Array
(
    [_edit_lock] => Array
        (
            [0] => 1456185674:5
        )

    [_edit_last] => Array
        (
            [0] => 5
        )

    [_thumbnail_id] => Array
        (
            [0] => 12678
        )

    [tie_sidebar_pos] => Array
        (
            [0] => default
        )

    [tie_post_slider] => Array
        (
            [0] => 184
        )

    [_metaseo_metatitle] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [_metaseo_metadesc] => Array
        (
            [0] => בריאות וכושר / רון שפירא
        )

    [_metaseo_metaopengraph-title] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [_metaseo_metaopengraph-desc] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [_metaseo_metaopengraph-image] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [_metaseo_metatwitter-title] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [_metaseo_metatwitter-desc] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [_metaseo_metatwitter-image] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [tie_views] => Array
        (
            [0] => 745
        )

    [essb_cached_image] => Array
        (
            [0] => https://zhk.wpengine.com/wp-content/uploads/2016/02/גבר-עשיר-אם-כבר-אז-כבר-1031.jpg
        )

    [rank_math_robots] => Array
        (
            [0] => a:1:{i:0;s:0:"";}
        )

)
צילום אילוסטרציה

אם כבר אז כבר

שתפו

הוא נכנס אל הסוכנות בביטחון גמור שאינו משתמע לשתי פנים, לקנות עכשיו!

ריחות משכרים בניחוחות אקזוטיים, המותזים מחרירים סמויים בקיר, קיבלו את פניו, כיאה לכל סוכנות רכב האמורה לשדר אווירה קסומה שסופה להוביל לגיהוץ כרטיס האשראי של הלקוח. סוכני המכירות שהמתינו לו בפנים לא ידעו איזה ‘בונוס’ הזדמן להם הבוקר. אחד מהנציגים המעונבים קיבל את פניו. האיש שלנו התיישב והצביע על הרכב האדום שניצב לו בקצה המרוחק של האולם. “מאה שלושים אלף ש”ח”, הכריז הסוכן.

הלקוח שלנו קם מהכיסא, ניגש אל הרכב והתמקם על מושב הנהג מאחורי ההגה. ריח הפלסטיק, מראה הניילונים, לוח השעונים והעיצוב של ‘המילה האחרונה’ רק הציתו בו עוד יותר את החשק לקנות. הוא שב והתיישב מול הסוכן ושאל: “נו… וכמה זה עם המנוע  2000 סמ”ק?”. “מאה וחמישים אלף” ענה לו הסוכן. רגע, הוא הרהר בליבו וקם לעוד בחינה אחת סביב הרכב הבוהק מאור תאורת הפלורסנטים.

הוא שוב חזר אל הסוכן ושאל: “וכמה צריך להוסיף לגג פנורמי?”. “עוד עשרים אלף!” ענה לו הסוכן, סך הכל 170 אלף ש”ח ביחד. “טוב, בסדר גמור”, אם כבר אז כבר, הרהר בליבו, “תרשום הזמנה ותוסיף גם מולטימדיה ואיתוראן”.

כעבור 14 יום הוא יצא עם אשתו לארוחת ערב, לחגוג את קבלת הרכב החדש. כי אם כבר אז כבר. מנת פתיחה של כבד קצוף בריבת בצל, מרק ארטישוק ושקדים, מנה עיקרית של פלטת בשרים טריו – עגל רך עם נגיעות טלה ואליה של כבש. אחרי כל אלו הוא עוד קרא למלצר והזמין ופל בלגי עם שלושה כדורי שוקולד מעוטרים בשמנת מתוקה, כי אם כבר אז כבר. למחרת בבוקר הוא השכים לריצה. כעבור ארבעים דקות הראה ה-gps שלו על שישה קילומטרים. הוא החליט להמשיך ‘ולעגל’ את הריצה לשעה, כי אם כבר אז כבר. הוא סיים כשגמע שמונה וחצי קילומטר.

הטור הזה מוקדש ל’אם כבר אז כבר’, להיסחפות. זה עלול לדרדר אותנו לנזקים כלכליים וקולינאריים. לא קלים הם החיים בסביבה שלנו המשדרת אין סוף צבעים וריחות שיש להם השפעה מכרעת על המח ועל ההחלטות שלנו. הסביבה עלולה לגרום לנו לאובדן שליטה ולטעויות שיפוטיות. על כן אני מציע, אל לנו להיסחף בדברים החומרניים! רק עיסוקים רוחניים וספורטיביים יגרמו לכולנו לרווחים טהורים ונטולי נזקים. רק בתנועה, באהבה, ביצירה, בהשכלה – מושג ‘האם כבר אז כבר’ מקבל משמעות משתלמת במיוחד של יתרונות בריאותיים, רווחים תזונתיים, רווחים מנטאליים ורווחים של צמיחה אישית שבטוח שלא תתחרטו עליהם לעולם.

כתבה מעניינת:

שתיין צילום אילוסטרציה: Pixabay

קמצן, מתלהב או חבר אמת: איזה סוג של שתיין אתה?

שתפוכמו חבר אמת, אלכוהול תמיד נמצא שם: כשעצוב, כששמח, במסיבה הכי שווה ובאירוע המרגש ביותר. …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *