Array
(
    [_edit_last] => Array
        (
            [0] => 1
        )

    [slide_template] => Array
        (
            [0] => default
        )

    [_yoast_wpseo_focuskw] => Array
        (
            [0] => אוזן קשבת
        )

    [_yoast_wpseo_metadesc] => Array
        (
            [0] => אוזן קשבת
        )

    [_yoast_wpseo_linkdex] => Array
        (
            [0] => 80
        )

    [post_views_count] => Array
        (
            [0] => 1673
        )

    [tie_views] => Array
        (
            [0] => 325
        )

    [rank_math_description] => Array
        (
            [0] => אוזן קשבת
        )

    [rank_math_focus_keyword] => Array
        (
            [0] => אוזן קשבת
        )

    [rank_math_robots] => Array
        (
            [0] => a:1:{i:0;s:0:"";}
        )

)

אוזן קשבת

06/10/14 Uncategorized 325 צפיות

שתפו

גלעד היה בכיתה ה’, כשלראשונה פגשתי אותו. הגעתי אליו, כדי ללמד אותו אנגלית. השנה הראשונה לא היתה קלה. היא היתה מאוד מתסכלת.

הוא אהב את הדרך בה לימדתי: ללא לחץ, בכיף, תוך כדי משחק, אבל הוא לא פעם נתקע במילה, בצחוק, בתנועה וחזר והמשיך לעשות אותם שוב ושוב ושוב… בהתחלה, לא הגבתי, נתתי לזה להיות, אבל אז סבתא ששמעה זאת נכנסה, כעסה, דרשה ממנו להתנצל ויכולנו להמשיך בשיעור. לפעמים זה קרה כמה פעמים באותו השיעור.

לא הסכמתי להיות השוטר שלו. אבל, הגעתי כדי ללמד אותו ובגלל כל ההפסקות האלו, לימדתי אותו מעט מאוד. היתה לו קליטה מאוד מהירה, אבל כל מה שלימדתי אותו בשיעור אחד, כאילו נעלם לאחריו ואני חשבתי שהשיטה לא מתאימה לו/ שאני לא מתאימה לו.

ואז, רגע לפני שעזבתי, אמרתי לו: גלעד, אני לא מרגישה שאני מלמדת אותך ובאתי לפה כדי ללמד אותך וכל פעם שהזכרתי לו את זה הוא עשה מאמצי-על כדי להתרכז ולהתגבר על התקיעות הזאת וראה זה פלא – זה עבד. זה עבד, אבל בתמורה, הגמגום שלו הלך והחמיר ואת ההפסקה לה הוא היה זקוק, הביא הגמגום. באותה העת לאחי (שגם הוא בילדותו גמגם) היתה תופעה מאוד דומה. הוא היה חולה פרקינסון, שלא הצליח לשלוט בתנועה וכדי להפסיק אותה הוא אימץ לעצמו את הנפילה, בדיוק כמו שגלעד, אימץ את הגמגום.

נרגעתי. הבנתי שהתפקיד שלי בחייו של גלעד הוא פשוט להיות לו לאוזן קשבת וכשהיה מי שהקשיב לו, הוא יכול היה להתפנות למטלות שלו. גלעד הבין כמה שחשוב לאמא שהוא יצליח בלימודים ולמרות שהיה לו מאוד קשה הוא נלחם עם עצמו, אמא נלחמה כדי להשיג לו הקלות וכך מתלמיד כושל הוא הפך לאחד התלמידים הטובים בכיתה והצליח לעמוד בכל המטלות, כולל הצגת ספר שהוא קרא בפני כל הכיתה, למרות ויחד עם הגמגום.

כדי לפנות זמן ללמידה אמא הסכימה להוריד עוד ועוד טיפולים ושירותים. בחופשות היא מאוד השתדלה להיות רק איתו, לצאת יחד לטיולים, לבנות את הביחד. השינוי הגדול קרה בחופש שלאחר סיום כיתה ז’. בפרוייקט שיטור קהילתי, נפתח לו צוהר אל הכוח והעוצמה, אל האומץ, וגם שם הוא הבריק. זה היה בדיוק מה שהוא היה זקוק לו.

כשהוא החל את כיתה ח’ לא מצאנו עוד זמן שיתאים לשנינו. הבנתי שהגיע הרגע שלנו להיפרד, שאני את תפקידי בחייו סיימתי. תודה לגלעד על הדרך שלו ללמד אותי להקשיב, להקשיב פנימה, לצרכים המשתנים.

כתבה מעניינת:

שתיין צילום אילוסטרציה: Pixabay

קמצן, מתלהב או חבר אמת: איזה סוג של שתיין אתה?

שתפוכמו חבר אמת, אלכוהול תמיד נמצא שם: כשעצוב, כששמח, במסיבה הכי שווה ובאירוע המרגש ביותר. …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

זהר הצפון פרסום בע"מ טל:04-9587111 04-9905344 04-9981444 רחוב הגליל 2 ת.ד 473 כרמיאל 21614
© כל הזכויות שמורות 2024