שלום גן עירייה, שנה א'!

שתפו

יהונתן, הבן הקטן שלי, התחיל השבוע ללכת לגן עירייה אחרי שלוש שנים בהן היה במסגרת של מעון משפחתי אינטימי.
כבר ביום הראשון, במעמד ההמתנה בשער יחד עם יתר ההורים, הרגשתי כמה שזה אחרת מהפעם הקודמת שעמדתי כך לפני שש שנים, כששי בני הבכור התחיל ללכת לגן עירייה.

לא ידעתי אז שההורים בגנים האלו מתחלקים לשתי קבוצות עיקריות: ההורים לילדים הבוגרים, שילדיהם ממשיכים לשנה שנייה בגן וההורים לילדים הצעירים שזאת השנה הראשונה שלהם.
ובהעדר ידיעה, הופתעתי מהגילוי והתחושה שאיכשהו חלק גדול מההורים הרבה יותר מגובשים, משוחררים, בטוחים בעצמם, מחוברים לגן ולגננת מאתנו. הורים שהיה ניכר שהם הרבה פחות בהלם ושוק. וכמה שאני הייתי בהלם… אולי הכי קרוב להרגשה שחוויתי כעשור לפני כן, כשסיימתי טירונות בצה"ל והגעתי לבסיס סגור חדש וניסיתי להפגין איפוק, קור רוח ושליטה על המצב אבל הייתי צעירה מבוהלת. לא רק מהמסגרת והחוקים אלא בעיקר מהפוזה של הפז"מניקים שדיברו במונחים שלא תמיד הבנתי, עם הומור שלא התחברתי אליו ועם תחושת עליונות שמרגישים כנראה רק אנשים עדיין קטנים שקיבלו הזדמנות להרגיש מעל מישהו.

לא ידעתי גם אז איך בנוי המבנה של הצוות בגן, לא הבנתי את התפקידים השונים ומה הבדלים בין הגננת לסייעת ומהן "משלימות". לא ידעתי מה מקובל בגנים של העירייה ומה מצופה מההורים. לא ידעתי אם אני צריכה להישאר עם הילד או להשאיר אותו לבד כשהוא מוזמן לבית של חבר מהגן, אילו עדכונים ודיווחים לגיטימי לבקש מהגננת ואילו לא, אילו מערכות יחסים מצופה ומקובל לפתח את ההורים האחרים בגן… הרגשתי קצת תלושה באותה התקופה, כמו במציאות מדומה. לא רק בגן אלא אפילו כשעמדתי מעל השיש במטבח בביתי לארגן לו את קופסת האוכל לשם.

הייתה לי תחושה מעיקה כאילו שאיכשהו כל ההורים התקדמו קדימה ואנחנו, זוג צעיר עם ילד יחיד בזמנו, עדיין מאחור.

הפעם, עם הבן השני, זה מרגיש לגמרי אחרת. הגן חדש לנו, הגננת חדשה, ההורים בגן חדשים, אבל התחושה כבר מוכרת.
אני כבר יודעת שצריך לשים את הסנדוויץ' בתוך קופסת אוכל, ושצריך להביא בשקית פרי לארוחת פירות קולקטיבית מאוחרת. יש לילד מגירה משלו ששומרים בה את הציורים והעבודות שהוא מכין, זה בסדר אם מתחשק לו ללכת עם החפץ מעבר שלו לגן, הגננת שולחת אחת לכמה זמן מיילים עם תמונות ועדכונים לגבי הפעילויות המתקיימות בגן, באספות הורים ומפגשים בגן אנחנו יושבים במעגל על הכיסאות הקטנים של הילדים וזה לא נוח ונראה מטופש אבל מתרגלים די מהר לסיטואציה, בל"ג בעומר ההורים מתארגנים עם הילדים למדורה משותפת, לגננת אסור לבוא עקב איסור של משרד החינוך (מאמינה שכל הגננות חיות עם זה בשלום…), והכי חשוב…עכשיו כבר ברור לי שזה לא רק אצלנו ויש שם לא מעט חששות, לחצים ורצון להרגיש שייכים ובנוח גם כשאנחנו ההורים שממתינים ליד השער בכניסה לגן.

******
אם אתם הורים ותיקים בגן- אנא חייכו, במיוחד עכשיו בהתחלה, לא רק לילד שלכם אלא גם להורים החדשים שהצטרפו למערכת.
ובהזדמנות זאת- תודה רבה לדבורית המקסימה ולכל האימהות שממשיכות שנה נוספת בגן טללים וטרם הכרתי את שמותיהן על קבלת הפנים החמה והנעימה לנו ההורים שהצטרפו השנה לגן ?

כתבה מעניינת:

חגיגת קונצילה ריגטה עם עגבניות שרי צלויות, קלמטה ומוצרלה צילום אפיק גבאי (1)

קונצילה ריגטה – איטלקית 100%

שתפומתחשק לכם איטלקית 100% על הצלחת? קבלו מתכון של פסטה קונצילה ריגטה עם עגבניות שרי …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.