כמו רבים מעם ישראל, גם אני נמלאתי סקרנות ושמתי פעמי אל הכפר ע'ג'ר, נקודת חן עלומה המדברים בה רבות בעת האחרונה.
כך מצאתי עצמי יחד עם זוגתי על הנתיבים הפתלתלים מזרחה בואכה רמת הגולן, אל קצה הגבול ממש.
בדרך ליוו אותנו נופים ירוקים של אביב, שדות מוקשים שאף הם התקשטו בפרחי סביונים כמו הזכירו לי את 'הפרחים בקנה' מאותו השיר ומולנו נם לו במלוא הדרו 'חרמון הסבא' ממלכות החרמון.
בכניסה לע'ג'ר קיבל את פנינו חייל מנומנם ומגוניות בטון מכוערות כמו אנטיתזה מוחלטת לסיור המקסים שעוד מחכה לנו.
ואכן, בהגיענו למעלה אל הכיכר המרכזית של הכפר, ציפה לנו מראה שאין אנו מורגלים בו – כפר מטופח להפליא עם בתים צבעוניים המעוטרים אבני פסיפס צבעונית ואדני גרניום לרוב בכל מרפסת וחצר. ברחובות הכפר נפרשים להם שטיחים, שטיחים, ערוגות של פרחי עונה לרוב, אמנון ותמר, אפונה ריחנית ולוע ארי.
לכל היופי הזה מתלווים צליליו של נחל הוואזני והמעיין המפעפע בוואדי וכמובן ריחותיהם של דוכני המזון (הפוד–טראקים) המוצבים בכיכר ומציעים את מרכולתם, עלי גפן, פיתות לבנה וזעתר, קובה, ערמונים ומה לא.
אם פעם תזדמנו לסיור בכפר, אל תוותרו על ההדרכה המוצעת שם (ובתשלום סמלי) עלם צעיר מספר על הסורים העלאווים החיים בכפר ועל ההיסטוריה המעניינת והמעט מדאיגה, של יושבי מזרח–תיכון מנוסים ומודאגים. ואני, ככל ששאלתי יותר, כך נעניתי פחות.
שהנה לכם, שני דברים לקחתי מן הסיור ההוא, את הטוב ואת הרע:
האחד – את הטיפוח והניקיון שהלוואי וישררו גם במחוזותינו. והשני המדאיג מאוד, שאין הסורים בע'גר סומכים לא על הלבנונים ולא על הסורים ובעיקר לא עלינו הישראלים.
יצאתי בתחושה כי הוויכוח והשסע בחברה הישראלית בטח לא תורמים לביטחון וליציבות והנה את האמירה הזאת משכניי.
כשסבנו על עקבותינו צפינו שוב במגוניות שבכניסה אל הכפר וחשבתי – כמה שדברים לא מונחים כך סתם.