זהר.נט חדשות כרמיאל
אבי פסחוב (51) הומלס שחזר לכרמיאל אחרי שנים בהוסטלים, במחלקות סגורות ובכלא, מנסה לפתוח דף חדש. הפעם, הוא מבטיח, זה יהיה אחרת: ״אני מתחיל לאט לאט לחזור לחיים… רוצה לצעוק את הצעקה שלי כי אין לי אף אחד. זה הצ׳אנס האחרון שלי״
מאת גיל דובריש
אבי פסחוב בן 51 מכרמיאל זועק לעזרה. בשנתיים האחרונות הוא מתגורר בפארקים ובמקלטים משותפים. ״אני רוצה לחזור לחיים, זו ההזדמנות האחרונה שלי, תעזרו לי״ הוא פונה ומבקש. וכל מה שרוצה אבי כיום, הוא פתרון דיור וקורת גג מעל ראשו.
כבר 28 שנים שפסחוב הוא דר רחוב (הומלס), נכנס ויוצא ממסגרות שונות. הוא מוכר כנכה ומתמודד עם מחלת נפש, לדבריו סבל מהתמכרות קשה להימורים – עד שנגמל. יש לו תיק פלילי עשיר בגלל גניבות, אבל הוא מדגיש: ״גנבתי ופשעתי בלית ברירה, אני לא אדם אלים, לא פגעתי פיזית באף בן אדם״.
דבר אחד הוא מבקש בתחילת השיחה איתו: ״אל תשפטו אותי. אף אחד לא יודע מה עברתי בחיים ולא יכול להיות במקומי. אנשים אחרים כבר היו קופצים מהגג ומתאבדים, אבל אני מנסה להילחם ולהאמין שיהיה טוב. אל תשפטו אדם עד שלא תהיו במקומו״.
כשהיה בן 5 משפחתו של אבי עלתה ארצה והגיעה לכרמיאל. הוא מעיד על עצמו שכבר מגיל צעיר היה ״בלגניסט״, עשה הרבה שטויות. בבית הספר לא למד, עד היום הוא לא יודע קרוא וכתוב. בצבא הקשו על גיוסו בגלל התדמית שדבקה בו, אבל הוא נאבק על זכותו והתנדב לצה״ל.
פסחוב תמיד ניסה להיות כמו כולם, למצוא עבודה מסודרת, להסתדר בחיים. זה אף לא הצליח. ״יש לי בעיה נפשית, אני לא מסוגל להחזיק מעמד בעבודה״ הוא אומר. ״בכל מקום שעבדתי ברחתי אחרי כמה שבועות, לא הצלחתי להתמיד ותמיד ברחתי בלי הודעה מוקדמת, פשוט הפסקתי להגיע. חייתי בין עבודה לעבודה. יש לי נכות 100% על אובדן כושר עבודה בגלל הבעיות הנפשיות שלי״.
בגיל 23 בערך, הוא מספר כי יצא מהבית ולא חזר יותר, בגלל שלא הסתדר עם בני המשפחה. מאז, לדבריו הוא כבר 28 שנים בחוץ, הומלס שנע ונד בין מסגרות שונות, לא מוצא את מקומו.
״התחלתי לגנוב, לישון בחוץ ובמקלטים. פניתי אז לעזרה, לעירייה, למשטרה, תמיד הפנו אותי לאכול ב׳צלחת חמה׳ או שלחו אותי הביתה עם קופסה של מנה חמה״ משחזר אבי.
בשנים שלאחר מכן, מספר פסחוב כי נתפס וריצה 3 עונשי מאסר שונים בגלל גניבות, כל פעם לפרק זמן אחר. במקביל הוא מספר שאושפז אין ספור פעמים במרכז הרפואי לבריאות הנפש בקיבוץ מזרע (היום בי״ח מזור). ״ניסיתי להתאבד פעמים רבות, אבל אלוהים עוד לא רוצה אותי שם איתו״ הוא אומר.
– למה אישפזו אותך במזרע?
״כי עשיתי בחיי הרבה דברים לא שפויים. אני כל הזמן צוחק כשאני מספר על הצרות שלי ואנשים חושבים שמשהו לא בסדר אצלי. אני לא יודע לבכות, לא בכיתי אף פעם, רק צוחק, לא יודע למה… ככה אני מגיב כשאני מדבר על הבעיות שלי. פעם אחת, כשעמדתי לדין בגלל גניבה, פניתי לשופט ואמרתי לו שאני רוצה לחיות אבל המדינה לא עוזרת לי, אז מה אני יכול לעשות חוץ מלגנוב? אפילו עובדת סוציאלית שהעידה במשפט אמרה לשופט שמהמדינה לא מעניקה לה את הכלים לעזור לי״.
במסגרת המאבק שלו לקבלת הכרה ועזרה, הגיע יום אחד אבי למשרדי מינהל הרווחה בכרמיאל כשראשו מרוח בצואה. ״החלטתי לעשות מעשה חריג כדי שיראו אותי, שאני לא אשאר שקוף. מרחתי על הראש שלי צואה וככה ההגעתי לרווחה. היה בלגן שלם, הזעיקו משטרה ואמבולנס, שלחו אותי למזרע. ישר אחרי שהשתחררתי מהאשפוז קיבלתי מפתח לדירת עמיגור״.
זה היה בשנת 2006. פסחוב מציג מסמכים על הדירה שקיבל אז, 2 חדרים וסלון ברחוב התאנה. ב-2008 הוא החזיר אותה, לטענתו מיוזמתו האישית. היום הוא מתחרט.
״הייתי מבולבל באותה תקופה, התמכרתי להימורים ובכלל לא הייתי מודע לכך שאני מכור. אף אחד לא שלח אותי לקבל עזרה נפשית. לא יכולתי לחיות לבד בדירה, הייתי זקוק לחברת בני אדם. החזרתי את המפתח ועברתי להתגורר בהוסטל. חייתי שם 6 שנים, הפסדתי כל שקל שהיה לי בהימורים, בסופו של דבר החליטו בהוסטל להיפרד ממני וחזרתי לאשפוז במזרע. אחרי זה שוב נתפסתי על גניבות ושוב הגעתי לבית סוהר״.
פסחוב דווקא ניסה לצאת מההתמכרות. הוא מציג תעודה משנת 2017 על סיום תוכנית גמילה בקהילה הטיפולית-שיקומית בבית חולים קרית שלמה בבני ציון. ״זו היתה שנה מאוד קשה, אפילו טירונות בצבא קלה יותר מזה. בזמן הגמילה הרגשתי מושפל, ניסיתי להתאבד, אבל סיימתי בהצלחה את הגמילה. משם עברתי להתגורר בהוסטל לנגמלים וחולי נפש בראש העין. היה לי טוב שם, בפעם הראשונה בחיי הייתי רגוע, פתאום חסכתי כסף ולא בזבזתי אותו על הימורים, פינקתי את עצמי וקניתי מוצרי חשמל יקרים. המנהלת בהוסטל היתה כמו אמא בשבילי והרכז היה כמו אח. אחרי כמה זמן שניהם עזבו ובמקומם הגיעו עובדים חדשים והכל נהרס… עזבתי לבית דיור מוגן בפתח תקווה״.
גם במקום החדש מספר אבי כי ניסה לשים קץ לחייו. ״נכנסתי לדיכאון, אספתי מעל 100 כדורים שונים ולילה אחד פשוט בלעתי אותם. נרדמתי ואני לא זוכר כלום אחר-כך. סיפרו לי שהשותף בחדר ראה שאני מתנהג מוזר, אז הזמינו לי אמבולנס ואושפזתי. הצילו את חיי״.
– כמה פעמים בחייך ניסית להתאבד?
״הרבה פעמים. היתה פעם אחת שנשכבתי על מסילת הרכבת וחיכיתי שהיא תדרוס אותי. וזה מפחיד, כשהרכבת מתקרבת במהירות אתה נלחם בעצמך ובפחד כדי לא לקום מהמסילה… אבל הרכבת הספיקה לעצור לפני שהגיעה אליי. בפעם אחרת ניסיתי להתאבד עם גז, עם החומר של נורות הפלורסנט, ניסיתי כל מיני שיטות. סיפרתי לפסיכאטר שלי בדיור המוגן בפתח תקווה שאני רוצה לקחת סכין, לנסוע לירושלים ולצעוק ׳אללה אכבר׳, כדי שחיילים יחשבו שאני מחבל ויירו בי׳. לא מאמינים לי שאני מסוגל לעשות את זה, בתיק שלי לא כתוב שאני אלים. חושבים שאני שחקן, מאיים ולא עושה״.
בחודש יוני 2020, כמה חודשים אחרי שפרצה הקורונה חזר אבי לכרמיאל ומאז הוא מתגורר במקומות שונים, בחוץ ובמקלטים. עכשיו הוא מבקש עזרה בקבלת קורת גג. ״לא ממש רציתי לחזור לכרמיאל מחשש שאדרדר שוב להימורים. עשיתי טעויות רבות. הבדידות קשה לי. תדמיין את עצמך במסעדה, לבד, אוכל את הסטייק הכי יקר ושותה מהיין הכי טוב, אבל לבד – וממש לידך יושבת משפחה שלמה שאוכלת סתם ארוחה, חביתה עם משהו. מי לדעתך ייהנה יותר, אתה לבדך או הם?… אני מתמודד עם בעיות הנפש שלי. תנו לי הזדמנות שניה. אני לא רוצה לחזור לבית סוהר, אני לא רוצה ליפול בחזרה אבל אני לא יכול להבטיח שזה לא יקרה״.
– זה איום?
״אני לא רוצה לחזור לגנוב, אבל הסביבה מחרבנת עליי אז אם לא יהיה שינוי מה ישאר לי לעשות? כשאני נפלתי – כולם בעטו בי וזרקו אותי במקום להושיט לי יד. מחקו אותי מהחיים שלהם. עכשיו אני מתחיל לאט לאט לחזור לחיים, מנסה לחדש קשר עם המשפחה. אני רוצה חום ואהבה, נמאס מהבדידות. אני רוצה לצעוק את הצעקה שלי כי אין לי אף אחד. רוצה את הפינה שלי, רוצה בית מסודר״.
פסחוב מספר כי בשנתיים שחלפו מאז חזר לכרמיאל הוא מנסה להשיג עזרה ולקבל דיור ציבורי. הוא הגיש בקשה מחודשת כדי לקבל דירה, אבל ההליכים תקועים. ״במשרד השיכון רצו לעזור לי עם סיוע בשכר דירה, אבל זה רק לתקופה של 3 שנים ובסכום שמתחיל ב-1150 שקלים לחודש ויורד ל-800 ש״ח בסוף. אני משתכר רק מקצבת נכות, זה אומר שאני צריך להוסיף מאות שקלים מכיסי כדי לממן שכר דירה. אני זקוק לדירה – לא להשתתפות במימון״.
– כבר הייתה לך דירה של עמיגור והחזרת אותה.
״הייתי אז במצב אחר. הייתי מבולבל, מכור להימורים. עשיתי טעויות ושילמתי עליהן, הפעם זה שונה״.
הסיפור של פסחוב מוכר היטב לעיריית כרמיאל ולמינהל הרווחה, אליהן פנה פעמים רבות לקבלת עזרה. לטענתו הרשויות בעיר מגלות כלפיו אטימות. ״פתחתי בשביתת רעב מול מינהל הרווחה, לא הסתכלו עליי. חמישה ימים ישבתי שם בלי אוכל ומים, בסוף השבוע הרמתי ידיים וויתרתי. לפני שבוע ניסיתי להפגין בכניסה לעירייה – הזמינו לי משטרה בגלל הסגת גבול. איזו הסגת גבול? ישבתי בחוץ, זה שטח ציבורי! כשאני גונב, זה בסדר. כשאני מתחבא בכל מיני רחובות וגר בחוץ, זה בסדר, אבל לעשות הפגנה בכניסה לעירייה, זה כבר לא בסדר, אני עושה בושות״…
רגע לפני שהוא קם והולך אומר לי אבי: ״עכשיו זה הצ׳אנס האחרון שלי, אני זועק לעזרה ומקווה שאנשים יקשיבו. אין טעם לחיי אם לא יתפסו אותי בידיים וימשכו אותי למעלה״.
תגובות
משרד הבינוי והשיכון מסר בתגובה לפנייתנו את הדברים הבאים: ״משרד הבינוי והשיכון מכיר ומלווה את מר פסחוב, במקביל לליווי המסופק עבורו מטעם משרד הרווחה. כאשר נתקבלה בקשתו של מר פסחוב לדיור ציבורי, במהלך איסוף הנתונים לעיבוד הבקשה, התחוור מצבו כדר רחוב. לפיכך, הטיפול בו הופנה למסלול מהיר לדרי רחוב, המאפשר לצד הליווי והשיקום מטעם משרד הרווחה סיוע בשכר דירה. מר פסחוב לא מממש את הסיוע לו הוא זכאי מזה שנה. עם הצגת חוזה שכירות בתוקף מר פסחוב יוכל לממש את זכאותו. כמו כן, באפשרותו להגיש באמצעות חברת מגער בקשה לקבלת יחידת דיור בבית גיל הזהב בהם יש הגמשת קריטריונים עבור יחידים שלא הגיעו לגיל הזכאות לדיור זה״.
מעיריית כרמיאל מסרו לנו לאחר בדיקת הפניה: ״מפאת צנעת הפרט לא נוכל להרחיב בנושא שהועלה על ידך. חשוב להבהיר כי הנ"ל מטופל בשירותי הרווחה וגם מקבל סיוע בנושא דיור״.
