "ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה", והם זועקים אל ה' מן העבודה ומצפים לישועתו. ולפני שמשה בא אליהם, הוא מכין את עצמו לפגישה הזו: "ויאמר משה אל האלוקים: הנה אנוכי בא אל בני ישראל ואמרתי אליהם אלוקי אבותיכם שלחנו אליכם ואמרו לי מה שמו, מה אומר אליהם" (שמות ג', י"ג). חושש משה מן השאלה הזו, ואמרו לי מה שמו, מה אומר אליהם?  למעשה ישראל לא שאלו את משה כלום, הם האמינו לדברי משה בשם ה' : "ויאמן העם וישמעו כי פקד ה' את בני ישראל וכי ראה את עניים ויקדו וישתחוו" (שמות ד' ל"א). אולם משה שאל את ה' וקיבל תשובה לשאלה זו. מהי משמעות השאלה, האם שמו של הקב"ה זה מה שיתן להם מענה למצוקתם הקשה? מה חשב משה בהעמדת השאלה הזו?

ה. החיפוש אחר אלוקים

לאורך דורות עולם, אנשים בני עמים שונים גוונים וצבעים, מחפשים נואשות את האלוקים. טבע האדם הוא להאמין שיש איזשהי משמעות עמוקה לחייו. האדם באינטואיציה הכי טבעית שלו, חש באופן וודאי כי לא ייתכן שחייו כחיי הבהמה וכי סופו העפרי הוא אכן סופו הערכי והרוחני. קשה להסביר זאת באופן לוגי, אבל האדם, באשר הוא, מאמין באופן הכי טבעי שיש בו משהו נצחי. משה בשם ישראל מבקש לדעת מה שמו של האלוקים, כלומר מה תהיה מדרגת גילויו אליהם. כל שם הוא גילוי של מהות האדם, כשאני קורא לאדם בשמו אני חושף אותו, מגלה את עניינו המופיע דרך שמו. כשאנו קוראים בשם ה', כשאנו מבקשים לדעת את שם ה' הרי זה ביטוי לבקשה העמוקה ביותר שניתן להעלות על דעתנו, הבקשה לגילוי והופעה של דבר ה' בעולם, דרכינו. בני ישראל במצב השיעבוד והחושך מבקשים לחשוף ולגלות להם את אור האלוקים, להבין את הנהגתו, ולהיות חלק ממנה. האם תתגלה עלינו בשמך, שואל משה רבינו את הקב"ה, ומקבל תשובה, יש הנהגת אלוקים לישראל, והיא אכן תהיה גלויה. המופתים שעושה משה, עשר המכות למצרים, ויציאת מצרים שתבוא בנס קריעת ים סוף, וההליכה של 40 שנה במדבר, תהיה הדרך לגילוי והופעת שם ה' עלינו. כך אנו מבקשים בכל קריאת שמע, "ברוך שם כבוד מלכותו" שזוהי בקשה שנזכה שוב לאותו מעמד והנהגה גלויים של שם ה' בארץ.

כתבה מעניינת:

פרשת השבוע פרשה מעודכן 2018

פרשת תרומה: עומדים מול ארון הקודש ביראה

שתפובס"ד במרכזו של כל בית כנסת, עומד ארון הקודש. בו מונחים ספרי התורה, פרוכת מכסה …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.