Array
(
    [_edit_lock] => Array
        (
            [0] => 1505404766:21
        )

    [_edit_last] => Array
        (
            [0] => 5
        )

    [_thumbnail_id] => Array
        (
            [0] => 18410
        )

    [tie_sidebar_pos] => Array
        (
            [0] => default
        )

    [tie_post_slider] => Array
        (
            [0] => 184
        )

    [essb_cached_image] => Array
        (
            [0] => https://zhk.wpengine.com/wp-content/uploads/2017/09/20431612_10213958113969545_2968397668633064801_n.jpg
        )

    [_yoast_wpseo_content_score] => Array
        (
            [0] => 60
        )

    [_yoast_wpseo_primary_category] => Array
        (
            [0] => 1388
        )

    [tie_views] => Array
        (
            [0] => 419
        )

    [_yoast_wpseo_opengraph-title] => Array
        (
            [0] => בוקר טוב
        )

    [_yoast_wpseo_opengraph-description] => Array
        (
            [0] => פורטל זהר הצפון / בלוגים - יאנה מלניקוב
        )

    [_yoast_wpseo_focuskw_text_input] => Array
        (
            [0] => בוקר
        )

    [_yoast_wpseo_focuskw] => Array
        (
            [0] => בוקר
        )

    [_yoast_wpseo_title] => Array
        (
            [0] => בוקר טוב
        )

    [_yoast_wpseo_metadesc] => Array
        (
            [0] => בוקר טוב
        )

    [_yoast_wpseo_linkdex] => Array
        (
            [0] => 78
        )

    [essb_pc_facebook] => Array
        (
            [0] => 1
        )

    [rank_math_primary_category] => Array
        (
            [0] => 1388
        )

    [rank_math_title] => Array
        (
            [0] => בוקר טוב
        )

    [rank_math_description] => Array
        (
            [0] => בוקר טוב
        )

    [rank_math_focus_keyword] => Array
        (
            [0] => בוקר
        )

    [rank_math_facebook_title] => Array
        (
            [0] => בוקר טוב
        )

    [rank_math_facebook_description] => Array
        (
            [0] => פורטל זהר הצפון / בלוגים - יאנה מלניקוב
        )

    [rank_math_robots] => Array
        (
            [0] => a:1:{i:0;s:0:"";}
        )

)
יהונתן שלי ברגע קצת יותר נחמד

בוקר טוב

שתפו

מביאה את יהונתן, הקטנצ'יק שלי לגן בבוקר. כבר בשער הגן הוא נצמד אליי ולא מרפה. "אני רוצה חיבוק", "אני רוצה נשיקה", "אמא בואי הביתה!". הבכי לא מאחר להגיע.
"אתה גיבור! יהיה לך כיף!" אני מנסה להרגיע אותו. זה גן עירייה חדש אחרי שנים שבהן היה רגיל למעון ביתי אינטימי, מנסה להרגיע במקביל גם את עצמי.
"אחר כך הוא נרגע צ'יק צ'ק" אומרת הסייעת תוך כדי שהיא פותחת את השער "את רוצה להכנס איתו קצת?".
"אני חייבת לעוף," אני עונה לה, "-מאחרת כבר לעבודה". "אל תדאגי, תלכי והכל יהיה בסדר" היא משחררת אותי לדרכי. אני ממשיכה לעמוד ליד השער וחוזרת על עצמי כמה פעמים: "ביי יהונתן מתוקי, אתה תשחק ותהיה עם החברים בגן, אמא תבוא אחר כך ותיקח אותך הביתה". הילד ממשיך לבכות. אני הולכת.

נכנסת לרכב אבל מתניעה את המפתח רק אחרי כמה רגעים ונשימות.
הוא יתרגל ויתחשל, אסור לעשות מזה דרמה. הוא יתרגל ויתחשל, אסור לעשות מזה דרמה. הוא יתרגל ויתחשל, אסור לעשות מזה דרמה.
ואולי בכל זאת הייתי צריכה להישאר איתו יותר עד שיירגע?

מתחילה בנסיעה, איזו קריזה…. כמה שהשכונה הזאת פקוקה בבוקר. מאיזה כיוון עדיף לצאת שלא יהיה עמוס?!
אבוד לי, בשעה הזאת פקוק בכל מקום, מעניין מה יהיה עוד מעט כשהרכבת תתחיל לעבוד.
מקווה שאגיע בזמן לישיבה בעבודה.

וואו, שבוע עמוס. בכלל תקופה עמוסה רגע לפני ששנת הלימודים החדשה נפתחת. מנסה להעריך באיזה אחוז מהיעדים המצופים מהמחלקה נעמוד השבוע. חייבים להפגיז! ממש לא בא לי לפשל!

מעניין אם יהונתן כבר נרגע. מעניין אם ילדים נוספים בוכים עדיין בבקרים בכניסתם לגן חדש. לא זכור לי ששייצ'וק (הבכור שלי) לקח קשה כל כך את המעבר למסגרת חדשה, מצד שני היו ועדיין יש אתגרים אחרים שהוא מתמודד איתם. אז אולי זאת לא אינדיקציה בכלל להמשך.
הטלפון מצלצל, שיחת עבודה קצרה עם מנהלת התיק של מקום עבודתי במשרד הפרסום. יש לפני שתינו יום עמוס ולא מעט משימות משותפות לקדם. אנחנו מדברות על חלק מהדברים ומסכמות שנמשיך במיילים במהלך היום.

השיחה מסתיימת, אני מחייגת לגן.

"בוקר טוב, גן נחשון" עונים לי מהעבר השני של הקו. "בוקר טוב, אני צריכה את גן טללים".
"תתקשרי שוב ואני לא אענה הפעם" מנחה אותי הקול הנשי.
אני תוהה מה הקטע שמאחדים קווי טלפון בין גנים. עד כדי כך זה גוזל משאבים רבים מהעירייה? הרי בעידן של טכנולוגיות זמינות וספקי תקשורת מתחרים שסביר להניח מתמודדים במכרזים לא פשוטים כדי להכנס לעבוד עם כל רשות אפשר להגיע לעלויות סבירות. כנראה סתם קיבעון. יש לא מעט כאלו בכל הקשור לשירותים שאזרחים מקבלים.
מחייגת שוב. "בוקר טוב, גן טללים"
"היי, זאת יאנה אמא של יהונתן".
"הי יאנה, הוא נרגע, משחק, הכל בסדר, תהיי רגועה".
"איזה כיף לשמוע, תודה רבה!" מנתקת את השיחה.
הלוואי שהוא באמת נרגע… אנסה להבא להביא אותו מוקדם יותר לגן. כניסה רגועה יותר אולי תקל עליו.

חייבת להגיב למייל שהמנכ"ל שלי שלח לי. לא אוהבת כשנתקעים אצלי דברים.

השוטר שמכוון את התנועה בצומת שבע לצד הרכבים החונים בצדדים מסבירים ללא מילים שכנראה הייתה תאומה בצומת. לא נעים…מקווה שכולם בריאים ושלמים.

מקווה שדימה בעלי הביא את שי בזמן לבית הספר.
יש לו חוג כדורסל היום. עוד לא משכתי מזומן מהכספומט כדי להסדיר את ההרשמה שלו השנה. אבל זה בסדר, אנחנו ממשיכים שם, אעשה זאת במהלך השבוע. החוג מצויין רק חבל שהם לא מקבלים אשראי.

חייבת למצוא זמן לקפוץ לקנות לו תנ"ך. היתה התכתבות בנושא בווטסאפ של הכיתה, אתעדכן מאוחר יותר.

מעניין מה יהונתן עושה עכשיו? לא הייתי צריכה ללכת ולהשאיר אותו בוכה. הייתי צריכה להגיע איתו מוקדם יותר לגן.

איזה אדיוט!!! איך הוא מעט בפתאומיות באמצע הכביש?! איזה מזל שלא נכנסתי בו…
תודה, תודה, תודה אלוהים! ממש לא היה מתאים עכשיו לעשות תאונה.

עוד כמה הרהורים ונסיעה של כארבעים דקות לעבודה מסתיימת לה.
תודה שצטרפתם למחשבות שלי הבוקר.

כתבה מעניינת:

שתיין צילום אילוסטרציה: Pixabay

קמצן, מתלהב או חבר אמת: איזה סוג של שתיין אתה?

שתפוכמו חבר אמת, אלכוהול תמיד נמצא שם: כשעצוב, כששמח, במסיבה הכי שווה ובאירוע המרגש ביותר. …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *