Array
(
    [_edit_last] => Array
        (
            [0] => 1
        )

    [_thumbnail_id] => Array
        (
            [0] => 6006
        )

    [slide_template] => Array
        (
            [0] => default
        )

    [_wp_old_slug] => Array
        (
            [0] => 5-%d7%93%d7%a8%d7%9b%d7%99%d7%9d-%d7%9c%d7%a0%d7%94%d7%9c-%d7%97%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%95%d7%9c%d7%a9%d7%9e%d7%95%d7%a8-%d7%a2%d7%9c-%d7%94%d7%97%d7%91%d7%a8%d7%95%d7%aa
        )

    [post_views_count] => Array
        (
            [0] => 1539
        )

    [tie_views] => Array
        (
            [0] => 408
        )

    [essb_cached_image] => Array
        (
            [0] => https://zhk.wpengine.com/wp-content/uploads/2014/10/woman-praying-silhoutte1.jpg
        )

    [rank_math_robots] => Array
        (
            [0] => a:1:{i:0;s:0:"";}
        )

)
האם אנחנו אחראים לגורלנו?
האם אנחנו אחראים לגורלנו?

האם אנחנו אחראים לגורלנו?

שתפו

ושוב נתקלתי השבוע באותם זכרונות מתעתעים מהטיול שערכתי בנפאל הרחוקה שגרם לי להגיע למחוזות רחוקים בנבכי נפשי, לתמוה על סיבת נוכחותי במקום מדהים שכוח אל זה ולהרהר בשנית במטרת מסעותיי בעולם. תהיתי האם אותם קורבנות צעירים שנפלו לגורלם המתעתע בשבועות האחרונים בנפאל, גם כן עברו את תהפוכות הנפש שעברתי אני בביקורי במדינה כה שונה זו וכה מסתורית ומסקרנת. האם אין אנחנו אלא עדר הנוהה אחר כולם ומגיע לפקוד מקומות אלה או אחרים כדי להישאר חלק מהעדר או האם בכל זאת כל אחד מאיתנו, כל טייל , הרפתקן, סקרן הוא אינדוידואל בפני עצמו.

חשבתי על אותה בחורה צעירה, עומר שמש בת ה-21 שכל שרצתה הוא לטייל טיול של אחרי השירות הצבאי ביחד עם בן זוגה החדש ולגמוע מרחקים ונופי בראשית עוצמתיים כחלק ממסע העלומים המרענן. במה חטאה עומר שהיה עליה לשלם במחיר חייה הכה קצרים, להינצל מאותה זוועה במעלה האנאפורנה שברכס ההימאליה, לשרוד ולהמשיך בטיול ולסיים את חייה כמה ימים לאחר מכן בהדרדרות אוטובוס בו נסעה אלי תהום. האם בעצם איננו אחראים כלל לגורלינו ולא משנה כיצד היתה פועלת הנווטת המחוננת תמר אריאל עליה השלום, היתה מוצאת את מותה על רכס האנאפורנה כי כך נקבע מראש? האם נכתב איפה שהוא כי עומר שמש תסיים את מותה בנפאל הרחוקה בכל מצב? האם ידוע היה מראש כי שירה דבוש בת ה-30 , בת יחידה לאמה תיהרג בהדרדרות אוטובוס נפאלי לתהום ארורה?

אני זוכרת נסיעה שלי באוטובוס נפאלי מקטמנדו בואכה פוקרה. אינני זוכרת את מספר שעות הנסיעה, רק זוכרת שהיתה זו נסיעה מפרכת וארוכה במהלכה גמעו מרחקים, סיבובים מטורפים, גבהים אדירים, יערות עבותים וצמחיה סבוכה ומרתקת. לא אחת במהלך הנסיעה קפא ליבי ועוצמת הפחד פן יתהפך האוטובוס על עשרות נוסעיו ומטלטליו. תמונת האוטובוס שהדרדר למצולות התהום לפני מספר ימים וגבה לא מעט קורבנות החזירה אותי שוב ושוב לחרדות הדרך במסעי בנפאל והזכירה לי אי אילו אוטובוסים אותם פקדתי בבוליביה הרחוקה בסיבובי דרך המוות בואכה לוס היונגאס ובברזיל המדהימה .

אם עד כה היעד הנפאלי נקשר בעבורי אישית למשהו מסתורי, מרהיב ומדהים ביופיו אך בד בבד מאיים ומפחיד מאין כמוהו הרי שלאחר השבועיים האחרונים והאירועים המצמררים שנקשרו למקום נפאל עבורי היא סוג של סרט אימה מלווה בנופי בראשית אדירים המהווים תפאורה מושלמת לחרדותיי ולפחדיי. האם אגיע לשם בשנית? ימים יגידו, הכיוון כרגע הוא לא….

השאלה האם אנו אחראים לגורלינו או שמא גורלינו נכתב מראש. עושה רושם כי התשובה השנייה היא הנכונה. גם זה מפחיד ומאיים לא פחות….

שירלי גורן

דוא”ל [email protected]

כתבה מעניינת:

שתיין צילום אילוסטרציה: Pixabay

קמצן, מתלהב או חבר אמת: איזה סוג של שתיין אתה?

שתפוכמו חבר אמת, אלכוהול תמיד נמצא שם: כשעצוב, כששמח, במסיבה הכי שווה ובאירוע המרגש ביותר. …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *