Array
(
    [_edit_last] => Array
        (
            [0] => 1
        )

    [slide_template] => Array
        (
            [0] => default
        )

    [post_views_count] => Array
        (
            [0] => 2157
        )

    [_yoast_wpseo_focuskw] => Array
        (
            [0] => רגע לפני הקפיצה הגדולה
        )

    [_yoast_wpseo_metadesc] => Array
        (
            [0] => רגע לפני הקפיצה הגדולה
        )

    [_yoast_wpseo_linkdex] => Array
        (
            [0] => 80
        )

    [tie_views] => Array
        (
            [0] => 398
        )

    [rank_math_description] => Array
        (
            [0] => רגע לפני הקפיצה הגדולה
        )

    [rank_math_focus_keyword] => Array
        (
            [0] => רגע לפני הקפיצה הגדולה
        )

    [rank_math_robots] => Array
        (
            [0] => a:1:{i:0;s:0:"";}
        )

)
לפני הרבה שנים, כשהייתי עוד תלמידה בביה”ס והמורה להתעמלות רצה שנקפוץ מעל החמור. אני מאוד פחדתי. כל פעם כשהגיע תורי, הלכתי אחורה, עד שלא היה עוד לאן ללכת...רצתי וממש לפני המקפצה עצרתי ואז קפצתי ממנה על החמור. כשאני היום חושבת על זה אני פשוט לא מאמינה לאיזה גובה הצלחתי להגיע מקפיצה במקום. ומה היה אם לא הייתי עוצרת? הייתי עוברת הרבה מעליו.

רגע לפני הקפיצה הגדולה

שתפו

כשהמלחמה ברקע ובכל מקום אני רואה ידיים נאחזות , אני שואלת – מה?  זה הרגע? רגע שלפני הקפיצה הגדולה?

לפני הרבה שנים, כשהייתי עוד תלמידה בביה”ס והמורה להתעמלות רצה שנקפוץ מעל החמור. אני מאוד פחדתי. כל פעם כשהגיע תורי, הלכתי אחורה, עד שלא היה עוד לאן ללכת…רצתי וממש לפני המקפצה עצרתי ואז קפצתי ממנה על החמור.  כשאני היום חושבת על זה אני פשוט לא מאמינה לאיזה גובה הצלחתי להגיע מקפיצה במקום. ומה היה אם לא הייתי עוצרת? הייתי עוברת הרבה מעליו.

הקפיצה הזאת הסתיימה בכאב רב. שברתי את היד, אבל זכיתי בחודש של הפוגה משיעורי ההתעמלות, מהצורך להעתיק מהלוח, ממבחנים, והייתי כולי פנויה למה שבאמת כיף בחיים: משפחה, מוזיקה, חברים, בע”ח ושדות ירוקים, אבל את השינוי הגדול בחיי לא העזתי אז עוד לעשות עצרתי ממש לפניו.

השבוע סיימתי את הסדנא גם בטנדו וגם באמירים כשבשתיהן נשאר לכולנו טעם של עוד.  את ריח הסיום של הסדנא במועדון אשכול כבר מריחים מרחוק.  וכולנו כל-כך רוצות לדחוק אותו, אבל חופשת הקייץ, הנכדים, הטיולים והמועדון שנסגר , מזכירים לנו שגם לנו יש גבולות, שלא תמיד ניתן לחצות אותם.

ובתוך כל כאב הפרידה והשמחה על ניצנים חדשים שהחלו לצמוח,  החלטתי שמגיע לי לקבל טיפול.  אני לא בקלות מאפשרת לכל אחד לטפל בי, אבל כל המטפלים בהם בחרתי, כולם עזרו לי לעשות צעדים ממש משמעותיים בחיי.  הפעם בחרתי בענת שקל, אישה יפה,חכמה, רגישה,יצירתית,שעברה חוויות מאוד דומות לחוויות שאותם אני עברתי בחיי, רק שהיא ואני בחרנו ללכת בכיוונים הפוכים. מה שאהבתי בטיפול שלה זה בעיקר את החלק האחרון בו.  ענת החזיקה בעדינות את מרכז הלב שלי והחלה לשיר מעמקי ליבה.  זה כל-כך נגע בי.  מיד לאחר הטיפול הרגשתי מטושטשת.  הייתי חייבת לנוח ולאחר מכן דברים החלו לתפוס תעוצה  בחיי:  קיבלתי מקרר חדש שיוכל לשמור על האוכל הפיזי.  שרברב טיפל לפחות בחלק הפיזי של נזילת הרגש  אל מעבר לגבולות המיכל שבי,ובמקום המחשב הישן והאיטי שלי, התחלתי להשתמש בלפטופ שקבלתי מבני, והתקשורת נעשתה כל-כך מהירה שהנייד שלי נבהל ואמר: הצילו!  וכבה, אבל רק ליום אחד, עד שבמעבדה שיפצו אותו כך שיתאים למקצב החדש.

ובתוך כל הפחד, הבלימה והעצירה,  היו רגעים של הנאה מפסטיבל המחולות.  מחולות שהשפה שלהן היא מוזיקה,תנועה והנאה ואלו לא מבחינים לא בגיל, לא בארץ מוצא ולא בהשקפת עולמו של הרוקד או הצופה.

שתהא לכולנו חופשת קייץ מהנה, שלווה ומעצימה.

כתבה מעניינת:

שתיין צילום אילוסטרציה: Pixabay

קמצן, מתלהב או חבר אמת: איזה סוג של שתיין אתה?

שתפוכמו חבר אמת, אלכוהול תמיד נמצא שם: כשעצוב, כששמח, במסיבה הכי שווה ובאירוע המרגש ביותר. …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *