Array
(
    [_edit_last] => Array
        (
            [0] => 1
        )

    [slide_template] => Array
        (
            [0] => default
        )

    [_yoast_wpseo_focuskw] => Array
        (
            [0] => הזיקנה
        )

    [_yoast_wpseo_metadesc] => Array
        (
            [0] => הזיקנה. יתכן וגילו יותר ממאה. אבל חפיזוללאה מפקיסטן...
        )

    [_yoast_wpseo_linkdex] => Array
        (
            [0] => 80
        )

    [post_views_count] => Array
        (
            [0] => 1931
        )

    [tie_views] => Array
        (
            [0] => 364
        )

    [rank_math_description] => Array
        (
            [0] => הזיקנה. יתכן וגילו יותר ממאה. אבל חפיזוללאה מפקיסטן...
        )

    [rank_math_focus_keyword] => Array
        (
            [0] => הזיקנה
        )

    [rank_math_robots] => Array
        (
            [0] => a:1:{i:0;s:0:"";}
        )

)

הזיקנה

שתפו

יתכן וגילו יותר ממאה. אבל חפיזוללאה מפקיסטן ממשיך ללכת מדי בוקר אל עבודתו שבעמק נילום שבפקיסטאן בעזרת מקל ההליכה שלו, אל אותם השדות החקלאיים במקום בו שלטה האימפריה הבריטית בחלק זה של העולם.

לעומתו חיה לה בקצהו האחר של הגלובוס צ’יסה מקולומביה, גילה מתקרב למאה ועשר שנים והיא נושאת את סלי יבוליה בהרי האנדים מתחת לרכס האקונקגואה כשסיגר ענקי נעוץ בפיה. כמוהם עוד קוצרים את שדותיהם זקני פרובנס מדרום לבורגונדי, קמוטי עור, נושקים לגיל מאה ויותר כשהם תשושים משתיית אפלסיון, הרי הוא יין מייצור מקומי.

אריכות ימים איננה עניין גיאוגרפי, היא בעיקר עניין תורשתי. יש אין ספור הסברים לאריכות ימים: מאכילת מזונות טריים בלבד, חיים באזורים נטולי זיהום, שתייה מרובה של מים, פעילות גופנית, התנהגות ומנטאליות הכרוכים בעיסוק בפנאי, ציור, ונגינה. אין נוסחה אחת. אך סיפור אחד יפה צד השבוע את עיני: במסיבת יום הולדתה ה-115 של בסי קופר מג’ורג’יה, בה נכח נציג ספר השיאים של ג’ינס, כדי להעניק לכלה תעודה רשמית, היא נשאלה מהו לטענתה הסוד לאריכות ימים. בחיוך צופן סוד (חסר שיניים מן הסתם) השיבה הגברת: “ראשית, מעולם לא אכלתי לא פיצה, לא המבורגר, לא צ’יפס ולא משקאות קלים. אך הסוד האמיתי שלי הוא הרבה יותר קשה ליישום. מעולם לא התערבתי בחייהם של אחרים, אף פעם לא חיוויתי דעה מבלי שהתבקשתי, מעולם לא העברתי ביקורת”.

רבים מתוכנו יתקשו להבין איזה טעם יש בחיים אפורים כאלו, נטולי אבק שריפה חברתי ו’אקשן’ מרתק. יהיו שיכנו חיים ארוכים אלו ‘כמוות מתמשך’. אולם במחשבת ישראל קיימים מושגים שונים, שיבארו את דבריה של גב’ קופר: אמר החכם מכל אדם (משלי י”ד, ל’): “רקב עצמות קנאה”. הקנאה נתפסת כמחלה המזרזת את המוות וגורמת לרקב העצמות בגוף. אי היכולת של אדם מסוים להשלים עם ההצלחה של האחר, אי היכולת להפריד בין רצוי למצוי, אי היכולת להיות שליו ולהיות שמח בחלקו, גורם לו לאדם לקיצור החיים.

אני בטוח שהן חפיזוללאה הפקיסטאני, הן צ’יסה הקולומביאנית והן זקני פרובנס לא ידעו קנאה מהי. אין להם מילה כזאת בלקסיקון, הם אפילו לא התנסו מעולם ברגש הקטלני הזה. אחרי הכול אין להם שכן, לא עם וילה ולא עם בריכה, לא עם b.m.w  ולא עם מרצדס והחמדנות היתה להם לזרה. ולהם בסך הכול יש את הסיבה האחת לקום בבוקר: לחייך ולצאת לעבודה. כי מי הוא העשיר (…והמאושר) ? זה השמח בחלקו !

שבת שלום שלכם, רון

כתבה מעניינת:

שתיין צילום אילוסטרציה: Pixabay

קמצן, מתלהב או חבר אמת: איזה סוג של שתיין אתה?

שתפוכמו חבר אמת, אלכוהול תמיד נמצא שם: כשעצוב, כששמח, במסיבה הכי שווה ובאירוע המרגש ביותר. …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *