Array
(
    [_edit_lock] => Array
        (
            [0] => 1644763288:5
        )

    [_edit_last] => Array
        (
            [0] => 5
        )

    [_thumbnail_id] => Array
        (
            [0] => 42883
        )

    [_wp_page_template] => Array
        (
            [0] => default
        )

    [_elementor_controls_usage] => Array
        (
            [0] => a:0:{}
        )

    [_advads_ad_settings] => Array
        (
            [0] => a:2:{s:11:"disable_ads";i:0;s:19:"disable_the_content";i:0;}
        )

    [tie_sidebar_pos] => Array
        (
            [0] => default
        )

    [tie_post_slider] => Array
        (
            [0] => 184
        )

    [_the_champ_meta] => Array
        (
            [0] => a:5:{s:7:"sharing";i:0;s:16:"vertical_sharing";i:0;s:7:"counter";i:0;s:16:"vertical_counter";i:0;s:11:"fb_comments";i:0;}
        )

    [_yoast_wpseo_opengraph-title] => Array
        (
            [0] => פורטל זהר.נט | לשרוד את החשיכה | בלוג ממעמקי לבה של רבקה איריס רובינשטיין, אם חד הורית 
        )

    [_yoast_wpseo_opengraph-description] => Array
        (
            [0] => קהילה
        )

    [_yoast_wpseo_focuskw] => Array
        (
            [0] => אם יחידנית
        )

    [_yoast_wpseo_title] => Array
        (
            [0] => %%title%% %%page%% %%sep%% צריכה אותי לעצמי...
        )

    [_yoast_wpseo_metadesc] => Array
        (
            [0] => בוקר...ואני מבלה עם התה החם ומחכה על הקו לביטוח לאומי שאמור להיות לצידי ברגעים החשובים של החיים והשעמום של הילד שלא מפסיק לקרקר סביבי
        )

    [_yoast_wpseo_linkdex] => Array
        (
            [0] => 49
        )

    [_yoast_wpseo_primary_category] => Array
        (
            [0] => 1849
        )

    [tie_views] => Array
        (
            [0] => 671
        )

)
אמא וילד צילום אילוסטרציה Freepik
צילום אילוסטרציה Freepik (אין קשר לכתבה)

צריכה אותי לעצמי…

שתפו

לשרוד את החשיכה | בלוג ממעמקי לבה של רבקה איריס רובינשטיין (32) אם חד הורית לשני ילדים

רבקה איריס רובינשטיין. צילום עצמיבוקר…

ואני מבלה עם התה החם ומחכה על הקו לביטוח לאומי שאמור להיות לצידי ברגעים החשובים של החיים והשעמום של הילד שלא מפסיק לקרקר סביבי בניסיון לקבל תשומת לב. אני מהנהנת ומחייכת אליו, אך מבפנים אני מתפוצצת, מיליון מחשבות עוברות במוחי, למשל: האם אצליח לקבל כבר תשובה לגבי המילגה ללמוד משפטים או פסיכולוגיה (עדיין מתלבטת), האם הילד שיושב בבית עם חום יבריא? למה אני כל כך עצובה? איך אמצא עבודה שמתאימה לגדל את ילדי ללא עזרה?

חצי שעה עברה והנציג של ביטוח לאומי העביר אותי ״ישירות״ לדבריו למישהו שמבין בשיקום, והנה עברו עוד 10 דקות, ואז שואלים למה אין לי זמן וכוחות ומה כבר אני עושה כל היום, אז החלטתי להיות מועילה ותוך כדי לקפל כביסה לשים מכונה.. וואלה אין עדיין מענה.

יש לי עוד להתקשר למכבי לברר כמה החוב שם ולראות האם יישאר לי לצעצוע קטן לפחות שהבטחתי ברוב טיפשותי לילדי, כי אין לי מושג אם יישאר לכך בכלל.

נראה לי שאם לא ארגיע את עצמי ומהר הלב יפרוץ לי מהחזה.

נדה בין יותר מידי אכפת לי לבין לשים את מבטחי באלוקים ופשוט לתת לו לסדר את הדברים כפי שרק הוא יודע. זאת בטח הרגשה נפלאה פשוט לשכב ולתת לאחר לעשות את העבודה הקשה, אבל אני צריכה לקום, צריכה לברר, צריכה לשלוח מסמך חשוב, צריכה לנקות ולסדר, צריכה לבשל, צריכה להקשיב לבני הבכור (וגם בעיקר רוצה להקשיב).

צריכה אותי לעצמי…

כתבה מעניינת:

ישראל צריכה לשנות "פזה"

שתפובעשרים השנים האחרונות ישראל עברה מיוזמה ומתקפה להגנה והבלגה. רצינו להיות ככל העמים,לחיות בשלום ולהניח …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *