זהר.נט חדשות כרמיאל
איליי סבג, צעיר כרמיאלי, הלך אחרי החלום שלו וחי, לומד ומנגן על פסנתר בברוקלין, ניו יורק, ואף הוציא מיני אלבום. "פגשנו" אותו לראיון אחרי שחזר הביתה לחופשה מאולצת בשל הקורונה
מאת צור טלקאר רפטאר
איליי סבג, בן 22, יליד כרמיאל, חי בברוקלין, ניו יורק, מגשים את החלום שלו, מנגן על פסנתר ומלחין. בימים אלה הוא נמצא בחופשת מולדת בארץ, וכמו כולנו הוא מחכה שמגפת הקורונה תעבור מן העולם כדי להמשיך מהמקום שבו הפסיק.
איליי הוא מוזיקאי בנשמתו מאז שהוא זוכר את עצמו. לפני גיוסו לצבא נבחן למסלול מוזיקאי מצטיין, למרות שלא כל כך רצה – אבל המשפחה שכנעה אותו. מתוך כול מי שניגשו לבחינות נבחר איליי כנגן מצטיין בתחום הג'אז ביחד עם 14 נגנים מוכשרים נוספים. "בסופו של דבר החוויה שלי הייתה טובה מהשירות" הוא מספר. "לא התעניינתי בתפקיד של מוזיקאי כמו שרציתי להיות נגן בלהקה צבאית או מורה חייל למוזיקה, רציתי להרגיש שאני עושה משהו משמעותי וביקשתי לעבור למפקדת חיל חינוך בתפקיד שלא אופייני למוזיקאי מצטיין. כחלק מההטבות של מוזיקאי ניתן לי הזמן ללמוד, למדתי בשטריקר (בית הספר הישראלי למוסיקה בתל אביב) 3 שנים ועשיתי חצי תואר. לא כל כך רציתי להמשיך, רציתי לעשות משהו שונה. אבל אז הגיעו לשטריקר בוחנים מחו"ל כדי לערוך מבחנים למלגות לבית הספר שלהם בניו יורק. כמו שאמרתי לא רציתי להמשיך, אז פשוט הלכתי להיבחן בלי ציפיות, אפילו אמרתי לעצמי שאם אתקבל לא אטוס".
– והתקבלת?
"התקבלתי, קיבלתי מלגה גבוהה. הלימודים ב-New School בניו יורק הם לא זולים, זו הזדמנות של פעם בחיים. בהסתכלות על העבר הבנתי שאולי אני לא יודע לזהות את ההזדמנויות שלי, וכשאני לוקח אותן בכל זאת – אני נהנה מאוד! אז עברתי לניו יורק לשנתיים כדי להשלים את התואר, והנה עברנו כבר שנה אחת".
– נשמע שהמוזיקה היא מרכיב משמעותי בחיים שלך. מתי החלטת שתהיה מוזיקאי?
"כשראיתי שאנשים מגיבים למוזיקה שלי, כשראיתי שזה עושה טוב לאנשים. ככל שתתעסק בזה יותר, תוכל לתת יותר לאנשים אחרים".
– איך ראית שהמוזיקה שלך עושה טוב לאנשים?
"ברגע שאתה מרגיש שהבן אדם שיושב בקהל השתנה מהרגע שהחלת לנגן ועד הרגע שסיימת. לרוב, אתה אפילו לא יודע מה הסיפור של הבן אדם אבל אתה יכול לראות שהמוזיקה השפיעה עליו. קשה לשים את האצבע על רגע בתהליך, כנראה הרגע שבו הבנתי שמוזיקה משפיעה על אנשים היה בילדותי, כשהלכתי להופעת מחווה לבוב מארלי. זה סימל עבורי מה מוזיקה עושה לאנשים, האפקט עצום! מאות אנשים באולם וכולם שרים ביחד ורוקדים ביחד".
היכנסו לסיפורים אישיים מרתקים נוספים:
-
אלון לי – בדרך שלו
-
משה ונגר סוגר מעגל
-
"אני אוטיסט ואני גאה בזה"
-
עו״ד נביל גנדור – עריכת דין, עסקים ודיו קיום
-
פורחת בגיל 30. האומנית ליחן חרץ
-
לתת חיים. הרב שמעון פינטו
-
האיש שאחראי על 2 מיליון נוסעים
-
איזי שוורץ הכבאי הראשון
-
אדם נולד שחקן
-
צוק איתנה: מגבר לאישה
– אם כבר בוב מארלי, לאחרונה הוצאת מיני אלבום ראשון, אז מזל טוב על זה! הקטע הרביעי באלבום נקרא Bob, האם יש קשר למארלי?
"כמובן! השיר נכתב בהשראת turn your lights down low של בוב מארלי. האמת, כל השירים באלבום מוקדשים לאמנים שהושפעתי על ידם. שלושה אמני ג'אז ובוב מארלי אחד. אבל ההשפעות שלי הם לא רק ג'אז אלא בעיקר רגאיי וR&B. הקטע הרביעי היה צעד של לנסות ולהכניס לעולם הג'אז את ההשפעות האמיתיות שלי, את הפסקול של החיים שלי, להצליח להתחבר למקום שבאתי ממנו. הרגאיי עובד על פשטות ועל חיבור לאנשים וככה גם השיר מייצג את הניגודיות בין ג'אז לרגאיי והמקום שאני בא ממנו".
– אז למה בחרת בג'אז ולא ברגאיי?
"הרוב שואלים את אותה השאלה. פשוט הבנתי שהכלי שאני מצליח להתבטא בו הכי טוב הוא דרך פסנתר, ואין הרבה פסנתר ברגאיי – אבל יש המון פסנתר בג'אז. בעיניי, זה מחבר את העולמות, מה שאתה מנגן זה לא בהכרח מאיפה שאתה בא, אלה לא בהכרח השורשים שלך. הדבר הכי קשה זה להיות בטוח בעצמך וללכת נגד הזרם, כי אנשים עדיין ירימו גבה, אבל לי מרגיש הכי טבעי להתבטא דרך ג'אז ועדיין לאהוב רגאיי וR&B."
– מה גרם לך להוציא את האלבום?
"הרגשתי שאני חייב להוציא משהו החוצה, גם אם המוצר שלי עוד לא מאה אחוז שלם. להראות שאני מאמין בזה ולהתחיל את הדרך. היה לי חשוב להוציא מוזיקה שתדבר לאנשים, כי המוזיקה בעולם וספציפית בג'אז הפכה להיות "מוסיקה למוסיקאים" כמו איזה מחקר באקדמיה, מוזיקאים התחילו לאתגר אחד את השני במקום לדבר עם הקהל. בעיניי זו בעיה כי מוזיקה זה דבר מדהים ואנשים זה דבר מדהים אבל החיבור בניהם בג'אז אבד. מוזיקאי צריך את הקהל שלו, וכשאין לו קהל הוא ניזון מדברים לא מאוזנים".
– אז מה האמירה שלך?
"האלבום נקרא leaving the greenhouse – לעזוב את החממה. באלבום אני מביא את הרצון שלי להוציא את המוסיקה מהמסגרות והאקדמיה אל האנשים".
– מה זאת הצלחה בשבילך?
"הצלחה בשבילי תהיה לראות אנשים מושפעים מהמוזיקה שלי וגם שתהיה לי את האופציה להתפרנס כמוזיקאי. בחרתי להקליט את האלבום בניו יורק עם עוד שני ישראלים, התקשורת הייתה באופן טבעי יותר טובה והם הבינו אותי יותר טוב. לאורך כל הדרך הייתה התלבטות בין המקצועיות של הדבר והחברות שבו, אפשר לתרום למוצר הסופי – אני בחרתי לתרום לתהליך. יש איזו ציפיה שאתה חייב להצליח במה שאתה מוציא, מבחינת החברה, לא הצלחת אם לא שמעו את זה 10,000 אנשים לפחות, מבחינתי אם 10 אנשים שמעו את זה זו הצלחה, זו השפעה".
– מה הצעד הבא?
להקליט עוד, להשתפר עוד וללמוד מאנשים. אתה יודע, כשאתה מוציא משהו בסדר גודל רציני אנשים גם יתייחסו אליו ככה ויתנו לך את הביקורות האמיתיות והבונות שלהם. התייחסתי ברצינות לכל מה שהקלטנו, השקעתי בזה (גם כסף) ולכן קיבלתי ביקורת רצינית. מישהי מבית הספר שהייתה בהופעת ההשקה של האלבום ניגשה אליי בסוף ההופעה ואמרה שהיא כמעט בכתה באחד הקטעים. זה סימן לי שאני בכיוון הנכון, ככה אני רוצה לראות אנשים מגיבים, מהלב, ככה אני יודע שהמוזיקה שלי משפיעה".
– מילות סיום?
"אפשר להוציא את הכרמיאלי מכרמיאל אבל לא את כרמיאל מהכרמיאלי. גם בברוקלין אני מרגיש כרמיאלי, עדיין מתנהג כאילו אני בעיר קטנה, אומר שלום לשכנים ברחוב ומכיר את תושבי הבניין, יושב בבתי העסק הקטנים. כרמיאלי…"
הג׳אזיסט הכי אש בגליל!