פרשת תזריע – מצורע: מלידת היחיד ללידת המדינה

שתפו

א. לידה מורכבת

פרשיות השבוע שלנו פותחות בלידה: "אישה כי תזריע וילדה זכר" – כל מי שזכה לחוויה הנפלאה הזו של הריון ולידה יודע כמה שמחה עמוקה יש בה, איזו חוויה פנימית עוברת האם בחודשי הריונה, ובתהליך הלידה, ואיזו תחושה היא להיות לאב. לכן מובן הדבר שתביא היולדת קרבן תודה אחר הלידה, הודאה לאל הנותן בחסדו ילד או ילדה  לביתנו. אולם התורה קובעת סדר אחר לכאורה ליולדות, "וטמאה שבעת ימים כימי נידת דותה תיטמא… ואם נקבה תלד וטמאה שבועיים ככנידתה …" (ויקרא י"ב, א-ה). טומאת היולדת דורש לכאורה הסבר, מדוע היולדת המפיכה חיים בעובר חדש צריכה אחר לידתה להיות טמאה?  האם יצירת החיים המתחדשת כאן לא היתה צריכה לעורר כוחות של טהרה נוספים, ולא טומאה?    והתורה לא מסתפקת בקביעת ימי טומאה אלא אף מחייבת אותה בתום ימי הטומאה להביא קרבן חטאת, קרבן הבא על חטא:"ובמלאת ימי טהרה לבן או לבת תביא כבש בן שנתו לעולה ובן יונה או תור לחטאת אל פתח אוהל מועד אל הכהן" (שם פס' ז').  מדוע היולדת מביאה קרבן חטאת, במה חטאה שזקוקה לקרבן שכזה, מדוע שלא תביא תודה או שלמים המבטאים את התודה שלנו כלפי נותן הכל?

ב. תהליכי ההתחדשות –  חבלי לידה

יסוד רוחני גדול באה התורה ללמדנו כאן, יש בכל לידה עוצמה גדולה של חידוש והתחדשות, אבל התהליכים המביאים ללידה לוקים לפעמים בפגמים הזקוקים לתיקון. דוגמא לכך מביאה הגמרא: "שאלו תלמידיו את רבי שמעון בר יוחאי: מפני מה אמרה תורה יולדת מביאה קרבן?  אמר להן בשעה שכורעת לילד קופצת ונשבעת שלא תיזקק לבעלה לפיכך אמרה תורה תביא קרבן" (נידה ל"א ע"ב). יולדת בשעת הלידה, היא בקושי נורא, לא סתם נקראת שעה זו שעת משבר, כאבים עזים וקשיים וסכנות אופפים אותה, הידיעה כי זו הכנה לילד או ילדה חדשים הבאים לעולם אינה מנחמת, ואינה מפחיתה את עוצמת הכאב. הייסורים והכאבים הקודמים ללידה עלולים לגרום לכל אחד לקפוץ ולהישבע, ולהתחייב  על דברים שאחר כך ודאי יתחרט עליהם. זו הסיבה לחיוב הקרבן. חכמים מלמדים אותנו שתהליכי לידה, אף שסופם בעזרת ה' שמח, הרי שתחילתם קושי וכאב. אחרי הלידה אנו רוצים לשכוח את תהליכי הכאב, אבל אלו זקוקים לעידון תיקון והתמודדות, ואז בא קרבן היולדת, קרבן הבא לנקות את המשפחה כולה מכתם הדברים שנאמרו או שנעשו מתוך עוצמת הכאב – עכשיו המשפחה מתחדשת בלי שאריות ובלי זכרונות מרירים מתהליכי העבר. תהליך זה של לידה מתוך כאב, וצורך לברר ולנקות את הכאב עובר עלינו לא רק בלידת ילד, אלא בכל תהליכי ההתחדשות הפרטיים והלאומיים.

ג. נולדת מחדש –  האומה

אי אפשר שלא לראות את הפלא הגדול של תקומת ישראל בדור שלנו, קודם כל  קיבוץ הגלויות המתרחש לעינינו במדינת ישראל.  זה שנות דור שכל קהילה יהודית חיה לעצמה, במקומות שונים וצרות שונות, והנה חוזר עם ישראל ומתקבץ בארצו, כולם יחדיו, סביב הנהגה אחת. וכך מזכיר גם רבי יהושוע מקוטנא : "ואין ספק שהיא מצוה גדולה כי הקיבוץ הוא אתחלתא דגאולה, ובפרט עתה שראינו התשוקה הגדולה (- לבוא לארץ ישראל), הן באנשים פחותי ערך, הן בבינונים, הן בישרים בליבותם, קרוב לודאי שניתנוצץ רוח הגאולה".  הרצון של הגלויות השונות בזמן אחד לחזור וליישב את הארץ, לחזור ולהתיישב בה, ולחזור למקור הישראלי הנאמן, וזאת למרות שאין יחס בין הגלויות הללו, ובכל מקום התעוררו בפני עצמם, זוהי התחדשות מיוחדת, שמתנוצץ בה אור של גאולה. וכך אומרים הפסוקים במפורש בספר דברים על קץ גאולתינו: "ושב ה' אלוקך את שבותך וריחמך, ושב  וקיבצך מכל העמים אשר הפיצך ה' אלוקך שמה. אם יהיה נידחך בקצה השמים משם יקבצך ה' אלוקך ומשם יקחך. והביאך ה' אלוקך אל הארץ…." (דברים ל'  ב-ד).  חזרנו להיות עם אחד ולא קהילות מפוזרות ובלתי מאורגנות, הפסקנו להיות שבטים נודדים נטולי קרקע וממשל, והפכנו להיות עם מסודר, בעל סדרי הנהגה ושלטון, זוהי הודאה שלמה שעלינו להודות לרבש"ע ביום עצמאותנו.  אבל לא רק קיבוץ הגלויות ומיזוגם מתרחש כאן, הרי המתבונן מהצד לא יוכל שלא להשתאות מהצלחתה של המדינה שלנו שבשישים וארבע שנותיה הפכה למעצמה בטחונית וכלכלית, שכל המדינות השכנות לנו, והוותיקות מאיתנו לא מצליחים להתמודד איתה בשום תחום.

ד. ואנחנו זכינו להיות חלק

רבים שואלים: כיצד יתכן שדורות גדולים , ובהם צדיקים גדולים, לא זכו למדינה ולעצמאות, ואילו אנו בדורות שלנו, שבאופן אישי ודאי קטנים מרבים מהם, כיצד דוקא אנו זכינו?  על שאלה זו עונה הנצי"ב  באגרותיו: " ואף גם זאת אין לנו לשאול ולחקור מדוע באמת לא היתה סייעתא דשמיא בימי גלות שפניא להביאנו לידי כך, והיום הגיעה שעה לרצון זה, וכי אכשור דרא (-הוכשר הדור יותר מקודמו)? אך הנסתרות לה' אלוקינו, וכמו שאין לנו לחקור מדוע עלה במחשבה להחריב ארץ עשרת השבטים בימי הושע בן אלה יותר מבימי אחאב שהרבה להרשיע מהושע, וכן גלות יהודה בימי צדקיהו  ולא בימי מנשה שהרבה להרשיע ממנו, אלא הנסתרות לה' אלוקינו, כך אין לנו להתחכם בזה…" (שיבת ציון להנצי"ב). אנו חוליה ארוכה בשרשרת הדורות, לא בגלל צדקתנו או זכויותינו זכינו, זכות הדורות התגלגלה על ידינו, ואנו מבטאים את רוח הדורות כולם.

אנו חוליה בשרשרת הדורות הארוכה, ובחסדי ה' אנחנו זוכים לחיות במדינה ישראלית ריבונית. אחרי כל זאת צריך להוסיף: לכולנו קיטורים גדולים, טענות מוצדקות, ומרירות וכעס, על חלקים וצדדים שונים במדינתינו, אבל על כולנו לזכור ולדעת כי מהלך אלוקי גדול מתרחש בימינו, תהליך אלוקי מתגלה נגד עינינו, עלינו להתבונן ולהודות על חסדי ה', ויחד עם זאת להתפלל להשלמת תהליך גאולתינו.

ה. התחדשות ותחיה עם כל קשייה

פרשיות ספר ויקרא עוסקות בדיני הקרבנות ובדיני טומאה וטהרה, דינים אלה מורכבים מאד ובלתי מובנים לנו בפשטות, ואנו זקוקים בהם למידה רבה של עיון והתבוננות. פרשיות השבוע שלנו עוסקות בטומאות החמורות, כטומאת מת וטומאת צרעת, וגם בטומאות הקלות מהן כטומאת זיבה ונידה. אולם שונה מכולם היא טומאת יולדת, כפי שהזכרנו בפתיחת דברינו: מה יותר יפה מלידה, מה יותר מתחדש מלידה, כמה מחכים ללידה וליילד או לילדה הנולדים. אבל למדנו מכאן עיקרון, לידה והתחדשות באים לעיתים גם דרך טומאה. לא רק חיים יוצרת הלידה, סיבוכי הלידה מולידים גם טומאה וקשיים. כל לידה קודמים לה צירים כואבים, והריון ארוך ולא קל, לידות והתחדשויות הם תהליכים מורכבים, שיש בהם גם טומאה, ובכל זאת הרי זו לידה ושמחה. גם במישור הלאומי הדברים נכונים, לידת מדינת ישראל היא הדבר הנפלא והגדול שקרה לעם היהודי בכל הדורות האחרונים, והיא הנס הגדול שלנו כל השנים הללו. חג העצמאות, הוא חג הודאה להקב"ה על הזכות הגדולה לשוב לנחלת אבותינו ולממש בה את חזונו הגדול של העם היהודי.

כתבה מעניינת:

פרשת השבוע פרשה מעודכן 2018

פרשת תרומה: עומדים מול ארון הקודש ביראה

שתפובס"ד במרכזו של כל בית כנסת, עומד ארון הקודש. בו מונחים ספרי התורה, פרוכת מכסה …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.