Array
(
    [_edit_last] => Array
        (
            [0] => 1
        )

    [_thumbnail_id] => Array
        (
            [0] => 6315
        )

    [slide_template] => Array
        (
            [0] => default
        )

    [_yoast_wpseo_focuskw] => Array
        (
            [0] => בין היש והאין
        )

    [_yoast_wpseo_metadesc] => Array
        (
            [0] => בין היש והאין
        )

    [_yoast_wpseo_linkdex] => Array
        (
            [0] => 85
        )

    [post_views_count] => Array
        (
            [0] => 1306
        )

    [tie_views] => Array
        (
            [0] => 397
        )

    [essb_cached_image] => Array
        (
            [0] => https://zhk.wpengine.com/wp-content/uploads/2014/12/-------------------------------------------970.jpg
        )

    [rank_math_description] => Array
        (
            [0] => בין היש והאין
        )

    [rank_math_focus_keyword] => Array
        (
            [0] => בין היש והאין
        )

    [rank_math_robots] => Array
        (
            [0] => a:1:{i:0;s:0:"";}
        )

)
בין היש והאין בעין הוליסטית
בין היש והאין בעין הוליסטית

בין היש והאין

04/12/14 Uncategorized 397 צפיות

שתפו

אני מאמינה שכל מה שקורה בסביבתנו הקרובה הוא השתקפות של חיינו.

השבוע הסביבה שלי שמה לי מראה שהיה לי מאוד קשה להביט בה, בהתחלה. כל הצנרת בבית זעקה: הצילו!! כאן ברז דולף, שם סתימה בכיור.

ואני שכאשר מדובר בבני-אדם תמיד מנסה למצוא את הסיבה שהביאה את התופעה, מוצאת את עצמי מטפלת בסימפטום ולא במה שהביא אותו ורק כשראיתי איזה לכלוך מבעבע מתוך הכיור שלי, הבנתי שהגיע הזמן  לשפוך קצת חומצה ולנקות מבפנים את הרגשות שלי.

במשפחה שלי תמיד הרגשתי מלכה. גם כשהייתי שם הילדה הקטנה, וגם כשהיו לי ילדים קטנים.  הבית תמיד היה בעבורי, המקום הבטוח שלי, אבל כשיצאתי החוצה פתאום הבטחון הזה התערער.  כל-כך התערער שהרגשתי אפילו מאויימת. ועם ההרגשה הזאת הרגש הראשוני שעלה הוא קודם כל התנתקות. סגרתי את הברז. אין עם מי לדבר. התעלפתי. מתוך החולשה גרמתי לאלה שכל כך איימו עלי – לדאוג לי. רק כך יכולתי להתקרב אליהם. להיות חלק מהם, החלק החלש שבהם.

לא אהבתי את המקום הזה ועם הזמן כשגדלתי והתחזקתי, לא הייתי צריכה עוד את התפקיד של החלשה. החלפתי אותו עם התפקיד של האמיצה, של זו שמובילה קבוצה של אנשים קדימה, אבל משהו שם לא היה נכון.  היה הבדל כל-כך עצום בין הבפנים לבין הבחוץ. ובכל פעם של עוצמה שכזאת קיבלתי פיק ברכיים.

זה בדיוק מה שהרגשתי השבוע. מצד אחד אני מרגישה מלכה. אני לא צריכה להתאמץ יותר,  לא צריכה עוד להצטמצם, אני יכולה להתרווח ולהחזיר את האמונה שלי בחלום, שעליו כבר מזמן ויתרתי.  כשאני בעשייה זה כיף לא רגיל, אך ברגע אחד של עצירה, מנוחה, הכל מתפרק לי מתחת לידיים.  הייתי כל-כך חלשה שהסכמתי אפילו ללכת לרופאה, אבל תוך כדי השהייה בחדר שלה, הבנתי מה כך מוריד אותי.

זה רק המעברים האלו בין היש והאין.  אני צריכה לתת לגוף שלי להתרגל אל היש. לחוש אותו, להנות ממנו, רגע לפני שאני הופכת אותו ליש גדול יותר. אני צריכה לפנות מקום, הרבה מקום בשביל היש החדש הזה.  פיניתי מקום בראש, פיניתי מקום בלב, פיניתי מקום בבית ןעכשיו כל מה שנותר הוא להנות מכל רגע של יש. מכל רגע של אין ומכל רגע של בין היש והאין.

מאיה קצמן

דוא”ל [email protected]

כתבה מעניינת:

שתיין צילום אילוסטרציה: Pixabay

קמצן, מתלהב או חבר אמת: איזה סוג של שתיין אתה?

שתפוכמו חבר אמת, אלכוהול תמיד נמצא שם: כשעצוב, כששמח, במסיבה הכי שווה ובאירוע המרגש ביותר. …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

זהר הצפון פרסום בע"מ טל:04-9587111 04-9905344 04-9981444 רחוב הגליל 2 ת.ד 473 כרמיאל 21614
© כל הזכויות שמורות 2024