Array
(
    [_edit_lock] => Array
        (
            [0] => 1452506559:5
        )

    [_edit_last] => Array
        (
            [0] => 5
        )

    [_thumbnail_id] => Array
        (
            [0] => 12113
        )

    [tie_sidebar_pos] => Array
        (
            [0] => default
        )

    [tie_post_slider] => Array
        (
            [0] => 184
        )

    [_metaseo_metatitle] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [_metaseo_metadesc] => Array
        (
            [0] => הטור האישי של אשי טאוב
        )

    [_metaseo_metaopengraph-title] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [_metaseo_metaopengraph-desc] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [_metaseo_metaopengraph-image] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [_metaseo_metatwitter-title] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [_metaseo_metatwitter-desc] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [_metaseo_metatwitter-image] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [_yoast_wpseo_focuskw_text_input] => Array
        (
            [0] => ילד
        )

    [tie_views] => Array
        (
            [0] => 1059
        )

    [essb_cached_image] => Array
        (
            [0] => https://zhk.wpengine.com/wp-content/uploads/2016/01/אלון-בקל-1025.jpg
        )

    [rank_math_robots] => Array
        (
            [0] => a:1:{i:0;s:0:"";}
        )

)
אלון בקל ז"ל. צילום מתוך הפייסבוק

היה ילד ואיננו עוד…

11/01/16 Uncategorized 1,059 צפיות

שתפו

כל יום אנחנו שומעים על מקרי מוות. לעיתים מכירים, לרוב לא, אבל ישנם מקרים מסויימים שתופסים אותך ושנצרבים עמוק עמוק בזכרון. לא מרפים. אלה המקרים שילכו איתך לתמיד.

כך קרה לי עם חברי הטוב, יצחק קליין ז"ל שנהרג באסון צור, מלחמת לבנון הראשונה. מול עיניי. כך קרה לי עם אלון פרדרו ז"ל, ילד שלא הכרתי ושנפטר ממחלה בגיל כל כך צעיר. כך קרה לי עם אחייניתי בר רפפורט ז"ל, שנפטרה מסרטן והיא בסך הכל בת 11. כך היה עם גלעד בלחסן ז"ל שנפל במלחמת לבנון השנייה. כך קורה לי עכשיו עם אלון בקל הי"ד. אלה מקרים (ויש עוד כמה וכולם קשורים בצעירים) שלא יעזבו אותי לעולם.

את אלון בקל עצמו לא ממש הכרתי. שמעתי. את אחיו הבכור, אבי, הכרתי גם הכרתי. הוא חברו הטוב של בני עמרי. אבי היה בן בית אצלי, כפי שעמרי היה בן בית אצל משפחת בקל. את ניצה בקל כולם מכירים. אשה מקסימה, תמיד מחייכת. אשה שעולמה חרב עליה באחת.

באותו יום שישי הארור בעודי מתכונן לשנ"צ, מגיעות ידיעות על הפיגוע. הווטסאפ הופך לפעיל מאוד. פעיל מדי. כך זה עם עיתונאים. חבר מודיע לי שבין הנפגעים גם כרמיאלי ולא ברור מה מצבו. לאט לאט התמונה מתבהרת והיא הולכת ונעשית קודרת. אני כבר יודע שמדובר באלון בקל. מצבו קשה הודיעו לי. עושה כמה טלפונים, רבים מתקשרים. חושבים שאולי אני יודע יותר פרטים. מתקשר לבית החולים איכילוב ובעודי ממתין, מופיע דוד, אביו של אלון בטלויזיה ובעצם מאשר שהבלתי נתפש קרה. אלון בקל נרצח, כך סתם, באמצע העבודה, בבר הסימטא בלב ליבה של תל אביב. הלב ממאן לקבל. הלב ממאן לקלוט. המחשבות מתרוצצות. חושב על ניצה. חושב על אבי הבן הבכור. הבן שלי עמרי, מתקשר ושואל אותי בגרון ניחר "אבא, זה נכון"? כן ילד שלי. לצערי זה נכון.אלון בקל איננו…

שבת מסוייטת.

ביום ראשון לקראת השעה 3 בצהריים. בית העלמין בכרמיאל. פקק ארוך ארוך. המונים המונים מגיעים להפרד מאלון הי"ד. הילד הזה נגע בכל כך אנשים. נגיעתו טובה היתה. תמיד טובה.

השתתפתי בהלוויות רבות. מאז הלוויתו של ברוך ונגר, ראש העיר הראשון, לא נראתה בכרמיאל הלוויה כזו,להערכתי קרוב ל-2000 איש מכל גווני האוכלוסיה, מה שמלמד על האהבה הגדולה שרבים רבים רכשו לילד שלנו, שבגיל 26 תמו חייו. איזו אבדה לכולנו. כמה חלומות ותקוות נגדעו באחת על ידי רוצח בן בליעל, חלאה. לאט אתה מתחיל רק להבין עד כמה אלון היה נפלא, מוכשר, בעל לב ענק, מלא חיים. עתיד מבטיח חיכה לאלון והוא יוותר לעולם בן 26…

יהי זכרו ברוך!!!

באין שלטון בארץ…

בלי משים פתאום הבנתי שבעצם אין בישראל שלטון. אין ממשל. מדינה בה יש רק חובות, כמעט ללא זכויות, היא מדינה בסוף דרכה. זמן רב אני כותב ומזהיר מפני אובדנה של ישראל ולא בגלל אויבים מבחוץ. בגלל ממשלה שאיננה מתפקדת.

איך יכולים שני שרים בכירים לומר שיותר אנשים נהרגים מתאונות דרכים מאשר בפיגועים? מה אתם מטומטמים? מה רצו לומר בזה? שאוקיי, זה המצב ואין  מה לעשות? האם תאונות הדרכים אינן חלק מאחריות ממשלתית? לא מכיר ולו גוף ממשלתי אחד ולא רק, שמתפקד כפי שצריך. פשוט אין. הכל חפיף, לאף אחד לא אכפת. כל יום פיגוע אחד לפחות ואין איש מתייצב נוכח פני האומה כדי לומר מילה. כלום. "תהיו עירניים…" זו התשובה של ממשלת ישראל. ואם נהיה עירניים זה יפתור את הבעיה הזו?

מלבד מלחמות לא זוכר מצבים של עוצר מרצון. הורים חוששים לשלוח את ילדיהם למוסדות החינוך כי איבדו אמון בשלטון ובהבטחותיו. איש איש לנפשו ופה ושם מתגלים גיבורים, אזרחים. ההפקרות מוחלטת. בתי המשפט מקולקלים, הכנסת מקולקלת, הממשלה משותקת, אדם לאדם זאב. השנאה שולטת. כולם גונבים את כולם ורק הגנבים הגדולים ביותר צוברים עוד ועוד כסף… עוד כסף…עוד כסף… תביאו לי עוד. 500 מליון לא מספיקים להם. 4 מליארד גם לא. הם רוצים עוד. גזלנים רודפי בצע.

גם הדת הפכה למסחרה אחת גדולה. רבנים מושחתים,רבנים מזוייפים, רבנים מזייפים. הרנטגנים למיניהם וחלק מהעם פוחד מהם… הם הרי נציגי אלוהים עלי אדמות… בולשיט. בלי להכליל, רבנים גורמים לנו לנזקים איומים… כל מיני לחשים וקמעות ושדים וחארטות לרוב. אבי עליו השלום סיפר לי כיצד רבנים אסרו על יהודים לברוח מצפרני הנאצים באמירה שאלוהים ישמור עליהם. אז הוא לא שמר, ואלפים על אלפים נשרפו מתוך אמונה שדברי הרבנים, קודש הם.

אני איש מאמין. סולד מכל התרבות הפסיכית שתופסת והורסת כל חלקה טובה. מלאה הארץ בנביאי שקר, רבני שקר. הרי ברור לכולם שאנו פועלים מתוך פחד… ליתר בטחון ננשק את המזוזה (ואין לי בעיה עם זה) נאמר על כל שטות בעזרת ה'… נלך לרבנים שייעצו לנו בענייני רפואה. בכל ענין.

לא אנשים. זו איננה היהדות. זו אינה דרכה, זו אינה רוחה. זו עבודת אלילים לכל דבר וענין, עבודה זרה לחלוטין… 10 הדיברות שהם הם הבסיס הכי נכון, הכי אמיתי להתנהלות והתנהגות יהודית, מסולפת ומעוותת על ידי מכשפים למיניהם שבעצם עוברים על הדיבר הראשון והשני, כלומר 10 הדיברות הם בגדר המלצה בלבד וכל רב מתחיל יכול לתת להם פרשנות משלו… איך כל זה מתקשר לאין שלטון בארץ? זה חלק נכבד מאובדן השליטה…

 בקטנה

* המחלה הנפוצה בארץ – שחקת…(מהשרש ש.ח.ק) ותודה  לדובריש.

* תודה מיוחדת לזכי מהפיצוחים ברחוב הגליל על הקפה שהוא מחלק חינם לכל מי שקונה כל דבר.

* ללביאה שלו-פישר. ברכות והצלחה לרגל פרישתך לגמלאות. 25 שנים של דברור אינם הולכות ברגל.

* רונית סמדר דרור נבחרה כיו"ר של עמותת "לצדכם" למען גברים בהליכי גירושין או גרושים…ברכות.

כתבה מעניינת:

שתיין צילום אילוסטרציה: Pixabay

קמצן, מתלהב או חבר אמת: איזה סוג של שתיין אתה?

שתפוכמו חבר אמת, אלכוהול תמיד נמצא שם: כשעצוב, כששמח, במסיבה הכי שווה ובאירוע המרגש ביותר. …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

זהר הצפון פרסום בע"מ טל:04-9587111 04-9905344 04-9981444 רחוב הגליל 2 ת.ד 473 כרמיאל 21614
© כל הזכויות שמורות 2024