סיפור (אמיתי). בסיפור שיתוף פעולה עיתונאי – נציגת קהילה – מ"מ… שת"פ מנצח.
יום חמישי. ערב. ריתה מתקשרת אלי והיא זועמת ובדין. ב-5 בניינים ברחוב הפרחים אין מים. ילדים, תינוקות בני יומם וקשישים מנותקי מים. למה? פיצוץ בצינור באחד הבניינים מה שמאלץ את הדיירים לסגור את השיבר לחמישה בניינים. תאגיד המים טוען: לא ענייננו, בעיה של הדיירים שהזמינו שרברב פרטי, אספו 1200 ש"ח תשלום לשרברב. אלא שזה גרם רק נזק ופשוט נס מהמקום. מים אין…
ריתה ואני נכנסים לפעולה. אני מתקשר לתאגיד… הם שבים על טענתם שאין זה מעניינם ואני מתעקש שכן מעניינם על אף שאולי התקנון היבש לצידם ואולם כאשר לפחות 50 משפחות מנותקות ממים ואין פתרון באופק זה הופך לעניינם… בינתיים ריתה שהפכה לנציגת הקהילה מתקשרת לראש העיר שמשמש כיו"ר דירקטוריון התאגיד. אלדר מבטיח שיכנס לתמונה. אחרי התאגיד שהחל לזוז אני מתקשר לרינה גרינברג מ"מ ראש העיר שזועמת על כך שאנשים נותרו ללא מים. היא מתקשרת למנכ"ל התאגיד והדברים מתחילים לזוז… בתוך זמן לא רב מובאות ברזיות למקום שלפחות יהיו מים לשתייה. תמונה סוריאליסטית: אנשים יורדים עם דליים למלא מים.
ריתה הופכת למנהלת עבודה בשטח. מדווחת לי. לפחות יש מים ללילה. מכינים מרק מברזיות… השבת מתדפקת בשער. יום שישי… בת שבע סגניתו של עוזי המנכ"ל לוקחת את העניינים לידיים כשריתה שם בשטח.
10:30 בוקר יום שישי קרייסס. השטח נעזב. מעדר תקוע בבוץ ומים אין. שוב טלפונים. חוזרים לעבוד… השבת ממש כאן ומים אין.
עוד טלפונים ובשעה 16:30 ריתה מבשרת לי ש…יש מים בברזים… ישששש. המטרה הושגה. במהלך השבוע יטפלו בבעיה יותר לעומק…
וכאן עולה שאלה עקרונית: ואם אין ריתה כזו שמכירה אותי. ואין אותי העיתונאי שמכיר את התאגיד ואת מ"מ ראש העיר שמזיזים את התאגיד…מה היה קורה אז… אז אני קובע כאן בוודאות גם עכשיו לא היו מים ל-5 בניינים שלמים ברחוב הפרחים…
מכאן על התאגיד להבין ולהפנים שלא הכל חוק או תקנון יבש… יש כאן בני אדם. תושבים יקרים שנקלעו למצב קשה וחייבים לסייע בידם גם אם התקנון קובע אחרת. מים. נוזל החיים. כך יש להתייחס אליהם…
אז זה היה חתכת מבצע שהוכתר בהצלחה תודות לתושייה של דיירת…והתערבות עיתונאית. ראש העיר סייע ומ"מ ראש העיר… התאגיד נאלץ לפעול...