שונים אבל שווים

נעים להכיר: חברת אקולוגיה לקהילה מוגנת בתרדיון היא היחידה מסוגה בארץ. בעסק האקולוגי חברתי שמתמחה במיחזור פסולת אלקטרונית מועסקים 85 עובדים בעלי מוגבלויות, מחציתם תושבי כרמיאל

מאת גיל דובריש

אין עוד מפעל כזה בכול הארץ. חברת אקולוגיה לקהילה מוגנת שפועלת באזור התעשייה תרדיון במשגב מתמחה במיחזור פסולת אלקטרונית, אבל מה שמייחד את המקום הוא צוות העובדים – מתוך 100 איש המועסקים בחברה, 85 הם בעלי מוגבלויות, מחציתם תושבי כרמיאל והשאר תושבי יישובים באזור, עכו ונהריה. למעשה, רק חברי ההנהלה אינם בעלי מוגבלויות. הסיסמה של החברה היא ״מנטל אקולוגי לנכס חברתי״. תכף תבינו את ההקשר.

תישארו מעודכנים, הצטרפו לאינסטגרם, לפייסבוק ולטלגרם שלנו!

החזון של דני קוגן

חברת אקולוגיה לקהילה מוגנת משלבת בין המעורבות החברתית שלה בקרב משתקמים לבין מחזור פסולת. לפני כשנה היא קיבלה את התואר מפעל רב נכותי ומקדם תעסוקה, מאחר שהיא מעסיקה תחת קורת גג אחת משתקמים ונכים של משרד הביטחון, הרווחה והבריאות, ללא הבדל. בדירקטוריון חברים בהתנדבות מלאה אנשים כמו אריק יערי שהיה מנכ״ל בתי הזיקוק בחיפה וסמנכ״ל טבע, האני מרזוק דובר משרד ראש הממשלה במגזר הערבי, עמי איילון לשעבר ראש השב״כ וח״כ, רענן דינור מנכ״ל משרד ראש הממשלה לשעבר, יגאל בן שלום שהיה מנכ״ל הביטוח הלאומי ועוד. החברה היא עסק חברתי, שכל רווחיו חוזרים לקהילה, אין דיווידנדים לבעלי הון. כשיש עודף במאזן החברה מגייסת עובדים חדשים.

אקולוגיה לקהילה מוגנת היא החזון של דני קוגן מהיישוב טלאל. קוגן, טכנאי מחשבים בעבר, התוודע לעולם בעלי המוגבלויות עם הולדת בנו יהונתן. כשהיה בן שלושה חודשים החל יהונתן לסבול מהתקפי אפילפסיה קשים. לאחר בדיקות ממושכות הוא אובחן על הרצף האוטיסטי ונמצא כי הוא לוקה בפיגור שכלי, בנוסף להיותו אפילפטי. דני ורעייתו היו המומים. הוא חלם על כך שיהיה לו בן שישרת בשייטת ופתאום קיבל ילד שלא מתקשר איתו…

קיראו על אנשים מעניינים בפורטל זהר.נט:

• אח שלנו מתגייר

• אחי דני, החלל הראשון של כרמיאל

• שלומי נחום – חדור מטרה

• בנעליו של משה קונינסקי

• גל בוכניק אלוף הקונדיטורים

במצבים כאלה קל מאוד להרים ידיים ולשקוע במרה שחורה, אבל דני קוגן לקח את העניין צעד אחד קדימה. הוא התעמק בנושא בעלי המוגבלויות בארץ והגיע למסקנה הכואבת – ישראל היא אומנם המדינה היחידה בעולם שמעניקה פתרונות חינוכיים לבעלי מוגבלויות בהיותם ילדים ובני נוער, אך בהגיעם לגיל 21, אין כמעט פתרונות עבורם, מלבד מגורים בהוסטל ותעסוקה במרכזי עידוד שבהם משלמים שכר של כמה מאות שקלים בודדים בחודש. דני, כמו כול הורה לילד בעל צרכים מיוחדים, החל להיות מודאג מהשאלה הגדולה – מה יקרה לבנו כשיישאר לבדו, אחרי שהוא ורעייתו יילכו מהעולם.

כחלק מהחזון שלו לתת למשתקמים הזדמנות שווה בשוק התעסוקה, הקים קוגן לפני כ-12 שנים מפעל קטן למחזור פסולת אלקטרונית בקיבוץ יסעור. פסולת אלקטרונית היא כל מוצר חשמל ואלקטרוניקה שמושלך לפח – למשל מוצרי קירור, מיזוג, ציוד אלקטרוני וציוד חשמל ממצברים ונורות פלורסנט ועד למחשבים, מכשירי סלולר, עכברים, מקלדות, שלטים וכדומה.

ללא מסכות

במשך שנים הלכה והתפתחה החברה ללא עזרה ממשלתית כלשהי, ובשלב מסויים עבר המפעל לאזור התעשייה תרדיון. כיום מועסקים במקום כ-100 עובדים, מתוכם 85 בעלי מוגבלויות בדרגות שונות: בעלי תפקוד נמוך לצד בעלי תפקוד גבוה, נכים פיזית על כסאות גלגלים, בעלי נכות קוגנטיבית, אילמים, חרשים, בעלי ליקויי ראיה קשים, מאובחנים כאוטיסים ובעלי פיגור שכלי. הם עובדים 5 ימים בשבוע, מ-9 עד 3 אחה״צ. המשכורת הממוצעת עומדת על 5500-6000 שקלים.

סמנכ״ל החברה הוא עומרי דה גרסיה (40), תושב כרמיאל, איש קבע במשך 17 שנים שאחרי פרישתו פתח חברות סטארט אפ ומכר אותן. הוא מספר כי שוק הפסולת האלקטרונית בארץ נאמד בכ-165 אלפי טונות, אולם בפועל נאספים רשמית רק כ-54 אלפי טון, השאר הוא מגדיר, הוא ״כלכלה שחורה״. לדבריו כמיליארד שקלים בשנה הולכים לאיבוד בשל מכירת פסולת אלקטרונית לגורמים לא מורשים. במפעל ישנן מחלקות השונות – מחלקת מחזור ופירוק, מחלקת שיווק ציוד ומחשוב ומחלקה לגריסת מידע ניידת.

העובדים בבמפעל נהנים משירות הסעות מהבית למפעל ובחזרה ומארוחות חמות בכול משמרת. הם עוברים תהליכי הכשרה במסגרת תוכנית השיקום שמתאימים את העבודה הנדרשת לרמת כישוריהם. לאחרונה סיימו כמה משתקמים קורס מוצלח בסיומו מונו לראשי צוותים.
עומרי דה גרסיה אומר כי ״כמובן שיש אתגרים יחודיים במקום עבודה כמו שלנו. אנחנו מוצאים פתרונות יצירתיים לכל עניין, כך למשל יש עובדים שלא יודעים לכתוב, אז בדוחות התפוקה שלהם הם מסמנים עיגולים במקום לכתוב מספרים. אנחנו בונים את המערכת לפי יכולתו של העובד״.

– במה מתבטא השוני בחברה לעומת מקומות אחרים?

עומרי: ״השוני מתבטא באנשים, כל מה שאנחנו עושים כאן מתבסס קודם כול על אנושיות. אני יכול לומר שהעובדים כאן הפכו אותי לאדם טוב יותר. בצבא הייתי סמג״ד מודיעין של השייטת, כשהשתחררתי זכיתי להצלחה עסקית עם שתי חברות סטארט אפ אבל במקביל עברתי תהליך אישי קשה. מאז שאני כאן, הנפש שלי שלמה… אלה אנשים שאין להם מסכות, מה שבפה הוא מה שבלב, כשהם מחבקים זה מתוך אהבה, כשהם צועקים זה מתוך כאב וכעס. הם אמיתיים. אין להם אינטרס חבוי. הם באים לעבוד ומחייכים למרות כל האתגרים, הנפש שלהם כל כך טהורה שאי אפשר להישאר אדישים כלפיהם. מספיק לעשות סיבוב אחד במפעל, לראות אותם בזמן העבודה, זה מעצים״.

״אצלנו כולם שונים אבל שווים״ אומר דה גרסיה. ״יש בינינו יחסי עובד מעביד, כמו בכול מפעל. העובדים נהנים מתנאים סוציאלים מלאים, כמו כמוך וכמוני, אין שום הבדל בינינו. יש פה יהודים, נוצרים, מוסלמים, נוצרים, דרוזים, נשים וגברים. אין פוליטיקה, רק קהילה אחת. העובדים משתתפים בערבי גיבוש, באירועי חברה, ומרגישים כמו משפחה. יש כאן אפילו כמה סיפורי אהבה פורחים וזוגות שהכירו במהלך העבודה״.

״היה סקר לא מזמן שלפיו רוב הישראלים לא רוצים להתגורר בשכנות לבעלי מוגבלויות״ מוסיף עומרי. ״אני לא מבין את זה. הם שונים אבל שווים, הם בסך הכול רוצים שנתייחס אליהם כמו לכל אחד אחד. בעיניי העניין של המוגבלויות הוא תפיסה חברתית. אדם ללא יד הוא נכה ומוגבל, אבל אם תחבר לו הוא לא יהיה מוגבל יותר? זה כול ההבדל? אני מעולם לא ראיתי בכך בעיה, התגוררתי כל חיי מול בית אלו״ט בכרמיאל. לדעתי כרמיאל גם מהווה דוגמה ומופת להתנהלות נכונה בנושא בעלי המוגבלויות, זה שונה כאן, יש אווירה של קבלה ופתיחות רבה יותר מאשר במקומות אחרים בארץ״.

כולם מרוויחים

אחרי שנים של מאבקים לא פשוטים, הפכה השנה חברת אקולוגיה לקהילה מוגנת לעסק רווחי. יש לזכור כי מדובר בחברה בע״מ שבנוסף למטרות החברתיות והקהילתיות יש לה מטרות עסקיות. השאיפות להתקדם בשני התחומים מתמזגות היטב באמצעות שורה של שיתופי פעולה עם גופים שונים בארץ, בהן חברות ענק כמו גוגל ואמדוקס, רשויות מקומיות (כן, גם עיריית כרמיאל), מועצות אזוריות, וכן אגודות ספורט כמו מכבי תל אביב בכדורסל והפועל חיפה בכדורגל. במסגרת שיתופי הפעולה, אוספות משאיות החברה את הפסולת האלקטרונית מכול רחבי הארץ בחינם וללא עלות למוסדות ולגופים – ומעבירות את הכול למפעל.

״יש דברים שלא נמדדים בכסף. יש לנו מטרה חברתית ערכית, אי אפשר להיכשל. מה אני מבקש מאותם גופים, את הפסולת שלהם בחינם? הפסולת שלהם היא החמצן שלי, זה מצב Win win לכולם״ מסביר עומרי דה גרסיה.

במפעל שבתרדיון מתבצע שלב המיון והמחזור. ״החוק קובע כי עלינו למחזר, לחדש ולמכור את הפסולת שניתנת למיחזור״ מדגיש דה גרסיה. ״למשל, מחשב נייד שמגיע אלינו, עובר תהליך של תיקון, חידוש ושדרוג ונמכר לאחר מכן בשוק החופשי במחיר שנמוך בעשרות אחוזים ממחיר השוק. אז נכון, המחשבים הם לא הכי מתקדמים, אבל הם תקינים לגמרי ויש להם אחריות למשך שנה אצלנו. קהל היעד הוא לקוחות פרטיים שידם אינם משגת לרכוש מוצר חדש וכן מוסדות ציבור, בתי ספר וחברות עסקיות.

אנחנו משווקים מחשבים מחודשים – ביחד עם מסך, מקלדת ועכבר, במחיר של 450 שקלים. יש מקרנים ב-300 שקלים. השיווק מתבצע בחנות המפעל שלנו ובאמצעות סוכנת שטח העובדת מול מוסדות חינוך, מוסדות ציבור ובתי עסק״.

– מה שיעור הפסולת המגיעה אליכם שאתם מצליחים למחזר?

״זה מתחלק לשניים: פסולת שניתן לחדש – למשל מחשבים, ופסולת שאין אפשרות לחדש והיא עוברת לתהליך של מחזור המביא אותה לרמת המתכת – אותה אנחנו מוכרים כחומר גלם לתעשיות המקומיות. כ-80% ממה שמגיע אלינו נמכר מחדש בארץ. כ-20% מיועד להטמנה״.

בנוסף להעסקת משתקמים, החברה מרבה לתרום לקהילה, כך למשל רק לאחרונה מונה דה גרסיה תרומת 14 מחשבים לכפר הילדים בכרמיאל, וכן לנוער בסיכון, ליישובים בעוטף עזה, לבתי ספר וכן למשפחות רווחה״.

מטרת החברה היא להתפתח ולגדול. בין התוכניות – הקמת מפעלים במרכז הארץ, בדרום ובאילת, וכן מפעל ראשי וגדול שיחליף את הקיים, בכרמיאל או בפארק בר לב. ״בעוד כשלוש שנים נצטרך מפעל גדול שיהווה מרכז לחינוך סביבתי לאומי בתחום המחזור״ מספר עומרי. ״זה יהיה מפעל לתפארת עם כמה מפלסים ויעסיק כ-450 משתקמים. התוכניות כבר קיימות, אנחנו מחכים להקצאת שטח, נרצה מאוד שזה יהיה בכרמיאל, כבר הייתה פגישה עם ראש העיר משה קונינסקי״.

החזון של דני קוגן ואקולוגיה לקהילה מוגנת לא עוצר במפעלים חדשים. החברה כבר השלימה תכנון של הקמת יישוב קהילתי חדש על שטח של 50 דונם שיאכלס משפחות עם ילדים בעלי מוגבלויות שאינם יכולים להסתדר בכוחות עצמם. ביישוב תהיה מערכת חינוך, מרפאה, מרכז טיפולי, חקלאות, תיירות ותרבות. הישוב יקרא מעלה יהונתן על-שם בנו של קוגן. דה גרסיה חושף כי ״כרגע אנחנו נמצאים בשלב איתור קרקע מתאימה באזור הגליל המערבי. זה יהיה מיזם של אקולוגיה אנושית״ הוא מתנבא.

ולנו נותר להחזיק אצבעות ולהתפלל שהמיזמים החדשים ייצאו לפועל, כי בהקבלה לדבריו של עומרי דה גרסיה, בסופו של דבר זהו מצב של Win Win שבו כל אחד מרוויח.