זהר.נט חדשות כרמיאל
אל העיר סווואנה שבג’ורג’יה הגיע אוטובוס צהוב ועצר בתחנה. ריח של עשן דלק סמיך התערבב לו עם האוויר המהביל של חודש אוגוסט בעיר החוף המערבית הזו בארצות הברית.
ג’יין נדחפה אל פתח דלתו הקדמית של האוטובוס עם עוד תריסר אנשים מזיעים. היא עצמה נערת ‘פרחים’ בת 20 בקירוב, בעלת עיניים תכולות, שיער זהב וזר על המצח, אוחזת בידה את תיבת הגיטרה שלה ועל כתפיה נשאת היא את תרמילה. כיאה לנערה היפית. פניה של ג’יין לצידה השני של היבשת, אל סן דייגו שבקליפורניה, אל החבר שלה טוני שעובד שם במירמאר, מסלול המרוצים התיירותי האטרקטיבי. לנוסעים ממתינה נסיעה מייגעת בת שלושה ימים באוטובוס המקרטע.
השנה 1963, באוטובוס יושב גם חייל ששב הביתה מווייטנאם. הלך זקן מתיישב לצידה כשריח זיעתו הנורא לא מונע ממנה לנמנם קלות. האוטובוס עולה על כביש us-80 בדרכו לאל-פאסו. שם באל פאסו, אמורה ג’יין לקחת את הרכבת שתוביל אותה אל אהוב ליבה. כעבור שעות של נסיעה, דרך חתחתים ומספר עצירות לשירותים, מגיעה ג’יין אל תחנת הרכבת באל-פאסו. השעה שעת ערב, חושך, שממה. ג’יין לוקחת את מטלטליה ויורדת. האוטובוס פונה משם לדרכו והיא נותרת לבדה על פסי הרכבת.
אין איש, הכל עזוב וזנוח, משרדי הרכבת סגורים. ג’יין נתקפת פחד, בהלה, היא איננה יודעת מתי תגיע הרכבת הבאה ואם בכלל. היא מתיישבת על הרציף ואז היא מוצפת בתובנת חיים ענקית: ‘בחיים, אבל בחיים אני לא אתן שהרכבת תחלוף כך ואני אשאר מאחור!’ ובו ברגע היא שולפת עיפרון, פיסת נייר ומחליטה לכתוב שיר.
הסיפור הזה כמעט אמתי. דומה לו שמעתי ביום שלישי האחרון ברדיו. הוא מבוסס על סיפורה של הזמרת אסתר שמיר. שמיר חגגה ביום שלישי השבוע את יום הולדתה השישים ואחת (נולדה ב-19.1.1955), בזמן שנהגתי העלו אותה ברדיו לשידור על מנת לברך אותה ביום חגה. הקריין ביקש ממנה לבחור שיר. היא בחרה בשיר: ‘כשהרכבת כבר עברה בתחנה’ וסיפרה כי בצעירותה הייתה בטיול בארצות הברית ונתקעה ערב אחד בתחנת רכבת שוממה. הפחד היה כה גדול והיא ישבה שם בדד לכתוב את שירה האמור.
הפזמון מתחיל במשפט: ‘רק אל תשאירו אותי מאחור, אולי זו רק פאניקה קטנה? שהרכבת כבר עברה בתחנה’. שמיר החליטה בו ברגע, כך סיפרה בשידור, כי לא תיתן לאף רכבת בחיים להתפספס לה ככה סתם! היא תעשה הכול על מנת להגשים עצמה, להתקדם ולהצליח.
ואתם, אל תחכו לרגע בו תתקעו לכם באיזו שהיא “תחנה נידחת”. על משקל שלא יורד או קבעון מחשבתי כזה או אחר. קומו! עלו על כל ‘הרכבות’ שיקרו בחייכן והגשימו את חלומותיכם: לרזות, לרוץ, ללמוד, יהיו חלומותיכם אשר יהיו.
אסתר, מזל טוב ושבת שלום.
