Array
(
    [_edit_lock] => Array
        (
            [0] => 1455705329:5
        )

    [_edit_last] => Array
        (
            [0] => 5
        )

    [_thumbnail_id] => Array
        (
            [0] => 12654
        )

    [tie_sidebar_pos] => Array
        (
            [0] => default
        )

    [tie_post_slider] => Array
        (
            [0] => 184
        )

    [_metaseo_metatitle] => Array
        (
            [0] => חדשות כרמיאל - הייתי אישה מוכה

        )

    [_metaseo_metadesc] => Array
        (
            [0] => סיפורה האמיתי של תושבת כרמיאל, אם ל-4 ילדים, שהצליחה להימלט מבעלה אחרי שהתעלל בה במשך שנים פיזית, מינית ומילולית ואף איים לרצוח אותה
        )

    [_metaseo_metaopengraph-title] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [_metaseo_metaopengraph-desc] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [_metaseo_metaopengraph-image] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [_metaseo_metatwitter-title] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [_metaseo_metatwitter-desc] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [_metaseo_metatwitter-image] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [_yoast_wpseo_focuskw_text_input] => Array
        (
            [0] => אישה מוכה
        )

    [tie_views] => Array
        (
            [0] => 4107
        )

    [essb_cached_image] => Array
        (
            [0] => https://zhk.wpengine.com/wp-content/uploads/2016/02/bigstock-woman-covering-her-face-in-fea-57919184.jpg
        )

    [rank_math_robots] => Array
        (
            [0] => a:1:{i:0;s:0:"";}
        )

)
צילום אילוסטרציה

הייתי אישה מוכה

17/02/16 חברה 4,107 צפיות

שתפו

סיפורה האמיתי של תושבת כרמיאל, אם ל-4 ילדים, שהצליחה להימלט מבעלה אחרי שהתעלל בה במשך שנים פיזית, מינית ומילולית ואף איים לרצוח אותה. מונולוג כואב אבל מלא אופטימיות

הביאה לדפוס לימור מזן

לא אשכח את אותה שבת, שבת אחרונה עם הילדים ואביהם. התכוננתי לשבת של פינוק. בעלי אז שהה בהוסטל לגברים אלימים, מתוקף צו בית המשפט. בכל סוף שבוע היה מגיע הביתה עם הוריו, ששמרו שהשבת תעבור בשלום. התכוננתי, הכנתי כל טוב, בישולים, סלטים, ואפילו חלות ועוגות אפיתי.

רצה הגורל ושבת זו הפכה לסיוט של חיי. “איזו מסריחה, מכוערת, מגעילה, זה אוכל זה? עופי ממני!” כך צעק בלי שום הודעה מוקדמת. הילדים ישר הבינו שמשהו לא טוב עומד לקרות ומיד הסתגרו בחדרים. אני הלכתי לחדר השינה, הוא הגיע אחריי, קרע את בגדיו בהיסטריה מוחלטת ואמר, “אני עוד אהרוג אותך!” ההשפלה שעברתי למול הוריו גמרה עלי, גם הם הבינו ששבת זו לא תיגמר בטוב.

ידעתי ממנו באותו יום, בדיוק כמו פעמים רבות לפני כן, אלימות מילולית ספוגה ברוע לב, מכות ללא רחמנות ואלימות מינית ופיזית. אני זוכרת שתמיד כאשר הוא חזר מאוחר מהעבודה, אני והילדים כבר היינו ישנים, ואז היה מדליק את האור וצורח, ”קומי יה פטמה”! ואני מכווצת בתוך תוכי, לא יודעת מה לעשות. גם ברגעים אלו שאני מעלה זיכרון זה, קשה לי להאמין שכל זה עבר עלי.

פה נכנסה הרווחה לתמונה ומאז היתה מעורבת בכל הנעשה בביתנו. יום בהיר אחד מתקשרת אלי העובדת הסוציאלית ומבקשת ממני לבוא דחוף אל מינהל הרווחה ביחד עם אמא שלי.

הגעתי אל משרדה של העובדת הסוציאלית ואז התבשרתי שברווחה חוששים לחיי משום שבעלי מתכוון לרצוח אותי. ההחלטה שלהם היתה חד משמעית – לפנות אותי עם ארבעת הילדים למקלט לנשים מוכות. אמרו לי – “את הולכת הביתה, מכינה במזוודות וארגזים מטלטלין חשובים, דברים הכרחיים שלך ושל הילדים ומחר בשש בבוקר באים לאסוף אתכם”.

לא נתנו לי בכלל לעכל את מה שעובר עלי.

כך עזבתי מאחור חיים שלמים, בית מרוהט עם כל טוב לילדים, צעצועים, דברי חשמל ומה לא. כלאחר יד נאמר לי שהכל נזרק והושלך – ויהיה עלי להתחיל מהתחלה. כיצד מסבירים לילדים שהחיים שלנו משתנים? הם היו בני 2,4,6,8!

נסענו לבלתי נודע, ליד ירושלים… הייתי שבורה, אבל הסתכלתי על הילדים, הם נראו די רגועים, אולי הם הבינו את מה שאני עדיין לא הבנתי.

הגענו לוילה ענקית  עם גינה, 10 נשים קיבלו את פנינו, ילדים מכל פינה רצו לקראת ילדיי. התאבנתי במקומי. אם הבית הובילה אותנו לחדרנו  הקטן והבנות עזרו לי לארגן את החדר.

במשך שבוע ניתקו אותי מהעולם החיצון, זה הקשה עלי מאוד, אמא בטוח השתגעה על שלא ידעה מה קורה איתנו וזה עוד יותר גרם לי לבכות בלי סוף. אבל… כעת הבנתי שאני מוגנת, שילדיי מוגנים, שמכאן והלאה יכול לקרות רק טוב.

היה לנו צוות טיפול מדהים, מנהלת מקסימה, אם בית שדאגה לי ולילדי מאוד. חצי שנה של כיף במקום שריפא את כל מכאובינו, שם זו היתה עבורי ההזדמנות להכיר את עצמי ולהתחזק.

היינו 10 בנות, עם הילדים של כל אחת. היו מריבות, חילופי דברים, היתה אחת שבגלל שהצוות נקשר אליי ניסתה לשים לי רגל, לצערי די הצליח לה, אמרה עלי דברים נוראיים, שלא היו ולא נבראו.

יום אחד הוחלט להעביר אותי ואת ילדיי למקלט אחר בדרום. אל אלוקים… מגן עדן הועברנו לגיהנום, לבית ששימש בעבר ככל הנראה בניין משטרה. מקום מוזנח, תנאים לא תנאים, חדרים קטנים, עם שירותים ומקלחת בחדר.

אך מאחר שלמדתי לחשל את עצמי, אמרתי לעצמי, עברנו את פרעה, נעבור גם את זה.

לאחר שנה של טלטלות, הודיעו לי שאני חוזרת לחיים נורמטיביים. כמובן ששמחתי, חזרתי לעיר שגדלתי בה ואל משפחתי היקרה. שכרתי דירה, התקבלתי לעבודה וכעת אני מודה, על הטוב ועל הרע.

החיים לימדו אותי לא לוותר, לא לרחם, מאוד חשוב לעמוד איתן, לא לתת לכלום להשבית אותך והעיקר, לא לפחד כלל. מה שלא הורג מחשל, כיום כלום לא יכול לעמוד כנגד רצוני, השתניתי. היה לי מספיק זמן להכיר בעצמי צדדים שכלל לא ידעתי על קיומם. היום אני מוכנה ושמחה לתת מעצמי לכל מי שרק תצטרך.

יש לכן שאלות, רוצות להתייעץ, צריכות אוזן קשבת? ניתן ליצור קשר עם האשה באמצעות לימור מזן, פעילה חברתית קהילתית מכרמיאל המלווה אותה במשך שנים, טלפון: 054-6922415

כתבה מעניינת:

תרומה לבסיסי צה"ל, מפעילויות משטרת כרמיאל בקהילה. צילום דוברות משטרת ישראל

כבוד: משטרת כרמיאל שנייה בארץ בפעילות קהילתית

שתפומאת גיל דובריש כבוד! תחנת משטרת כרמיאל זכתה במקום השני לשנת 2024 במעורבות קהילתית, מבין …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

זהר הצפון פרסום בע"מ טל:04-9587111 04-9905344 04-9981444 רחוב הגליל 2 ת.ד 473 כרמיאל 21614
© כל הזכויות שמורות 2024