Array
(
    [_edit_lock] => Array
        (
            [0] => 1451575467:5
        )

    [_edit_last] => Array
        (
            [0] => 5
        )

    [_thumbnail_id] => Array
        (
            [0] => 12102
        )

    [tie_sidebar_pos] => Array
        (
            [0] => default
        )

    [tie_post_slider] => Array
        (
            [0] => 184
        )

    [_metaseo_metatitle] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [_metaseo_metadesc] => Array
        (
            [0] => בעין הוליסטית / מאיה קצמן
        )

    [_metaseo_metaopengraph-title] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [_metaseo_metaopengraph-desc] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [_metaseo_metaopengraph-image] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [_metaseo_metatwitter-title] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [_metaseo_metatwitter-desc] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [_metaseo_metatwitter-image] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [tie_views] => Array
        (
            [0] => 428
        )

    [essb_cached_image] => Array
        (
            [0] => https://zhk.wpengine.com/wp-content/uploads/2015/12/מדיטציה.jpg
        )

    [rank_math_robots] => Array
        (
            [0] => a:1:{i:0;s:0:"";}
        )

)

בין הימין והשמאל

31/12/15 Uncategorized 428 צפיות

שתפו

אומנות ומדע.  שנים חייתי את המדע. ההגיון, הניתוח. ידע זה כוח, חשבתי אז, ועשיתי את הכל כדי  ליצור עוד ועוד מקורות מידע, שלא הובילו לחיים בריאים יותר ומאושרים יותר – ואז כשהבנתי שהידע הוא לא מקור הכוח שבי פניתי אל האומנות, אל יכולת היצירה, הספונטניות והאינטואיציה וגיליתי שוב את עצמי, את העצמי שאותו זנחתי ברגע, שהפכתי לתקווה הגדולה לילדה שתהא לרופאה.

זה היה כובע שהיה כבד מנשוא, כי בי, בדיוק כמו בענבר, הנכד שלי, התנגנה מנגינה, שרצתה לרקוד ועשתה זאת בצורה כל-כך מוצלחת.  לא התחברתי למילים.  הייתי מחוברת למוזיקה, לריקוד, אבל הם לא נחשבו אז כאינטליגנציה של התנועה, והאינטליגנציה האחת שנחשבה אז היתה יכולת הזכרון והדקלום של הלמידה בעל-פה, שבהם הצטיינתי בגלל המוזיקה שהמשיכה לנגן בי.

לא למדתי לקרוא, אבל זכרתי כל מילה ומילה שהמורה אמרה וכך קרה שיכולתי לקרא את כל הספר מבלי לקרוא אפילו מילה אחת. אבל עם הזמן הבנתי שאין ברירה, ואני חייבת ללמוד לקרא. זה לקח קצת זמן, אבל בסוף זה קרה. היה לי חשוב ללמוד. היה לי חשוב לרצות.  חלק גדול מחיי השקעתי בלמידה שהפכה לחברה הטובה שלי וימי האוניברסיטה שלי עברו בארץ זרה, ללא האנשים שאותם אני אוהבת כשאני לא רק לומדת ללמוד במצויינות, אלא יחד עם זה לומדת להיות אמא חד הורית, למרות שהייתי אז עוד מאוד נשואה לאהוב ליבי.

והניגוד הזה בין מי שאני לבין מי שרציתי להיות גבה הרבה מאוד כוח, התיש אותי מאוד, אבל הביא לאחרים את מה שהם ביקשו.  והילדה הקטנה שננטשה על ידי בת-זוגתה הגדולה, החניקה את הבכי שלה ומעדה ונפלה.  אחת מהנפילות האלו הביאו אותי חזרה אל עצמי, אל האהבה שבערה בי, אל התשוקה ליצירה, אל האהבה אל הטבע והסביבה, והמוזיקה שכל הזמן התנגנה בי, הצליחה להוציא שוב את מי שאני לעולם שלי.

זנחתי את המדע, את כל מה שהיה קשור לידע והתמסרתי כולי אל האהבה. הלכתי בדיוק אל הכיוון ההפוך. התחלתי להנחות קבוצות של העצמה כשהמטרה שלי לאזן בין הימין והשמאל, כשבעצם גם אני לא הייתי מאוזנת, הייתי או פה, או שם ורק השבוע כשפגשתי חברה חדשה, שמחוברת אל החשיבה, הניתוח, ההיגיון, אך כולה נמסה בחיוך הלבבי שלה ודווקא היא זו שהזכירה לי שכדי לפעול ביעילות מירבית אנחנו זקוקים גם לימין המרגיש וגם לשמאל החושב.

שתהא לנו שנה חדשה וברוכה, מאזנת ומאוזנת!

כתבה מעניינת:

שתיין צילום אילוסטרציה: Pixabay

קמצן, מתלהב או חבר אמת: איזה סוג של שתיין אתה?

שתפוכמו חבר אמת, אלכוהול תמיד נמצא שם: כשעצוב, כששמח, במסיבה הכי שווה ובאירוע המרגש ביותר. …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

זהר הצפון פרסום בע"מ טל:04-9587111 04-9905344 04-9981444 רחוב הגליל 2 ת.ד 473 כרמיאל 21614
© כל הזכויות שמורות 2024