זהר.נט חדשות כרמיאל
אבי גיסברג, כדורגלן עבר במכבי חיפה, עכו ובני סכנין, השיג דאבל היסטורי עם הנוער של מכבי חיפה, אליפויות בבוגרים במדי עכו ובני סכנין, נמנה על סגל נבחרת הנערים וקפטן נבחרת ישראל צפון בגיל נערים. כיום מנהל המכללה לכדורגל כרמיאל בחסות מכבי חיפה ופרשן כדורגל, בין היתר בערוץ 2, ערוץ 1 וערוץ הספורט. מייל: [email protected]
איזה כייף החופש הגדול הגיע! וואו איזה יופי קצת חופש, ביום רגיל מלחמת עולם להעיר את הילדים לגן ולבית ספר, אבל חופש זה חופש וחוק מרפי הוא חוק מרפי 6:00 בבוקר… שניהם מתעוררים בתזמון מדהים של נבחרת סין בשחייה צורנית, קופצים לי למיטה, יושבים לי בטעות על העורק הראשי בצוואר ובלי לשים לב נותנים לי מרפק לעין… התעוררתי ממש יקיצה טבעית.
אתה קם מצחצח להם שיניים, מרוב שאתה רדום אתה לא שם לב שאתה מצחצח לילדה את העין. היא מתחילה לבכות. מסכנה, כל העין שלה משחת שיניים. אתה מרגיע אותה, מי ירגיע אותי? בינתיים אישתי מכינה ארוחת בוקר ואז שמים להם משהו בטלוויזיה כדי שיהיה לנו זמן לעכל מה מחכה לנו בהמשך היום.
אחרי חצי שעה יוצאים איתם קצת לגינה, הם מספיקים לריב על 18 צעצועים ותמיד מישהו מסיים את זה בבכי קורע לב, חוזרים הביתה כי חם ואיזה יופי שרפנו כבר שעה וחצי ביום הזה, אבל השעה רק שבע וחצי בבוקר. אתה מקריא להם סיפור למרות ששניהם שקועים בטאבלט ואפילו לא הקשיבו מה שם הספר, אתה מגביל אותם לחצי שעה בלבד בטאבלט שבסופה אתה נקלע מולם למשא ומתן קשה שבו הם מרוויחים עוד חצי שעה בטאבלט. הם מסיימים את החצי שעה הנוספת אחרי שעיגלו אותה ל-45 דקות.
9:00 בבוקר, יוצא איתם לסיבוב בקניון והם רוצים חצי מהקניון. אתה מסתפק בשני דברים לכל אחד, זה תמיד דברים שבחיים הם לא ישתמשו בהם.
השעה 11:00 בבוקר, עמוס חבילות חוזר הביתה גמור נפשית, אבל הילדים חייבים הפעלה. מתארגנים ונוסעים לראות סרט שמלווה בפלאפל, גלידה, ברד ופופקורן. רק מלכתוב את זה נהייתה לי צרבת. הסרט נגמר, הילדים מבסוטים אתה מותש והשעה כבר 15:00. חוזרים הביתה, מרכיבים פאזל 1000 חלקים, אני חולם בינתיים אפילו על לבנות את הפירמידות במצריים ב-42 מעלות, תאמינו לי יותר קל. התייאשנו מהפאזל כשנשארו עוד בערך 700 חתיכות והפכתי לפוזל. אני מראה להם את התמונה על הקופסה ואומר להם הנה זה בדיוק ככה, לא חייבים להרכיב תסתכלו כאן.
השעה 17:00, אישתי כבר מזמן בעבודה ואני בחופש. לוקח את הילד, את טום שלי, מחנה כדורגל שעה וחצי. הוא מוציא מרץ על המגרש ואני מוציא מרץ פי שתיים ממנו בריצות אחרי הקטנה שלי ליב. שש ורבע נגמר המחנה, נגמר אבא, חוזרים הביתה. מקלחות שזה בשביל הילדים מסיבת בריכה ובשבילי סיוט. לאחר המקלחות שגבו ממני מחיר יקר ארוחת ערב קלילה, לא בגלל שאני סופר קלוריות אלא בגלל שאני לא יודע להכין כמעט כלום, אני שורף טוסטים אפילו. בארוחת הערב הם תמיד יריבו על משהו לא משנה מה, גם אם אני אשים על השיש צלחת עם נגיף האבולה הם יריבו עליה. בין לבין אני מקבל 15 טלפונים מאישתי עם הוראות שהפסיכומטרי קטן לידם.
20:00 צחצוח שיניים ולמיטות, שעה נמשך המו”מ על שעת השינה ובסוף אני מנצח אבל הם מעגלים לשעה שהם רצו, 21:00. אני סחוט, מרגיש כמו כורה פחם בנבאדה אחרי שבוע עבודה רצופה, מנשק את הקטנים שלי, חושב איזה יופי זה זמן איכות איתם ביחד ואיזה כיף ששרפנו יום… יופי נשארו לי עוד 59 ימים להפעיל אותם. איזה כיף זה חופש!!!
